נשים שהיינו מוכנות לעבור צד למענן

 לרגל יום המאבק בהומופוביה שחל אתמול (ראשון), החלטנו להגשים חלום קטן וכמוס שטמון בכל אחת מאיתנו, הנשים הסטרייטיות: לעשות בחורה. אבל לא סתם אחת. אלא בחורה שלעולם כנראה לא נצליח להשיג. כי לנשק אישה כל אחת יכולה (ע"ע: קייטי פרי) ולהתנסות בנשנוש קל, אחרי ערב רווי אלכוהול, זה גם קורה. אבל מה באמת יתרחש אם תקרה בדרכנו בחורה כמו (קלישאה מהלכת בעוד שנייה) אנג'לינה ג'ולי? עבורה, הלוא היינו מוכנות לעבור מחנה לעד (טוב, לא כולנו, אבל הנקודה הובהרה). לכן, בנות, אנו גאות להציג שמונה נשים שהיינו מוכנות להתמסר להן ולשכוח מהמין הגברי לעד אם הן רק יקישו באצבען.

תעשי לי אימון כושר

אם אי פעם הייתי בקטע של בנות המין שלי, יש להניח שהבחורות שעושות לי את זה מגלמות את כל מה שאני לא (ואולי גם לעולם כבר לא אהיה). ספורט, למשל, הוא משהו שאני מאוד אוהבת לראות בטלוויזיה (הייתי מתה) אבל מתקשה לממש בעצמי, פדלאה שכמוני. מירי נבו, שקצת לפני גיל 41 (היא ילידת 21 באוגוסט 1968, בדקתי בוויקיפדיה) נראית גג 30, היא בדיוק המודל שלי בקטע הזה – תעשי כמה שפחות ותפנטזי על כאלה שעושות כמה שיותר. היא רצה, היא שוחה, היא סקיפרית של יאכטות, בעוד שאני נראית כמו יאכטה. אוף, כמה שבא לי סיבוב עם מירי ביאכטה. רק שתינו, משתזפות טופלס על הסיפון, כשאייזק מ"ספינת האהבה" (שוב אני מסגירה כמה אני קשישה) מגיש לנו קוקטייל טרופי על בסיס "סקס או דה ביץ'" (כשבמקרה הזה הביץ' פה היא כמובן אני).
הייתי מבקשת ממנה שתעשה לי מסאז' מפנק בשכמות, ואני אשיב לה בעיסוי כפות רגליה. וכשרון קופמן, הדבר הזה שתמיד נדבק אליה, יבוא ויטיל עלינו את צילו הכבד, החשק לגברים יעבור לי סופית ואתמסר למירי ללא שהות, תהיות או לאות. ובסוף נסתכל זו לזו בעיניים, כשמאחורי גבי תרד השמש ושקיעה נוגה תעבור בין תלתלי (אני באמת צריכה לעשות החלקה). מירי תלטף את ראשי ותגיד לי: "את זוכרת, נשמה, שזה רק ספורט?". השיר של דפנה דקל. פייד אאוט.
(באני קצף)

הספרנית עם הטוויסט

אני לא יודעת אם זאת היא, או הדמות שהיא מגלמת בסדרה הגאונית שלה "רוק 30", אבל יש משהו בטינה פיי שפשוט עושה לי את זה. משהו נסתר מהעין, משהו שצריך להתאהב בו עוד לפני שאפשר להימשך אליו. להיות מכור ל"רוק 30" זה כמו להיות מכור לליז למון, הדמות הכי חמוצה-מתוקה שיש כרגע על המסך, אותה מגלמת פיי. דווקא חוסר הסקסיות של פיי בדמות של למון, על כל הדמויות שגילמה ב"סאטרדיי נייט לייב", הוא מה שהופך אותה לכל כך סקסית. תמיד יהיו סביבה אנשים שיעירו על מה שהיא לובשת או יבקרו את איך שהיא נראית, אבל היכולת הקומית שלה לעמוד מול המבוכה ולאמץ אותה כחלק ממי שהיא, הופכת אותה לאחת הנשים היותר מושכות שכיכבו בסדרות הטלוויזיה בשנים האחרונות.
אין ספק שמדובר בסגנון הקלאסי של הספרנית הברונטית והמופנמת, רק עם טוויסט. ועוד איזה טוויסט. ההומור שעשוי להיתפס כקצת נמוך, המוזרויות המעט הזויות שבאות לידי ביטוי בסדרה שיצרה, כל אלו, יחד עם השנינות והכישרון הבלתי מעורער שיש בה, בהחלט היו משכנעים אותי לעבור, ולו לרגע, למחנה השני.
אם היה אפשר להכיל את המונח ugly-sexy על נשים (ראה ערך קלייב אוון, יו לורי) טינה פיי בוודאי הייתה בראש הרשימה הזו. למה? כי היא לא יפה כמו ג'ניפר גרנר או סקסית כמו סקרלט ג'והנסון, אבל יש בה משהו מפתה שכמעט ואי אפשר לעמוד בפניו.
(טינה פיי)

לא רק המוזה של וודי

הלוואי והייתי יכולה לומר שבחרתי את מושא תשוקתי הנשי בגלל אישיותה הכובשת, כישרונותיה הרבים או האינטליגנציה יוצאת הדופן שלה. אני משוכנעת גם שלא הייתם זוקפים זאת לרעתי אם הייתי אומרת שהעובדה שהיא זכתה להיות המוזה של וודי אלן, או הצליחה לכבוש את ריאן ריינולדס שהעדיף אותה על פני אלאניס מוריסט, עושה לי את זה. אבל זאת לא האמת. האמת היא שסקרלט ג'והנסון היא כנראה האישה הכי שווה שיש, וזאת הסיבה העיקרית שהופכת אותה לבחורה היחידה שהייתה גורמת לי לעבור מחנה. חובבות אנג'לינה בוודאי יצקצקו עכשיו בלשונן, אבל סקרלט בעיניי היא התגלמות היופי הנשי – יש לה גזרה מהממת, כולל חזה מושלם (וככל הנראה אמיתי), שפתיים מלאות, עיניים של מלאך – וכל זה, בלי הפסיכוזות של ג'ולי ובלי הסחת הדעת של בראד. רק השם שלה גורם לי להטיס אותה לפריז ולהביט בשפתיה נעות. המסקנה היא מצערת אך ברורה כגוון עורה הפנינתי של השחקנית: כנראה שבתור לסבית אני שטחית לא פחות מאשר כהטרוסקסואלית.
(קרן בר לב)

עוד ב-mako נשים: איך תדעי אם הגבר שלך הומופוב? למה נשים קונות בגדים שקטנים עליהם? גימיק 1: חזיה שיוצרת מחשוף, גימיק 2: חזיה עם שעון ביולוגי מתקתק, דברים שכדאי לדעת לפני שרוכשים תכשיטי וינטג'.