"הבנתי שזה נגמר כשהסתכלתי עליו מעבר לשולחן בארוחת ערב לכבוד יום הנישואין השביעי שלנו ופשוט קלטתי שאין לי יותר מה לומר לו".
"הבנתי שהגיע הזמן לחתוך כשחבר שלי חזר הביתה 4 שעות אחרי שהטיסה שלו כבר נחתה, נשאר לאכול בבית 45 דקות, ואז עזב כדי 'לצאת לאנשהו'. בערב חג".
"קלטתי שזה מת כשבעלי אמר שלי שהוא רוצה להתגרש. ביום הנישואין השלישי שלנו. ארבעה חודשים אחרי שעברנו לדירה חדשה. אחלה טיימינג".
"הבנתי שזה באמת נגמר כשהסרתי את הטבעת נישואין מהאצבע שלי, ולא יכולתי להביא את עצמי לשים אותה חזרה על האצבע".
"הבנתי שזה נגמר כשבעלי הראשון אמר לי לקחת את הדוברמן שהיה לי חמש שנים חזרה למכלאה".
"זה בהחלט נגמר מבחינתי כשהמאהבת של בעלי התקשרה למספר האחרון שברשימת טלפונים שלו, ושאלה אותי מי לעזאזל אני. אה, סליחה. מי את לעזאזל?!"
"הבנתי ממנו שזה נגמר כשקלטתי את סדר העדיפויות שלו. הוא אמר לי שבעוד 20 שנים כשייצא לפנסיה, אשוב להיות חשובה לו, אבל עכשיו פשוט אין לו זמן אליי".
"זרקתי את חבר שלי לכל הרוחות אחרי שהוא פרסם את כל התמונות והפרטים הכי אינטימיים על חיי המין שלנו בפייסבוק!"
"הבנתי עם מי יש לי עסק כשהוא אמר לי אחרי שהתחתנו, 'את לא יכולה ללכת ללמוד או לעבוד כשיהיו לנו ילדים. את צריכה להישאר בבית איתם'. אה, סליחה? זה לא 1952 פה!"
"הבנתי שזה נגמר, וגם שהוא חרא של בן אדם כששכבתי חולה בבית חולים והייתי צריכה להתחנן אל בעלי בטלפון שיבוא לבקר אותי. מה לעזאזל?"
"זה קרה כשנכנסנו, הוא בחליפה ואני בשמלת ערב, למסיבה חגיגית של חבר מהעבודה שלו והוא הסתובב ואמר לי, 'רק תזכרי, זה לא דייט".
"זה ללא ספק נגמר כשהייתי צריכה לעבור ניתוח קיסרי דחוף אחרת הייתי עשויה למות, והוא בינתיים בילה עם חברים בחניון של הבית חולים והשתכר. איכס".
"בזמן שהדבקתי מחדש בובות מיניאטוריות שסבתא שלי הביאה לי, בעלי נכנס לחדר, הרים אחת והטיח אותה על הרצפה במכוון בגלל שהיה לנו ויכוח כמה דקות לפני כן. באותו רגע הבנתי שאין מה להדביק בקשר הזה והחלטתי להתגרש".
"הבנתי שזה נגמר כשבעלי אמר לי, 'מעולם לא רציתי את הילד שלנו. כפית אותו עליי'. מיותר לציין שהילד שלנו היה מתוכנן על ידי שנינו".
"אחרי ששלוש שנים לא שכבנו אחד עם השני. לא יכולתי יותר ויום אחד פשוט עזבתי מבלי להביט לאחור".
"לא ממש הייתה לי ברירה אלא לחתוך אחרי שהבן זוג שלי החליט שהוא מקבל עבודה בחו"ל בלי להתייעץ איתי על כך".
"הרגע הגורלי היה כשישבנו במסעדת סושי האהובה עלינו ובאמצע הביס, בעלי אמר לי, 'אנחנו ממש חברים טובים, כאילו, את חברה טובה שלי והכל אבל אני לא אוהב אותך יותר. אני כן מחבב אותך כמו חברה טובה. נוכל להישאר חברים אבל נכון?' מרוב הלם ירקתי את האוכל לכיוונו, השארתי אותו שם ויצאתי לכיוון הבית שם לקחתי את הדברים שלי ואת הכלבה שלי ועזבתי".
"ברגע בו הוא אמר לי שלא אכפת לו לא ממני ולא מהבן שלי. אז ידעתי שזה סופית נגמר בינינו".
"הייתה לו את החוצפה לומר לי שביום שאני אמורה לעבור את הניתוח הקיסרי השני שלי, כדאי שאתקשר לחברה שלי שתהיה איתי כי הוא רוצה לצאת לטיול עם הבנים, וגם ככה עברתי את זה פעם, אז זה לא חדש לי".
"כשאמא שלי נפטרה, וביקשתי מבעלי שישתמש בנקודות שלו מהנוסע המתמיד כדי שנוכל לטוס ביחד ללוויה ולעזור עם הסידורים והוא כתב לי בהודעת טקסט, 'את חייבת לי. ולא, אני לא מתכוון לכסף'".
"תרמתי לו כלייה ועברנו את כל התהליכים הרפואיים יחד עד שזה הסתדר. חצי שנה אחרי זה עברתי ניתוח להוצאת תוספתן והוא לא עזר לי בכלל. הוא אמר שאני מתנהגת בצורה תינוקית. חבל שאי אפשר לקבל החזרות על כליות".
"הרגע היה כשהייתי בעבודה והתנצלתי ללא הפסקה על משהו שבכלל לא היה כזה ביג דיל. אז הבנתי שבאמת נדפקתי מהקשר וחתכתי".
"היום בו הבנתי שאני חייבת לעזוב היה כשבאתי הביתה ואמרתי לו שיש לי סרטן השד והוא ענה בתגובה, 'אני צריך ללכת להחזיר את הסרטים האלה לוידאומט'. אז ידעתי שאני לבד בכל הסיפור הזה".
מתי את הבנת שזה נגמר?