כל כך הרבה סיבות שמסבירות מדוע נשים לא חוות אורגזמות, וכולן ללא יוצא מן הכלל היו פשוט שקריות, נתקלתי בהמון התייחסויות לנשים שחוות אורגזמות מלאות כ"נימפומניות, טורפות ושרמוטות", רק כי הן מעזות לחוות אורגזמות כמו שהגוף שלהן מאפשר, והמון חששות של גברים מ"מה חס וחלילה יקרה במידה ובת הזוג שלהם תמצה את החוויה המינית עד תום?"
הרשו לי לנפץ מיתוס: נשים גומרות. כולן. בכל מצב
בשיטוטיי ברשת אני נתקלת מדי פעם במאמרים, מחקרים, דעות, דיונים ושאר ירקות על האורגזמה הנשית. והם כמעט תמיד מרגיזים אותי. הסיבה שהם כל כך מרגיזים אותי היא שרובם ככולם, גם אלו שהם פרו-אורגזמה נשית, עמוסים בשטויות ומנוסחים בצורה כזאת שמשכנעת נשים שיש להן בעיה, ושאורגזמה היא משהו שכמעט בלתי אפשרית להשיג, או לכל הפחות - קשה מספיק בשביל לוותר מראש על הניסיון.
גם השבוע נתקלתי במאמר כזה שטוען שהגודל (הפעם דווקא של הדגדגן) הוא שקובע את האורגזמה.
כך הוא מתחיל: "בתוך כל חוסר הידע לגבי התפקוד המיני של האישה, ייתכן שאנחנו מתקרבים בצעד אחד לפיצוח האניגמה שהיא האורגזמה הנשית".
באמת? חוסר הידע? האניגמה? האם באמת אפשר להתחיל מאמר בצורה מייאשת יותר עבור נשים, ועוד בשנת 2014, כשיש כל-כך הרבה ידע זמין על "התפקוד המיני" והאורגזמות של נשים. כבר במשפט הראשון מבטיחים לנו שאורגזמה היא משהו שכל-כך קשה לפצח, ומיד ברור לי שמדובר בעוד מאמר שמטרתו לשמר מצב קיים בו נשים לא חוות את המיניות שלהן בצורה מלאה, והנה רק נתנו לנו (נשים וגברים כאחד) עוד תירוץ להצדיק את זה.
כמו כן, הצגת האורגזמה כבעיה שאין לה פתרון (הביצה והתרנגולת), היא שטות גמורה שגם חוטאת לנשים בכך שהיא מדכאת ומייאשת אותן עוד בטרם התחילו, במקום לצאת מתוך נקודת הנחה התחלתית, שכל אחת יכולה לחוות אורגזמה, וזה רק ענין של שעשוע וגילוי. אחר כך הם ממשיכים ומדברים על תנוחות. ואם לדייק, מבחינתם מדובר בשתי תנוחות לפי החבר'ה האלה: המסיונרית (הלוא היא התנוחה האהובה על נשים עם בעיות באורגזמה), ותנוחת רכיבה (התנוחה העדיפה על אלה שחוות אורגזמות). הו, אני מוכנה לתת להם את זה. הם מבינים את הקשר בין חיכוך הדגדגן לאורגזמה. אבל – האם אין עוד תנוחות שבהן נוצר חיכוך לדגדגן? האם מי שאוהבת מסיונרית נידונה לחיים של בעיות? התשובה לשתי השאלות היא חד משמעית – לא.
בסיכום המאמר, הם אומרים שבעוד שחוסר תפקוד מיני אצל נשים הוא מצב מתסכל שאין לו מקור ברור, פסיכולוגי או אנטומי, והוא משתנה בין מקרה למקרה – הרי שהבנת האנטומיה של הדגדגן היא צעד משמעותי בכיוון הנכון.
עכשיו כבר בא לי לצרוח: מה נשאר לנו לעשות – אחרי ששפטו אותנו לחוסר תפקוד, תסכול וחוסר פתרון ברור – מי תעז ללכת לנסות לחוות אורגזמה. בא לך? אחרי כאלו הבטחות, זה הדבר האחרון שהייתי עושה. אפילו לשטוף את ערימת הכלים שמחכה לי מרגיש פתאום כמו ניצול נעים יותר של הזמן.
אז יש לי רק דבר אחד לומר על זה: בולשיט. ועכשיו בואו נתחיל מהתחלה לאג'נדה הבסיסית: כל אישה בכל גיל ובכל מצב יכולה לחוות אורגזמה. ולא רק אורגזמה אחת. כל אישה בכל גיל ובכל מצב יכולה לחוות שרשרת אורגזמות. כל אישה יכולה למקסם את החוויה המינית שלה. לגמור הרבה, חזק וטוב.
סודות מהוואגינה: התורה שלי על נקודת ג'י אחת
לאישה לוקח בין 10 ל-45 דקות של גירוי דגדגני על מנת להגיע לאורגזמה ראשונה.
הגירוי צריך להיות מתאים לה ויכול להתבצע בעזרת אצבעות, לשון, אביזרים או כל מה שהדמיון מציע. איך יודעים מה מתאים? פשוט מנסים. זה כיף. אם הגירוי מתאים, והשקענו בו את הזמן הנדרש, אחרי האורגזמה תבוא התעוררות וחרמנות. קחו בחשבון שיש גם נשים שחוות רגישות ועייפות בתום האורגזמה. אני לא אסבך אתכם בהסבר על ההורמונים, אבל זה כן סימן שהגירוי לא מתאים, ומומלץ לנסות משהו אחר.
בשלב הזה, כדאי להמשיך בגירוי דגדגני לאורגזמה שנייה. דעו כי לוקח חצי מהזמן להגיע אליה, ומאורגזמה לאורגזמה הזמן רק הולך ומתקצר. אם הגירוי נכון – אחריה יבואו אפילו יותר ערנות וחרמנות.
כאן אנחנו מגיעות לנקודת הג'י הידועה. למה יש כל כך הרבה מיתוסים בנוגע אליה ומדוע קשה למצוא אותה? מסיבה מאד פשוטה: בזמן שרוב הא-נשים יודעים איפה היא נמצאת, מעט יודעים מתי לחפש אותה.
איפה? כ-5 ס"מ בתוך הנרתיק, על הדופן העליונה.
מתי? אחרי אורגזמה ראשונה, אפילו שנייה מהדגדגן. למה? כי נקודת הג'י היא בעצם מפגש של עצבים שאחראים על הנאה מינית. 100% מהעצבים האלו אצל אישה נפגשים בנקודה הזאת (ולכן כשמוצאים אותה אפשר לעוף). רק מה? היא נמצאת כמה מ"מ מתחת לעור, ובזמן רגיל אצל רוב הנשים לא יורגש שום דבר מיוחד. אבל אחרי האורגזמה, הרבה מאד דם זורם במקום, כלי הדם מתרחבים ובעצם "דוחפים" החוצה את הנקודה המדוברת. עכשיו אם נכניס אצבע – נוכל ממש להרגיש אותה, כמו נקודת חן או גולה קטנה בדופן הנרתיק העליונה (לכיוון הדגדגן).
ברגע שמצאתן – אתן תדעו. מכאן יהיה ממש קל לחוות אורגזמות ברצף, תוך שילוב של חיכוך הג'י והדגדגן, וזאת בעצם הדרך להגיע לשרשרת אורגזמות ולחוות הנאה שרק את מחליטה מתי היא מספיקה, גם בחדירה, כשאיבר המין שלו מחכך את דופן הנרתיק (תנוחות רכיבה, דוגי, מסיונרית עם כרית מתחת לאגן, או בעצם כל תנוחה שיוצרת זווית אלכסונית של הנרתיק). אז אם זה כל כך פשוט, למה רב הנשים לא שם? לצערי התשובה היא שרוב הנשים לא משקיעות בעצמן את הזמן הנדרש לניסוי וטעייה, ונבוכות לבקש מבן/בת הזוג את ההשקעה הזו. אז מה אני מציעה?
1. התעלמו מכל מאמר/ספר/סרטון וכיו"ב שמספר לכן שזה קשה מכדי להיות אפשרי.
2. הקדישו לעצמכן (לבד או בזוגיות) את הזמן הנדרש. פשוט נסו. לצורך הניסוי אני ממליצה לשחרר את ה"צורך" להצליח, ולהגיע, ופשוט – ליהנות מהדרך.
3. שחקו. אפשר, רצוי וכיף להשתמש בצעצועים לדגדגן. זה מקצר את הזמן. למעשה, עם אביזר טוב לוקח רק כמה דקות להגיע לאורגזמה ראשונה. זה מגוון, וזה משחק כיפי. אם החלטתן ללכת על אביזר, שימו לב שיהיו לו הרבה עוצמות ואפשרויות רטט (לנשים שונות מתאים גירוי שונה), ושיהיה לו מנוע חזק שלא מתקלקל (כזה שמקבל תעודת אחריות. כמו כן, אם הלכתן על אביזר שהוא גם לחדירה – חשוב שיהיה עשוי מחומר שטוב לחדירה. TPR הוא הדוגמה הנפוצה ביותר של חומר טוב, להבדיל מפלסטיק מרוכך שהוא החומר הנפוץ ביותר שאינו מתאים לחדירה. חשוב שהאביזר מרגיש לכן/ם נכון - לבד וביחד כי המטרה היא כמובן ליהנות.
4. דברו על זה. עם בן/ת הזוג, עם חברות, עם מדריכות כמוני, עם סקסולוגים, כי אפשר ורצוי ללמוד עוד ממי שרק אפשר.
5. תיהנו. תנסו. תחוו, כי הדרך לאורגזמה היא כיף גדול, ויותר מזה – ברגע שמצליחים פעמיים-שלוש, הגוף זוכר את החוויה (זה נקרא זיכרון של תא עצב) והפעמים הבאות יהיו הרבה יותר קלות ומהירות.
אלה היו 2 הסנט שלי על מיניות נשית ואורגזמות. עכשיו – עזבו את המחשב, לכו לחקור, ותיהנו מכל רגע.