1. כשאתם בשלב הדייטים: געי בשיערך
כל הגברים סיפרו באיזשהו שלב לכל הגברים האחרים שאם את נוגעת בעצמך כשאת מדברת איתם, זה סימן שאת חפצה בהם. גברים עושים דברים בשביל נשים שנדמה להם שהן חפצות בהם, ואין להם שום בעיה לשכנע את עצמם שזה אכן המצב גם אם לך קוראים ביונסה ולהם קוראים קווזימודו.
2. אם הוא עובד איתך/ שכן שלך/ מנהל איתך כל מערכת יחסים שהיא אפלטונית כברירת מחדל: געי בכתפו
לא טפיחה; לחיצונת. גברים מפרשים את זה באלף ואחת שדרכים שונות – מ"איזה שרירים" ועד "עליך אני בטוח יכולה לסמוך" – אבל בשורה התחתונה זה מסתכם ב"היא חפצה בי". מכאן ר' סעיף קודם.
3. אם אתם זרים מוחלטים והכוונה היחידה שלך לגביו היא לסחוט ממנו איזו עזרה נקודתית או ויתור לפנים משורת הדין: שחקי אותה עלמה במצוקה
כמה פשוט, ככה פשוט. גברים לא עומדים בזה. אגב, זה נכון שבעתיים אם את אשכרה במצוקה. זה חזק מאיתנו, בעליבותינו, אנחנו מתוכנתים גנטית להגיב לכל מלמולי ה"מה אני אעשה עכשיו", להכנה לדמעה ולעמידה חסרת האונים עם ידיים על המותניים (בהערת סוגריים יצוין: כן, זה הקטע המאוס של האבירות. אבל נכון שהוא תמיד נעשה פחות מאוס כשנתקע לך האוטו באוגוסט?).
4. אם אתם בסיטואציה אינטימית לא צפויה ואת מבקשת להבהיר שהיא רצויה: התענייני
דורות של גברים מלמדים אלה את אלה שנשים אוהבות שמקשיבים להן, אבל גם גברים ביישנים – וזה הסוג היחיד שרלוונטי לדוגמה הזאת, כי כל הסוגים האחרים לא יחכו שתבהירי שום דבר – הם פרחי-גע-בי. כמה שניות של התעניינות, אפילו מזויפת, וכל חוסר הביטחון שסידרה להם אמא ממונף אוטומטית לנשיאת חן בעינייך. "אתה מתאמן?" מומלצת במיוחד אם המטרה האחת והיחידה היא וום-בם-תודה אדון.
5. אם אתם בתחילתה של זוגיות: קטעי את הריב באיבו
גברים נוטים למבנה מחשבה אנאלי. הם לא מסוגלים לסבול ריב שלא נגמר, כי זה הופך את הריב הבא למולטי-טסקינג, ואנחנו לא עושים מולטי-טסקינג. ברוב מוחלט של המקרים נעדיף להפסיד בריב הנוכחי, ובלבד שיהיה לו סיום מוגדר. והכי כיף, אנחנו מספיק נאיביים כדי לחשוב שננצח בסיבוב הבא!
6. אם אתם כבר זוגיים ותיקים אבל עוד לא נשואים: הביעי בקולניות דעה שלילית על האקסית שלו
את לא באמת צריכה לחשוב עליה דברים רעים, אבל רצוי שתביעי אותם. במודע הוא יחשוב "אה-או, מבשלת ארנבות"; בתת-מודע הוא ידמיין אתכן בעיצומו של קאט פייט, ככל הנראה בבוץ. גברים ילכו כמו בני ישראל במדבר אחרי המיראז' הספציפי הזה.
7. אם אתם נשואים טריים: דפקי נפקדות
גברים, בהכללה לא גסה מדי, חווים בשלב הזה שילוב מוזר (או בעצם לא כל כך מוזר) של אינסטינקט הימלטות וחרדת נטישה. את רוצה לשחק על דלת מספר 2: ככל שתיעדרי יותר, ככה הוא יחשוש יותר שזאת *את* שחווה אפקט "הו חרא מה עשיתי". המחשבה שהוא טעות חייך פוגעת עמוק כל כך באגו הגברי שמעטים הדברים שהוא לא יעשה כדי להוכיח את ההפך.
8. אם אתם כבר נשואים ותיקים אבל עוד לא בשלב הייאוש ההדדי: נקטי פסיכולוגיה הפוכה
"אני מזמינה את ההנידמן של יונית וחיים בשביל לסדר את המדף הזה, 200 שקל נראה לך סביר?". לא. 200 שקל לא נראה לנו סביר, חיים ויונית לא נראים לנו סבירים והנדימן שהוא לא אנחנו נראה לנו אנטי סביר. לא אמרת כלום, ועדיין זכית ב"עזבי, אני כבר אדאג לזה". מאידך, סביר להניח שתזדקקי למניפולציה חדשה בשביל שאשכרה נעשה את זה.
9. אם זה כבר עמוק בשלב הייאוש ההדדי: פלרטטי
פנטזיות גירושים, תכניות סדורות לפרק ב', מקדמה לרוצח שכיר – לא משנה כמה נדמה לו שנשבר לו, צחקוק אחד מבדיחה של גבר זר והוא שוב יעשה שמיניות באוויר כדי לרצות אותך. זה לא קשור אלייך אלא ליצר התחרות הדפוק שלנו הגברים; התשוקה יכולה לדעוך, הסקס יכול לנבול, אבל המניאק הזה בן אלמוות.