"התחתנתי עם גבר שהסקס איתו לא משהו"

יש משפטים שיוצא לי לחזור עליהם שוב ושוב בטיפולים ובמפגשים עם נשים. אחד הנפוצים שבהם הוא "תקשיבי, יש עוד הרבה נשים במצב בדיוק כמו שלך". כל כך הרבה פעמים אני מביאה מזור פשוט לעולמה של אישה רק במילים האלה: "את לא היחידה, זה סיפור נשי מוכר ונפוץ, רק שאף אחת לא מדברת על זה. את לא לבד בקושי הזה".

לפני רגע היא הייתה לבד, ועכשיו היא כבר חלק מהרבה. שייכת. קיימת. ראויה. נורמאלית! לפעמים רק הידיעה הזו לבדה מורידה מספיק מתח מהראש והלב ומאפשרת התחלה של מסע אל בריאות, שחרור ושגשוג נשי של אותה האישה. מעטות התופעות והמופעים של מיניות נשית שאני לא מוצאת להם אחיות רבות ומבודדות. בסך הכול כולנו באותה המיטה. כולנו אותה האישה. האישי הוא קולקטיבי, גם בהקשר של הסודות המיניים שלנו. אולי הגיע הזמן שנדבר על זה יותר?

אילו דברים שמעתי מנשים שהן חשבו שהן היחידות בעולם שחוות? אני שומעת מנשים רבות וידוי דומה: "בצעירותי הייתי פעילה מינית ושוקקת חשק והרפתקאות, אבל התחתנתי עם גבר שאיתו מלכתחילה היה לי סקס לא משהו ומאז שכחתי את האישה המינית שהייתי". לנשים שמספרות לי את זה אין מושג למה התחתנו עם גבר שאיתו היה להן ברור מראש שלא יהיו להן חיי מין, לא סוערים ולא בכלל. הן חושבות שהן היחידות שמרגישות ככה, אבל למעשה הפיסקה הזו מתארת חיים של עשרות ומאות ואלפי נשים בכל רגע בעולם.

אז למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? למה אחרי נעורים מלאים בהרפתקאות יש נשים שמתחתנות עם גבר עם ליבידו נמוך יותר משלהן? או דווקא עם זה שהסקס איתו מונוטוני ולא משתנה? או דווקא עם זה שברור שזה החיבור המיני הכי פחות טוב שהיה להן? לפעמים זה מגיע אפילו עד לרמת הנשיקה, יצא לי לשמוע: "אני לא סובלת להתנשק עם בעלי. פעם הייתי עפה על נשיקות. ואיתו, אין מצב".

למה, ברמה לא מודעת, אנחנו בוחרות לחיות עם סקס רע?

נשים רבות מתייחסות, מתוך הבניה חברתית, לתא המשפחתי ולאימהות כמקומות שהמיניות מסוכנת להם. הארוטיקה מטבעה נחשבת לבלתי צפויה והרפתקנית, ואילו המשפחה זקוקה ליציבות. אז כדי לספק את הצרכים שלנו בהקמת משפחה אנחנו מוותרות - מבחירה לא מודעת - על כל הצרכים המיניים שלנו. נוצרת דיכוטומיה קשה בין חיי מין בריאים לבין משפחה, ורבות מאיתנו מוותרות על המין. הרבה כל כך מאיתנו חיות את הוויתור הזה, עד שיום אחד בגיל 45 בערך אנחנו מתעוררות, ריקות ועצובות. 

במקרה הטוב, שם מתחיל מסע התעוררות. זה תמיד מתחיל בהכרה עצמית בכך שאני עצמי בחרתי לצמצם את עצמי, ואם ככה אז אני בעצמי יכולה גם לבחור להפסיק את הצמצום. הקושי המרכזי הוא שהמיניות עם בן הזוג כל כך כבויה ועייפה, שקשה ממש להתחיל ולהעיר אותה. לא פשוט בכלל.

מתוך ההבנה שהשלום, וגם הסקס, מתחילים בתוכי, אני שולחת את הנשים האלו לתהליך של עשיית שלום עם עצם היותן אישה מינית מלאה בפראות. המסע אל ה"לילית" שלצד "חווה". לאט לאט להוריד את חווה משלטונה במיניות האישה, ולהחזיר לאישה ערנות ושעשוע ושמחה בעצם היותה היא עצמה - יצור מיני.

וכשזה מתחיל לעבוד - הרבה דברים נוספים יכולים להשתנות, והרבה הפתעות יכולות להתגלות. כולל התעוררות של גבר חדש בגבר הישן שבמיטה שלך. כן, גם זה יכול לקרות.