גם עכשיו כשאני מדברת עליו, אני לא בטוחה שחוויתי שברון לב כל כך גדול בחיי. אם אני מנתקת לרגע את העובדה שהוא בגד באשתו בזמן שהיה איתי, אז בחוויה שלי ונראה לי שגם בשלו, מה שהיה בינינו הרגיש כאילו "זה זה". זאת הייתה האהבה הנכונה והקשר הנכון. אלא שהעולם לא מאפשר ליחסים כמו אלה שהיו בינינו לקרות.
לפני שנתיים וחצי בערך פתחתי פרופיל בטינדר. אמרתי לעצמי שאני לא עושה לייקים לפרופילים בלי תמונה כי זה סימן שיש להם מה להסתיר. אבל משהו במשפט החוכמה שהופיע לו שם במקום התמונה, לא לגמרי יודעת מה, גרם לי בכל זאת לעשות לו לייק. כבר מההתחלה הוא כתב לי שהוא נשוי, הוא היה מאוד כן. היה בזה משהו שסקרן אותי, ולא תכננתי שיתפתחו בינינו יחסים מעבר לשיחה קצרה שבה אברר מי עומד מאחורי הפרופיל שתפס אותי ככה. אז התחלנו להתכתב.
זו הייתה התכתבות מאוד עוצמתית. בדרך כלל בטינדר תוך שני משפטים מגיעים ל"מה את מחפשת" ו"מה את אוהבת אנאלי או אוראלי?", אבל איתו זה היה שונה, הדברים שהוא שפך בפני פשוט נגעו בי. הוא סיפר שהוא מרגיש כלוא בתוך הזוגיות שלו, שהוא לא יכול לפרק את המשפחה לעזוב את אשתו, אבל הבית שבנו יחד במו ידיהם סוגר עליו. לא הרבה לפני המפגש הווירטואלי שלנו יצאתי ממערכת יחסים שהייתי בה, ככה שלמעשה הוא דיבר על דברים שגם אני חוויתי באותה תקופה, אבל עם הבדל אחד מהותי.
הקשר איתו נמשך שנתיים וחצי ושמרנו עליו כסוד. לא הייתי מוכנה להיות סוד, אבל בפועל זה מה שהייתי. אני הייתי האישה האחרת. ההתאהבות הייתה הדדית והתפתח בינינו קשר שאני עפה בתוכו ובמקביל לא יכולה לדבר עליו עם אף אחד. כלפי חוץ אני עדיין רווקה שמחפשת גבר ובפנים אני אמ-אמא של התפוסה. זה פער שכל כך קשה להחזיק אותו, הוא היה אומר לי "אני איתך ואוהב אותך. אני שלך, למה את חייבת שזה יהיה גלוי?". אבל את, את רוצה לחיות את החיים שלך במלואם.
הוא הציב מצידו רק תנאי יחיד, שאשאר בסוד, כשלמעשה התנאי הזה מכיל בתוכו המון דברים שלעולם לא אחווה איתו והם חלק מזוגיות: אני לעולם לא אפגוש את הילדים שלו וההורים שלו. אני לא אשן איתו לילה שלם, הוא לא יפגוש את הילדים שלי. לא יכולתי לכתוב לו הקדשות בספרים, ומיד הוא היה מעלים כל מתנה שהיה מקבל ממני. מעולם לא ניהלנו מפגש שלא קצוב בזמן, כששעון החול לא דוחק בנו, והזמן יחד הולך ואוזל. את לא מכירה את החברים שלו. את הבנאדם הכי קרוב אליו בעולם, החברה הכי טובה שלו, יש דברים שרק את יודעת עליו - אבל עלייך אף אחד לעולם לא ידע.
"אשתו מדהימה, וקורה עכשיו משהו מתחת לאף שלה"
היה לי קושי עם העניין הזה, שיש לו אישה וילדים ואני המאהבת הסודית. את אומרת לעצמך, מה אני מתלוננת כשיש בסיפור אישה שהוא בוגד בה, אבל מצד שני יש משהו באי הידיעה שמגן עליה - היא לא יודעת כמה היא נפגעת. נכון, יש לה סיבה גדולה מאוד להיפגע - אבל היא לא יודעת את זה. בסופו של דבר אני לא צריכה לקחת אחריות עליו. הוא עשה את הבחירה להיות איתי בקשר. אני לא אחראית למה שקורה בינו לבין אישתו. מהסיפורים שלו אני יכולה להבין שהיא אישה מדהימה ושקורה עכשיו משהו מתחת לאף שלה. ושמתוך סיסטרהוד יש לי אחריות בדבר, אבל יחד עם זאת, זו המערכת שהוא בחר לבנות והאחריות היא עליו. וגם הוא נפגע. הוא אמנם מייצר את הפגיעה הזו ובוחר בה - אבל מבנה החיים הזה שהוא יצר לעצמו, של אישה נסתרת ואישה גלויה, גורם לו לחיות בדיסוננס אפילו יותר ממני. סוד זה דבר מרעיל, גם את האהבה הכי גדולה.
במהלך השנתיים וחצי שהיינו ביחד נפרדנו ארבע-חמש פעמים ולאחרונה נפרדנו באופן סופי. בזמן הזה קרו לו שינויים משמעותיים. הוא הבין שלבגוד זו לא אופציה ומחק את כל הפרופילים שהיו לו באתרי היכרויות. החליט שהוא רוצה לשמור על המשפחה שלו ובסופו של דבר חזר הביתה בלי סייגים. במידה מסוימת אני החזרתי אותו הביתה. ביקשתי ממנו לחסום אותי, כדי שנעמוד בהבטחה שהבטחנו לעצמנו, ובאמת אין לי דרך ליצור איתו קשר היום.
ועדיין, גם היום, אני רוצה שהוא יפרק את הכל ויבוא להיות שלי, אני אוהבת אותו ומרגישה שהוא הנשמה התאומה שלי. אני חושבת שזו פעם ראשונה שחוויתי התאהבות אמיתית בגיל בוגר. יש הבדל בין התאהבות בגיל 18 לבין התאהבות בגיל 40. בסיבוב השני את מסתכלת במבט מפוקח על העתיד, רואה דברים שלא ראית בגיל 25, ואני מאחלת לכל אחת להתאהב ככה, אבל להתאהב במישהו שיכול להתאהב בך באמת. לא במישהו שאת נמצאת בפירורים של החיים שלו, כי זה מה שאומר להיות האישה הסודית - לקבל את הפירורים של החיים שלו, אפילו שאת האישה שהוא אוהב. ולאף אחת לא מגיע לחיות מפירורים.
הביאה לכתב: ליאת בר סתו