בפעם הראשונה שצ' נשאר לישון אצלי, חשבתי שאני מאבדת את שפיות דעתי. אני עוד לא סיימתי לשחק בחוט הדנטלי שלי, והוא כבר היה בחלום השביעי. נכנסתי למיטה, מנסה למצוא פוזיציה מענגת להרדמות בסנטימטר ורבע שאהובי הותיר לי בטובו מהמזרון, אך לשווא. שעה תמימה ביצעתי תרגילי התקפלות והתכווצות שלא היו מביישים נערת גומי בקרקס. באמצע השעה השנייה הסתובב אליי צ' ובצורתו העדינה ביקש מעט אויר; "אפילו בגיהינום לא חם ככה, אני מזיע כמו סוס".
בהיותי רחמנית וחנונה הפעלתי את המזגן. המשכתי לשכב שם. השעות חלפו ואיתם התחושה בקצות אצבעותיי. נהיה לי קר. קמתי. לבשתי על עצמי טריינינג מחמם ושלפתי את שמיכת הפוך מהארון.
נסי לדמיין את זה: אוגוסט, טריינינג, פוך, חבר שלך ישן לידך ערום ומזיע ובמחוזותיך – ערנות יתרה. סיוט!
איך אתה נרדם כל כך מהר?
השתדלתי לשמור על קור רוח ולחשוב מחשבות חיוביות. ספרתי כבשים, דמיינתי אוקיינוסים שקטים ופכפוך נחלים. באמצע הפכפוך, צ' התעורר. הוא בטח הרגיש שאני מתקשה להירדם ורוצה לחבוק אותי בזרועותיו החסונות או אולי להתיש אותי בסאשן סקס.
"מאמי, השכנים שלך ממש חוצפנים! מה הם עושים שם למעלה באמצע הלילה. אני משתגע מהרעש. תעשי טובה תשתיקי אותם, אני לא נרדם!". אמר, והתהפך לצד השני. אני בכלל לא שמתי לב לדפיקות שנשמעו מכיוון התקרה, כיוון שרעשיו של צ' דרשו את מלוא תשומת הלב שלי. רציתי לומר לו "קוקי תרים ת'תחת הרדום שלך ותשתיק אותם בעצמך!", אבל במקום זה יצאתי מן המיטה ועליתי נבוכה למשפחת הרשקוביץ.
אחרי שהסברתי להם שהם מדירים שינה מעיניו של בן זוגי העדין וחטפתי מבול של צעקות, הרגשתי מוכנה לחזור למיטה. הפעם מצאתי את צ' פרוס על כל המיטה. הוא בטח שוב חולם שהוא חייל שנורה בגבו במלחמת העולם הראשונה ונפל כמו בסרטים פרוס לכל עבר. בעדינות סובבתי את גוש הבשר ה"ירוי" לצד שלו, ש"ימות" לכיוון השני.
התכרבלתי היטב בגופו החטוב והתחלתי לשקוע בשינה מתוקה. לא הספקתי להגיד סילי פוסטרופדי, וצ' הדף אותי מעליו בברוטליות. מצאתי את עצמי על הרצפה. מבולבלת, ועם חשש לזעזוע מוח. הבנתי את ה"רמז הדק" וחזרתי להתכרבל עם עצמי בצד שלי. פתאום כל המיטה רעדה. כנשוכת נחש קפצתי מן המיטה וחיפשתי את המשקוף הקרוב. בדרך דפקתי את הזרת במיטה ואת הראש באחד הקירות. עמדתי רועדת מפחד ומכאב, בחושך גמור, קיוויתי שרעידת האדמה נגמרה. צ' ישן כמו תינוק. הייתכן שדמיינתי?
זחלתי לי בחזרה למיטה. פתאום שוב הכל רעד וקפץ וטולטל. אור של בוקר, שחדר אל החדר, גילה לי שאהובי הוא מקור המטרד המרעיד. הבחור הוא "אתלט שינה". אלוף בקפיצה צורנית תנוחתית לשנת 2008. 76 קילו של קיפצוצים וניטורים "קלילים" מצד לצד, בחיפוש אחר התנוחה המושלמת לשינה.
הווריד הפולני שלי התחיל להתנפח ואיתו השקיות שמתחת לעיניי. למה לעזאזל אני צריכה לסבול בבית שלי? במיטה שלי? חלאס!
ניערתי את צ' וצוויתי עליו לעוף לי מהעיניים. צ' ההמום והלום השינה לא הבין מה בדיוק רוצה הפסיכית, אבל גם לא טרח לברר. את המשך הלילה הוא העביר בסלון.
נעים מאוד, אני הספה בסלון
לאחר כמה לילות נטולי שינה, והתעוררויות בחדרים נפרדים, ישבנו לשיחת הבהרה. הרגשתי שאם לא נפתור את הבעיה ומיד, הקשר הולך לאבדון או יותר נכון לאובדן שפיותי. "תעירי אותי אם את לא נרדמת. נעבור את זה יחד", הציע צ'. ממש נשמה טהורה, צדיק בסדום.
בלילה הבא הערתי אותו מדי שעה. "אני לא נרדמת". "זוז קצת". "תפסיק לקפוץ". "תנשום בשקט". "תסגור ת'מזגן". ניסינו "לעבור את זה יחד". התחבקנו, שכבנו, סגרנו מזגן, פתחנו מאוורר, סגרנו מאוורר, פתחנו חלון, החלפנו שמיכה, החלפנו צדדים, סגרנו חלון, בכינו, צחקנו, שתקנו ובעיקר מאוד התעייפנו. מאוד לא נעים מה שחוסר שינה עושה לאנשים. פלא שלאמהות טריות יש דיכאון אחרי לידה?!
לאחר שבוע של התעללות הדדית, מצאנו סוף סוף את הנוסחה המנצחת. המזגן כוון על 25 מעלות. אני עם פוך. צ' עם ציפה. על משקל "שברת - שילמת", נקבע חוק "לא נתת ל"מאמי" לישון - אכלת אותה".
רק המחשבה על עצביי המרוטים מעייפות, גרמה לצ' ללמוד מיד לשלוט בתנודותיו הקופצנית ולאסוף את גופו המגודל לפינה המרוחקת ביותר ממני במיטה. על הכונניות שליד המיטה הנחתי אטמי אוזניים והוטל וטו על תלונות ומאנות. בקיצור בנות, שינה טובה היא הבסיס לכל קשר וכפיות מקומן במטבח. העיקר שתמצאי לך מישהו שילך עם כל הטירופים שלך ולא אחד שיטרוף את שנתך.
תגובתו של צ':
מסכנה, איזה סיוט עבר עליה. העובדה שהיא הייתה צריכה לסבול אותי כשברוב חוצפתי זזתי בשנתי. והבקשה ההזויה של להדליק מזגן באוגוסט הקריר, באמת עוברת כל גבול אנושי. היא שכחה לציין גם שהחלומות שלי מאוד מרעישים ומפריעים לה להתרכז ושאני ממש לא מגלה רגישות כשאני מרשה לעצמי גם לנשום בזמן שאני ישן. ולחשוב שאחרי שאני מתנהג בצורה כל כך מגעילה לאהובתי, היא עוד מפנקת אותי בהשכמה עדינה של צעקות, עצבים, מכות וגירוש לסלון. היא צודקת, אין דבר מעצבן יותר מבן אדם שנרדם כשהוא הולך לישון.