"וואו, חבל שלא נראית ככה כשהיינו יחד"

"כשהייתי בדרך הביתה, קיבלתי סמס"

"הכרתי את החבר שלי במשלחת סטודנטים, ובאחד הערבים אחרי שנפרדנו הקבוצה הזו התכנסה ליציאה. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותו מאז הפרידה. בילינו ערב נחמד, נפרדנו בנשיקה חברית וכשהייתי בדרך הביתה קיבלתי ממנו סמס 'סקס?'. כמובן שהלילה הסתיים במיטה".
(טל, 25, באר שבע)

"ואז הוא אמר לי את הדבר הכי נורא"

"האקס המיתולוגי שלי היה יפה תואר, חכם בצורה בלתי רגילה ותמיד הצליח לגרום לי להתמסר לסקס. למען האמת, זה לא היה קשה במיוחד. נפרדנו בעקבות נסיעה שלו לחו"ל והוא לא יצא לי מהראש. חשבתי שאיבדתי אותו לנצח, עד שהוא התקשר יום אחד מהודו וכולי נמסתי. הייתי בטוחה שהוא רוצה להגיד שהוא התגעגע, שהוא מצטער, שהוא רוצה שנהיה שוב ביחד. אבל אז הוא אמר לי את הדבר הכי נורא שיכולתי לדמיין: "אני חושב שאת צריכה להיבדק". לשמחתי הכל היה בסדר, והשיחה הזאת ללא ספק גרמה לי להתגבר עליו מהר מאוד".
(ליאת, 27, תל אביב)

"נזפתי בו כאילו הוא היה ילד בן חמש"

"הקשר שלי עם ר' היה מתוק וקצר. שנינו התאהבנו מהר, ובאותה מהירות גם ירדנו מזה. הקשר נגמר בטוב, והחלטנו שאין באמת סיבה אמיתית להמשיך. עד שיום אחד אני מקבלת ממנו הודעה בפייסבוק, שבה הוא מבקש רשות לצאת עם אחת החברות שלי, שאותה הוא ראה בתמונות באלבומים. האמת שהיא לא הייתה חברה קרובה בכלל, אבל הרעיון ממש הכעיס אותי. נזפתי בו כמו אמא שכועסת על הילד בן החמש שלה. הסברתי לו שלא עושים דברים כאלה ושהוא חצוף אמיתי. כעבור חודשיים ראיתי שהם 'In a relationship'".
(דנה, 26, רמת גן)

"זאת הייתה אמורה להיות הנקמה המושלמת"

"לי ולמעוז הייתה אהבה גדולה, עד שהוא בגד בי. זה קרה בתקופת מבחנים היסטרית שלי והוא טען שהזנחתי אותו כליל, מה שהעיף אותו ישר לזרועותיה של אחרת. נפרדנו בצורה מאוד פוגעת ואכזרית. אחר כך הוא התנצל, בכה, התחנן שאקבל אותו, אבל זה לא קרה וזה גם בחיים לא יקרה. זאת הסיבה שהייתי כל כך בהלם כשכעבור חודשיים הוא דפק אצלי בדלת ואמר לי שהוא מבין שלעולם לא אחזור אליו, אבל הוא רוצה משמורת משותפת על הכלב שלנו. ידעתי שהכלב היה הבייבי שלו, אבל לא יכולתי לחשוב על לראות אותו ולחלוק איתו משהו. סירבתי, אבל אז ראיתי שהכלב שלנו אשכרה עצוב מזה. חשבתי שזאת תהיה הנקמה המושלמת, אבל לבי יצא אל הכלב, ועד היום, שלוש שנים אחרי, אנחנו במשמורת משותפת".
(לבנת, 32, חולון)

"פתאום קיבלתי ממנו זר פרחים"

"אני ונ' היינו יחד חמש שנים מעולות. הכרנו בצבא, ונהפכנו לרציניים מהר מאוד. כולם חשבו שנתחתן. גם אני. אלא שנ' ממש לא היה בעניין, וזו הייתה העילה לפרידה הכואבת. לקח לי הרבה מאוד זמן להתגבר על סיפור האהבה הזה, אבל הצלחתי, וכעבור שנה הכרתי מישהו מחויב ורציני. אני יודעת שהוא ידע שהמשכתי הלאה, ואני גם יודעת שהוא לא עשה עם עצמו כלום מאז. כעבור שנתיים, כשאני כבר בתוך זוגיות ולקראת חתונה, אני מקבלת זר פרחים עם פתק: 'זאת הייתה אמורה להיות השנה השביעית להיכרות שלנו. אוהב אותך'. הוא הכניס אותי לבלבול מטורף. כשנפגשנו, הבנתי שדבר לא השתנה. זו הייתה מחווה מגעגועים, אבל הוא עדיין חשש מחתונה. אני נשואה היום, אבל עדיין חושבת עליו ותוהה מה היה קורה אם..."
(מיכל, 31, פתח תקווה)

"כשיצאתי עם ר' הייתי מאושרת, מה שגרם לי להשמין. בילינו יופי של שנה וחצי, והבילוי החביב עלינו היו מסעדות. אני בדיוק כתבתי לאתר מסעדות, מה שזיכה אותנו בארוחות חינם, והוא כמובן לא התנגד. לקראת הסוף הרגשתי שהוא כבר לא נמשך אליי כמו פעם, וזה נגמר. כעבור חצי שנה נתקלתי בו ברחוב, כשאני רזה בעשרה קילו. הוא התפעל והשתאה מאיך שאני נראית ולא התבייש אפילו להגיד: 'בוא'נה, חבל שלא היית ככה כשהיינו ביחד'. הייתי שמחה לומר שנתתי לו אחת לביצים, אבל קפאתי במקום ולא אמרתי כלום. החוצפה שלו עד היום גורמת לפנים שלי להאדים".
(נועה, 26, קרית אונו)

"הוא לא היה המיתולוגי, אבל היה הנכון"

"אחרי שנתיים של אהבה בצבא, נפרדנו. הוא טס לטיול ארוך במזרח ואני המשכתי את חיי. זה היה הרבה לפני עידן הפייסבוק ולא שמרנו על קשר או התעדכנו אחד על השני. דרכינו הצטלבו מחדש באוניברסיטה. פתאום, משום מקום, אני קולטת בחור עם שיער ארוך ותווי פנים מוכרים. הוא זיהה אותי גם כן. הקשר התחדש, הרומן התלהט והיום אנחנו נשואים פלוס 2. הוא היה רחוק מלהיות אקס מיתולוגי בלתי נשכח, אבל כנראה שעבורי הוא היה בדיוק האקס שהייתי צריכה".
(אסנת, 32, קריית אונו)

"זה כואב, אבל בסוף עובר"

"אחרי שבע שנים טובות ודירה משותפת, נפרדתי ממנו. נפרדנו הרבה פעמים לפני כן, כך שידעתי שזה נכון והכרחי, אבל לקח לי שנה להתגבר. היה לי קשה, אבל הייתי ממש גיבורה בשנה הזו ועשיתי את הכל כמו שצריך: שמרתי איתו על קשר קורקטי בלבד (בכל זאת, היו לנו את אותם חברים), הצלחנו לא לשכב אף פעם (!) ורק פעם אחת נפלנו לבור שיחת ה'אתה חושב עלי? יש לך מישהי חדשה?'. כל השנה הזו חשבתי עליו, הייתי מדוכאת וחרדה מהרגע שאשמע שיש לו חברה. אחרי שנה בדיוק דיברתי בטלפון עם אחד החברים, ובמקרה שמעתי מאחוריו את מישהו מהחבר'ה צועק משהו על החברה החדשה של אלעד. כל הגוף שלי רעד ובכיתי כל הלילה, אבל קמתי למחרת בבוקר – והכל נגמר. לא היו יותר מחשבות או דיכאונות, פגשתי אותם והיה הכי נחמד, התיידדתי עם הבחורה ויכולתי לחזור להיות איתו בקשר יותר חם. היום אנחנו חברים הכי טובים! שורה תחתונה: זה לוקח זמן וזה כואב, אבל בסוף זה פשוט עובר!"
(חן, 29, ירושלים)

>> בפעם הקודמת: הפדיחות הכי גדולות שקרו לנו