בראשית היה האימייל. פתאום יכולת לשלוח מסר מהיר, שנון ומנוסח היטב בלי כל הטרחה של הרמת טלפון ושיחה אנושית. אז המציאו את הצ'ט, שבו יכולת להיות "פ33ה19" גם אם את "כוניפה32", להכיר מישהו למטרות "רציניות" או סתם לגמור את הערב בסייבר סקס לוהט. אחר כך הגיעו אתרי ההיכרויות ליהודים, לדתיים, להומוסקסואליים, לסטוצים ולכאלה שאוהבים שמנות. היום, אין מישהי שתצא לבליינד דייט לפני שבדקה למיועד את הפייסבוק, הפליקר והטוויטר, וזה עוד לפני שאמרו אחד לשנייה מילה אחת.
אין מה לעשות, הקדמה השתלטה לנו על חיי האהבה והמין. וזה בסדר וזה לגיטימי, כל עוד בסוף כל התכתובת האלקטרונית הזאת מובילה למגע אנושי, לפגישה פנים מול פנים ולאינטראקציה אמיתית. אבל מה קורה כשצד אחד מעדיף להשאיר את היחסים ברמת המקלדת, בעוד הצד השני כבר מוכן לקחת אותם לשלב הבא?
תכירי את המושג הבא שיעשה לנו חיים קשים: "E-lationship", יחסים וירטואליים שבהם אחד מבני הזוג – לרוב הגבר – לא ממש מעוניין להיפגש עם השני, אבל עדיין נהנה לשלוח לו אימיילים, טוויטים, סמסים או מסרים בפייסבוק. הם מבחינתם אוהבים, מפנקים, מתחנפים ואולי אפילו מונוגמיים, אבל מרחוק. כמו בכל מערכת יחסים שבה שני הצדדים מגיעים עם ציפיות שונות, יש בסוף מישהו – לרוב את – שנפגע, כועס, ומבין שבזבזו את זמנו.
את מכוערת, אתה שקרן
ג'ניפר ווריק, מחברת הספר "מדריך ההישרדות למקרה הכי גרוע: דייטים וסקס", אומרת שלאנשים יש אג'נדות שונות כשזה מגיע לדייטים. "עבורי, המטרה הסופית היא להיות במערכת יחסים אוהבת עם מישהו", היא אומרת. "אבל עבור אחרים, המטרה הסופית יכולה להיות העברת הזמן, מניעת שעמום או פשוט איסוף של בני או בנות זוג".
כן, קראת נכון: איסוף. היום, עם הרשתות החברתיות ומיליון אתרי הכרויות, התפתח זן של רווקים שיוצרים לעצמם הרמון – אוסף נשים שאיתם הם נהנים לשוחח, לפלרטט ולפנטז, אבל הם לא מעוניינים במערכת יחסים כלשהי עם אף אחת מהן. הם פשוט אוהבים את תשומת הלב, והמצפון שלהם נשאר נקי.
פטרישיה וואלאס, פסיכולוגית וראש המחלקה לטכנולוגיית מידע באוניברסיטת ג'ון הופקינס, טוענת שגם הונאה והתחזות הן סיבות שכיחות לכך שמערכות יחסים נשארות וירטואליות. לפעמים אחד הצדדים מתחזה לרווק, משקר לגבי גילו ואפילו לגבי המין שלו, ואין לו רצון להיחשף בשום שלב. עוד גורם משמעותי הוא הפחד. "יש פחד מכישלון, פחד מדחייה, פחד מלעשות מעצמך צחוק", אומרת וואלאס. "מערכת יחסים אונליין נתפסת כבעלת סיכון נמוך יותר מאשר פגישה פנים מול פנים. כשאתה מרים טלפון או פוגש מישהי, יש לך הרבה פחות שליטה על המסר שלך או על הרושם שתעשה, מאשר בהודעת פייסבוק או בסמס, שם אתה יכול לשכתב ולחשוב על מה שאתה רוצה לומר".
וואלאס מסבירה שהשליטה הזאת מאפשרת לך ליצור גרסה טובה יותר של עצמך, שאותה תוכל למכור לגרסה משופרת של מישהו אחר. או בקיצור, כולנו יכולים לשקר קצת ולהשיג לעצמנו מישהו שבחיים האמיתיים לא היה מעיף לעברנו מבט. או לפחות ככה אנחנו חושבים.
"אישה יכולה להרגיש מאוד מושכת וחכמה כשהיא אונליין, כי היא משתמשת ביציאות שנונות ויש לה שליטה על התמונות שהיא שולחת, ואז היא פוגשת גבר שעושה בדיוק אותו דבר", וואלאס אומרת. "יכולה להיות להם משיכה מופלאה – סוג של מפגש מוחות – בעוד שפגישה פנים מול פנים יכולה להרוס את זה. הוא מגמגם, היא מגהקת".
12 חודשים וירטואליים לחלוטין
הצרות מתחילות כשמערכת היחסים הווירטואלית נמשכת והופכת למערכת יחסים "רצינית" בשלט רחוק. זה קרה לאיליין לפרסונרי, יח"צנית בת 33 מניו יורק, שהכירה גבר דרך האתר "קרייגסליסט", ולא שיערה לתוך מה היא נכנסת. בהתחלה היו לו המון תירוצים וסיבות מדוע הוא לא יכול להיפגש איתה – קלקול קיבה, דוד גוסס, סופת שלגים, טיסה שאיחרה וכן הלאה. למרות שמשהו הריח לה חשוד, איליין הרגישה שהיא הולכת ומתאהבת בבחור, ושהוא באמת ובתמים הנפש התאומה שלה.
אלא שאחרי שנה תמימה היא גילתה את האמת: החבר הווירטואלי שלה, שסיפר לה שהוא גר בניו יורק, היה למעשה בריטי מלונדון. ואם זה לא מספיק, הוא גם החזיק חברה וירטואלית נוספת בצד.
שנה שלמה?! לבזבז שניים עשר חודשים על מערכת יחסים שלא מובילה לשום מקום, ובלי סקס? זה יכול לקרות גם לך. וואלאס אומרת שהאיליישונשיפס מסוכנות יותר עבורנו ויש בהן סיכוי רב לשקרים והונאה, כיוון שאין לנו כאן אפשרות להבחין בסימני האזהרה וכך להימנע מאינטימיות מדומה עם האדם שמעבר למסך. למרות זאת, היא מסייגת את עצמה ואומרת גם שיש אנשים שלהם סוג כזה של מערכת יחסים יכול מאוד להתאים.
"עבור אנשים מסוימים, מערכת יחסים כזאת יכולה להיות מספקת למדי בפני עצמה", היא אומרת. "תמיד היו לנו חברים לעט. בזמנים עברו, הם היו מאוד משמעותיים עבורנו". המפתח להצלחה, לדבריה, הוא בכך ששני הצדדים נמצאים באותו דף. "יש אנשים שמחפשים בעל או אישה, ויש אנשים שלא. גם בעולם האמיתי זה לא נדיר שצד אחד מעוניין במחויבות לטווח ארוך יותר מהצד השני".
קשרים קצרי טווח שנשארים ברשת יכולים לתת לנו חיזוקים לאגו, אם אחרי פרידה כואבת או בתקופת יובש ארוכה ומייאשת. צריך רק לזכור שככל שהם נכנסים לנו ללב, כך יהיה לנו קשה להתגבר עליהם אחר כך – בדיוק כמו בקשרים אמיתיים במציאות, ללב שלנו קשה לעשות ריסטרט בכל פעם מחדש.