לפני מספר ימים, תוך כדי שיחת בנות קולחת שכללה בעיקר דיבורים על על סקס, חברה התוודתה וסיפרה לי על מעשה אוננות מרגש שהיא חוותה לאחרונה. נו, מה אז מה חדש? אתם עשויים לשאול, הרי כבר ביססנו את העובדה שרוב הנשים מאוננות בין 3-5 פעמים בשבוע, אז מה פה הסוד הגדול? התשובה היא שזה לא המה, אלא האיפה: במקום העבודה שלה. ביום בהיר אחד, נטול כל אירועים מיוחדים, היא פשוט סגרה את דלת המשרד, עצמה עיניים והביאה את עצמה על סיפוקה.
אי אפשר להעיד עלי שאני נערה תמימה ופותה, אבל הווידוי הזה הצליח להכניס אותי לפאוזה. נאלמתי. על אוננות, באופן כללי, אנחנו כבר מדברות ביניינו לבין עצמנו בצורה די חופשית, אבל אוננות במקומות ציבוריים? לא רק שמדובר בטאבו, הדבר נחשב כמעט לסטייה. משהו ששמור לסטוקרים שמציצים לחלונות של דירות קרקע. כדי להבין האם אותה חברה היא נימפומנית משוגעת משדובר במשהו שבאמת קורה, יצאתי למשאל סקרלט דיסקרטי בקרב חברותיי הנאמנות ושאלתי, האם אתן נשים מעיזות לאונן מחוץ לבית? ובכן, אם אתם עומדים, כדאי שתשבו, כי התשובה היא כן רבתי. נשים מתחרמנות במהלך היום - אבל בניגוד לכל הדיעות והאמונות, רבות מאיתנו לא מחכות לחזור הביתה כדי לפרוק לחץ אלא פשוט עושות את מה שאנחנו עושות הכי טוב: דואגות לעצמנו.
מבחן הסקס של סקלרט: בחני את עצמך: גורו של סקס או מזייפת מקצועית?
כמו שאתם מצליחים לנחש (אם נשאר לכם עוד דם בראש), סביבת העבודה היא ממש לא המקום היחידי בו זוקף הליבידו את ראשו הוורדרד. חבורת הסקס הסודית שלי מספרת על "פעם, בתיכון, בכיתה ריקה" ופעם אחרת ב"בסיס נ"מ תוך כדי שמירה". בחלק מהמקרים מדובר בגחמה של הרגע, ברוב הפעמים הצורך לפרוק כל כך עוצמתי, שהוא ממש מפריע לתפקוד. "כשאני נהיית כל כך חרמנית שאני לא מצליחה להתרכז בעבודה, אני פשוט הולכת לשירותים וגומרת פעם או פעמיים", מודה אחת מהן, ואחרת מגלה שהיא אוננה אפילו בזמן שנהגה, תוך כדי שהיא דואגת לא לעצום עיניים לרגע.
החברות מספרות שלפעמים החרמנות תוקפת כה חזק, שהיא לא מותירה להן ברירה. אפילו במקומות הומי אדם. "לפעמים, כשאני נוסעת באוטובוסים ובמטוסים של המון שעות, וכשקשה לי להרדם. אני פשוט מתכסה בשמיכה וגומרת בשקט מופתי ונרדמת". מגלה נועזת אחרת, וממשיכה. "כמובן שבהוסטלים שישנתי בהם בשנים האחרונות, בחדר לינה משותף, אני גם עושה את זה בשקט מוחלט. יש בזה משהו ממש מדליק. דווקא בעבודה פחות בא לי, כי לאונן בשירותים קצת מגעיל אותי מבחינת היגיינה, אבל אם יש ימים שאני חרמנית נורא, ולא מצליחה להתרכז, אז אוננות תשחרר אותי".
כמילותיה של שרת החינוך והספורט "רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע". ברור לי איך איך בבית הדבר מתאפשר: עם אביזרים, עם האצבעות, עם התנוחה והנוחות, אבל איך לכל הרוחות מבצעים את כל הפירוטכניקה הזו באוטובוס מבלי להיתפס? אז מסתבר שלא כולנו צריכות להוריד מכנסים כדי להעלות את מצב הרוח. אותן מלאכיות סקס עלומות-שם גילו לי, שלעיתים, כשהגלים מציפים כל חלקה טובה בחוף שלהן, הן פשוט צריכות לכווץ ולשחרר מספר פעמים בעוצמות משתנות וכך הן מצליחות להוביל את עצמן לאורגזמה. מכיוון שאותן נשים הן בגדר חדי קרן עבורי, פניתי גם לזן השני, זה שאינו גומר מחדירה או מדימוי חדירה וגם שם קיבלתי תשובה מפורטת לחלוטין שכוללת עיסוי של הדגדגן או חיכוך השפתיים החיצוניות של הפות ולפעמים אפילו היצמדות לאביזר קשיח מספיק כמו נרתיק משקפיים או מטען נייד. זה הזמן למחיאות כפיים.
בקיצור, מסתבר שאם יש רצון ויש יכולת אפשר לגמור בכל מקום. וכאן עולה השאלה – למה? למה לגמור בכל מקום? למה? ובכן, למה לא? כל אותן חברות נאמנות שאיתן שוחחתי חזרו במילותיהן שלהן על אותה המנטרה "עד שאגיע הביתה זה יעבור לי, אז למה לחכות?". מסתבר ש"כשהחרמנות גוברת לא מתחשק לחכות עוד ארבע, חמש או שמונה שעות עד שאגיע הביתה", או ליתר דיוק "אם אני חרמנית מוות עכשיו אז עד שאגיע הביתה יעבור לי. עדיף עכשיו".
אם אפשר היה לזקק מוסר השכל מבין הדברים הללו, הייתי אומרת שעם כמה שהיא חזקה ותובענית - על החרמנות הנשית היא גם מאוד חמקמקה, והחיים עצמם מפריעים לה להישמר באותה עוצמה עד הערב. רוב הפעמים, כשאנחנו חוזרות הביתה, לא מחכות לנו בשלווה הפרטיות והנוחות אלא המטלות: להכין אוכל, לסדר את הדירה, לקחת את הכלב לווטרינר, להוציא את הילדים מהמסגרות או לענות למיילים שממשיכים להגיע מהעבודה. פלא אם כך שנשים רוצות לעשות קארפה דיים לאורגזמה שלהן?
למין במקומות ציבוריים יש את היתרונות והחסרונות שלו. אותו הדבר בדיוק עם אוננות, יש סיפוק וריגוש רב בעובדה שאת פשוט נותנת דרור ליצרים שלך ולא משנה איפה את נמצאית. מצד שני, מדובר בטאבו כל כך גדול שלהוציא את הנשים הללו מהארון זה תקדים לא פשוט, לא משנה כמה נדבר על מין, על אוננות ועל אורגזמות, יש דברים שכמעט לא מדברות עליהם, מאלף ואחת סיבות אבל בעיקר מהחשש מה שתחשוב זו שיושבת מולנו. אנחנו לא אמורות להיתפס כחסודות אבל בכל מה שנוגע לאוננות – דממת אלחוט. בטח ובטח כשמדובר באוננות במקומות ציבוריים. אף אחד לא מצפה שתפרסמי פוסט בפייסבוק על הרגלי האוננות או המיניות שלך אבל בשיחות עם חברות את יכולה לשחרר.