נכון שלא קל לחצות את ה-30 ועדיין להיחשב סחורה חמה בשוק, ובכל זאת, בזמן שנטייתנו המוצהרת ויצר ההישרדות אומרים לנו להסכים לכל דייט או שידוך שמנסים לסדר לנו, עלינו תמיד לזכור להישאר מחושבות והגיוניות. לא פעם אני מוצאת את עצמי נותנת הזדמנות שווה לכל מיני רפי שכל, כאילו שאני קופי אנאן; אמנם אני כבר לא בת 16, אבל עדיין לא מקרה סעד, ואת כל אותם שוכני ביבים שמצאתי את עצמי מתרועעת לצדם וחושבת 'אולי אצליח בכל זאת להתאהב בו למרות שהוא הנשקן הגרוע בהיסטוריה?' הורדתי, בסופו של דבר, מהלו"ז היומי שלי. עדיף לשבת בבית מול דון דרייפר ולשמוח שבטי ממש שמנה העונה.
ערכתי מיפוי קטן, מעין צ'ק ליסט של טיפוסים מפוקפקים מהם אני חייבת לזכור לשמור מרחק, ולא להתאהב. אם טרם יצא לכן לפגוש באחד מהם בסמטה חשוכה, אני מאחלת לכן מכל הלב שגם לא ייצא. האמינו לי, זה לא עושה טוב לרזומה של אף אחת, או לעור הפנים.
השקרן
השקרן הוא הטיפוס המסוכן ביותר: יש לו היסטוריה לא מבוטלת של הסתבכויות ובגידות, ובתכל'ס אף פעם לא תוכלי באמת להאמין למילה שיוצאת לו מהפה. תמיד תטילי ספק, תמיד תפקפקי, תבדקי לו הודעות בנייד ותדירי שינה מעינייך.
הקמצן
אם יש מישהו שגורם לי להתגרד בכל הגוף מיד כשהחשבון מגיע, לצפות לתגובתו ולקבל את ה"חצי-חצי?"- זה הקמצן. הקמצן תמיד יעדיף שתשבו בבית ושתבשלו בבית, והבילוי המועדף עליו אינו כולל יציאה למסעדה, להצגה, לסרט או לבר. אם הצלחת לשלוף אותו מחליפת הטריינינג, את יכולה לסמוך עליו שיידע לאתר את הפריט הזול ביותר בתפריט. כאקסטרא בונוס את מקבלת פינוק בדמות מאחז בביתך, כי הי, אם זה יכול לחסוך לו שכ"ד וחשבונות – לא חבל שיתחזק דירה משל עצמו?
הסטלן
הסטלן הוא טיפוס חביב ולא מזיק במיוחד. גם הוא חובב בילוי ביתי, אך לא מטעמי קמצנות בהכרח; יותר בגלל הנוחות ומצב הצבירה הכללי שמאפשר רביצה, בהייה ושיחה מינימליסטית, בדר"כ על כלום. זה אולי יכול להיות אטרקטיבי אם את מצויה במהלך טיול אחרי צבא בדרום אמריקה ומלאו לך 20, זה פחות חינני כשאת בשלהי ה-30 שלך ומחפשת אב ייצוגי לילדייך שטרם הופקו.
הבטלן
כשאת אדם שאפתן שעובד למחייתו, בדרך כלל תחפשי את הדומה לך; עדיף שירוויח קצת יותר, ייתן כתף כלכלית, יתמוך ויסייע. אבל כשאת יוצאת עם הבטלן, המצב בעייתי. הוא אמנם יכול להיות הסקס הכי טוב שהיה לך, כי יש לו כוחות ומרץ ואנרגיות, ופטור מטרדות החיים באופן כללי. אולם עד מהרה את מגלה לחרדתך שאזלו לכם נושאי השיחה, שהבנאדם שמולך לא ממש אמביציוזי ונראה שתמשיכי לשמש המפרנס הראשי בבית עוד הרבה זמן. מה גם שכבוד והערכה חשובים לך בקשר, וביום שבו את מבינה שאלו קיימים במינוריות כלפי בן זוגך – זוהי תחילתו של הסוף.
למרות האמור לעיל, כשאת חוצה את ה-30, את מתחילה לעגל פינות. את מהרהרת פתאם באפשרות שלילד המשותף העתידי שלכם ייצאו בכל זאת עיניים ממש יפות, ואפילו משתעשעת באופציה שאבא שלו יתפגר בשלב מוקדם של חייו. אמרנו מחושבת והגיונית, לא ככה?