"התחזיתי לסוקרת כדי לדעת אם הוא פנוי"

 

"שמרתי על קשר עם אחותו של האקס"

"אחרי שש שנים ביחד נפרדנו, ובצדק. אבל הייתי שבורת לב, והיה לי ממש קשה לצאת מזה. הייתי בת בית אצלו, אז נשארתי בקשר די טוב עם אחותו. לעצמי אמרתי שזה שהוא לא רוצה יותר, לא אומר שאני לא יכולה להיות בקשר עם אחותו, שהפכה לחברה טובה. בינינו, רציתי לשמור איתה על קשר רק שאולי יום אחד היא תחבר בינינו שוב. זה לא קרה. כמה עלוב".
(יובל, 29, גבעתיים)

"התחזיתי לסוקרת כדי לבדוק אם הוא פנוי"

"בסוף התיכון היה לי רומן טלפוני ארוך עם בחור שהכרתי בצ'ט (פעם זה היה להיט). דיברנו מדי יום במשך חצי שנה. היה לנו מאוד כיף, ודחינו את נושא הפגישה פנים מול פנים. פחדנו שזה יהרוס הכל. כשהתגייסתי הקשר נותק בלי סיבה אמיתית. באחת ממשמרות הלילה בצבא, ביקשתי מחברה שתתחזה לנציגה טלפונית שעורכת סקר לייפסטייל ותתקשר אליו. רציתי לדעת אם יש לו חברה. המצאנו שאלון אמריקאי עם שאלות כמו "לאן אתה אוהב לצאת?" "עם מי?" וכזה מין. הוא ענה, וגילינו שאין לו חברה. אבל זה לא עזר לי כמובן".
(ליאת, 31, נס ציונה)

"היא סירבה לקנות ג'ינס במידה שלה"

"המקרה הפתטי של העשור הוא לשמחתי לא שלי. לפני חודש הלכתי לחפש בגדים. באחת החנויות, עמדה מישהי כשהיא דחוסה בתוך ג'ינס שלא נסגר ורק מדגיש את כל מה שלא צריך: תחת ענקי וצמיג מכובד שברח מבעד לג'ינס. המוכרת ניסתה לעזור לה ולהביא לה מידה גדולה יותר, מידה 42, אבל ההיא, פשוט אמרה לה: 'לא, לא, אין מצב שאני קונה ג'ינס במידה הזאת' והיא פשוט קנתה את המידה הקטנה ונראתה רע. מאוד. רק בגלל המספר. מגוחך".
(מעיין, 25, רמת השרון)

"יצא לי המשפט הכי מטומטם בעולם"

"כשהייתי בת 13, מתבגרת כעורה עם טבעות על השיניים וביישנית אש, עליתי עם חברה למעלית, שאליה גם נכנס השכן ההורס בן ה-16 שלה. פתאום הוא שאל אותה: 'ואיך קוראים לחברה שלך?', והתכוון כמובן אליי. עניתי, בחיוך מפואר ונוצץ: 'מה אכפת לי?'. שניהם צחקו בטירוף ואני רק נהייתי אדומה. להגנתי, אומר כי רציתי לומר 'מה אכפת לך?', אבל עד היום אני לא מבינה למה פשוט לא אמרתי את שמי. מאז לקחו לי 5 שנים להתאושש מהטראומה ובקושי דיברתי עם בנים".
(נעמה, 30, חולון)

"בזבזתי שעה שלמה באלבום חתונה של אלמונית"

"ישבתי במשך שעה ודפדפתי בארבעת אלבומי החתונה שמישהי העלתה בפייסבוק. עברתי תמונה תמונה, רק כדי למצוא בתמונה ה-400 את הקצה של הראש של האקס שלי, שידעתי שהיה באירוע. כשסוף סוף מצאתי את התמונה שחיפשתי הרגשתי גם בושה על האובססיביות, וגם דקירה בלב – כי מחצי הפנים שלו שנראו בתמונה אפשר היה לראות שהוא נראה מבסוט לגמרי, וכמובן שזה שבר אותי".
(אסנת, 28, חיפה)

"אני משאירה ספרים פתוחים של טולסטוי"

לפני שבחורים שאני יוצאת איתם באים אליי הביתה, אני תמיד מסדרת את החדר ובוחרת בדיוק את הפריטים שיהיו מוצגים לעיניהם כשהם ייכנסו אליו. אני "משאירה" ספר מרשים פתוח ליד המיטה שלי, שמה על הדסקטופ איזו תמונה מחמיאה או מצחיקה שלי עם חברות, זורקת ברישול חזייה או גופיה סקסית על הכורסה, איפה שהוא אמור להתיישב. זה עלוב, אבל זה עובד – הם תמיד מרימים את 'מלחמה ושלום' ואומרים בהתפעלות 'טולסטוי, הא?'".
(ענת, 25, הרצליה)

"אני משוויצה עם תג העבודה שלי"

"התחלתי לעבוד בחברה מאוד נחשבת, והייתי מאוד גאה בעצמי, אז בכל מיני הזדמנויות בדרך הלוך וחזור מהעבודה, הייתי מוצאת סיבות מטופשות להוציא את התג שלי מהתיק ולשמוט אותו ברישול, כדי שהאנשים מסביב יקלטו איפה אני עובדת. הייתי כל כך פתטית, אפילו הייתי שמה אותו על החולצה חמש דקות לפני שהייתי מגיעה למשרד, ופשוט הולכת ככה ברחוב".
(הדס, 26, תל אביב)

"סימסתי את ההודעה הכי מעאפנה"

"עשיתי את המעשה הכי עלוב בספר. הייתי שיכורה (אקט מטופש מספר 1), ושלחתי סמס לאקס המיתולוגי שלי ובו כתבתי 'ער?'".
(עמית, 23, רמת גן)

 >> בשבוע שעבר: מאז שאני בזוגיות התחלתי לפלרטט