כמה פעמים ניסיתי לדבר איתך, ולא נתת לי להוציא מילה – ולכן החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה, כדי שתוכל לפחות פעם אחת לשמוע את מה שיש לי על הלב מבלי לנסות להתחמק.
מאז שהכרתי אותך לא עזבנו אחד את השניה לשנייה. תמיד הייתי שם לצדך, אולי בשקט ולא בגלוי, אבל ליבי תמיד היה איתך. שבע שנים הן לא תקופה קצרה. את כל ההתנסויות החדשות התנסינו יחד: הנשיקה, הפרפרים בבטן, המגע של הגוף, לעשות מה שאסור, לטעות ולסלוח, לזכור ולשכוח, לימודים, צבא, אזרחות, התבגרות משותפת, אירוסין, חתונה, בגידה.
עמדת בחופה שלנו ונשכת שפתיים
כל הזמן אני חושבת לעצמי איך בן אדם שאוהב יכול ללכת ולבגוד, בלי לחשוב על מה שהוא הולך לאבד? איך מי שחשבתי שהוא כל עולמי, אוויר לנשימתי, קרוב אלי כמו האח שאף פעם לא היה לי, הבן אדם שאני הכי אוהבת - מסוגל לעשות את זה?
התייחסת אליי כמו נסיכה. לא רצית לעזוב אותי לשנייה, לא הייתה אהבה גדולה יותר. ואז משהו השתנה: הרגשתי שאתה כבר לא אותו בן אדם, מתפרץ בעצבים, חוזר מאוחר בלילות. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל ניסיתי להדחיק. אמרתי לעצמי שאולי אתה קצת לחוץ מהחתונה, ושאני צריכה לשחרר אותך קצת.
אני מסתכלת על התמונות מהחתונה, ואני רואה את הפנים של אמא שלך בחופה. היא ידעה כבר אז את הכל, והיא לא מחייכת אפילו, לא מבינה מה היא עושה שם. גם אתה עומד בחופה ונושך שפתיים, מנסה להסתיר את מה שעובר לך בראש. אני מסתכלת על עצמי: יפה, תמימה, לבושה בלבן, ביום שאמור להיות הכי מאושר בחיי, מחייכת, לא יודעת משום דבר. נהנית מהיום הזה שכל כך חיכיתי לו.
לפני שהאירוע נגמר, הדיג'יי שם שיר סלואו אחרון. רקדנו והסתכלנו האחד לשני בעיניים, וראיתי שאתה עומד לבכות. לא יודעת למה, אבל אמרתי לך שהכל יהיה בסדר, שנעבור את זה ביחד. אתה שתקת ורק חיבקת אותי, כדי שלא אוכל לראות את המבט שלך.
אני מרגישה שעבדו עלי. איך אף אחד לא דיבר? למה אף אחד לא עצר אותי מלהתחתן עם מישהו שלא עמד איתי בחופה בלב שלם? כשאני עמדתי שם עם לב מלא אהבה, נקי ושלם, אתה עמדת עם לב שכבר מזמן תפסתי בו רק חדר קטן.
הלב שלי לא עשוי משומן, הוא כואב
אני מרגישה פגועה, מנוצלת, שנואה. התחלת להתייחס אלי כאילו הייתי אוויר, כאילו אני מפריעה לך לרוץ למאהבת שלך. גם אחרי שגיליתי הכל, עדיין הייתה בי תקווה שבעלי, אותו אני מכירה כבר שבע שנים, יחזור לעצמו. יחזור אלי, יתגעגע לישון איתי, יאהב אותי. אבל זה לא קרה. אתה המשכת להיפגש עם שתינו במקביל, בגלוי. התכתבת איתה כשישנתי לידך, הפסקת להסתיר שאתה ישן אצלה.
בלילות אני לא מפסיקה לבכות ולחכות שתחזור, לחכות למילה טובה שתבוא מהלב, לחיבוק, לאהבה שכל כך חסרה לי. מחכה בזמן שאתה נפגש איתה, מאכיל אותי שקרים וישן במיטה שלה, מנשק אותה, שוכב איתה, אומר לה מילים יפות. ובינתיים אני פה, מכבסת את הכביסה שלך, מסדרת את המיטה שתבוא לישון בה ואוכלת את עצמי איך זה קרה. ואחרי כל מה שאני עושה ואחרי כל השנים שהייתי שם בשבילך – יש רק דבר אחד שאתה זוכר לי תמיד: את שמנה.
את לא מושכת אותי כי את שמנה, אני מתבייש ללכת איתך ברחוב כי את שמנה, ההורים שלי מההתחלה לא אהבו אותך כי את שמנה, את לא מתלבשת יפה כי את שמנה, את מגעילה אותי כי את שמנה. אבל את בן אדם טוב, יש לך לב זהב, אני מאוד מעריך את מה שעשית בשבילי ואני לא רוצה לפגוע בך יותר. אבל זה מה שאתה עושה...
זה שאני שמנה זה לא אומר שאני לא בן אדם, לא אומר שאין לי רגשות, לא אומר שלא כואב ונצבט לי הלב כשאתה מקלל אותי, כשאתה מזלזל בי. אתה בא ותופס לי את הבטן בחוזקה, וחושב שאם זה שומן זה לא כואב - זה כואב! מאוד! הלב שלי לא עשוי גם הוא משומן. הלב הזה היה תמיד איתך, והוא שבור וכואב עכשיו גם בלעדייך.
כשאוהבים מישהו צריך לדעת לשחרר
מי שאיבד את אהבתו יודע מה זה להיות מוקף באנשים ולהרגיש שאתה לבד.
מי שאיבד את אהבתו יודע מה זה לראות את השעון מצביע על השעה בה הייתם מבלים יחד ולחשוב מה הוא עושה עכשיו.
מי שאיבד את אהבתו יודע מה זה לקום בבוקר ולבקש שיחזור להיות לילה, רק כדי לא להתמודד עם המציאות.
מי שאיבד את אהבתו יודע איך זה לחייך עם החברים, ובאותו הזמן לבכות מבפנים.
מי שאיבד את אהבתו יודע איך זה להכין כוס קפה, להחזיק אותה בשתי הידיים ולבהות בה דקות ארוכות מבלי לזוז. עד שתתקרר.
מי שאיבד את אהבתו יודע איך זה לראות מולך את האוכל האהוב עליך, ולקחת כוס מים במקום.
מי שאיבד את אהבתו יודע איך כל זיכרון קטן יכול להפוך למכה בלב. מכה שמתפשטת בכל הגוף בשניות ועוטפת אותך עד שאתה מאבד את היכולת לתפקד לכמה רגעים.
אומרים שאם אוהבים משהו, צריך לדעת לשחרר את זה. אם זה חוזר אליך, זה שלך לנצח. אם לא, כנראה שזה לא היה שלך מלכתחילה...
אני משחררת אותך עם כל הכאב שבלבי. כואב לי כי אני מאבדת לא רק בעל, אלא גם חבר ילדות, את החבר הכי טוב, אח ואיש סוד ועצה. אני מרגישה שנבגדתי לא רק על ידי בעלי, אלא כל החמישה האלה הפנו לי את הגב.
תמיד תהיה אצלי בלב. מאחלת לך שתתבגר, שתצליח בחיים שלך, בלימודים, בעבודה וכמובן באהבה. מקווה שלעולם לא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי, שלא יבגדו בך לעולם. ומאחלת לך שתתחיל לראות אנשים בתור מי שהם - ולא רק את איך שהם נראים.
מאחלת לה המון בהצלחה בתור האישה שתעמוד לצדך - כי לצערי, ואני חייבת לומר מילה אחת לטובתי - יש לה נעליים די גדולות להיכנס אליהן.
התאהבת? התאכזבת? ספרי לנו על זה! שלחי אלינו טקסט ל-women@mako.co.il. טורים שיפורסמו יזכו את הכותבת שלהם במתנה - סדנת איפור אישית בשווי 290 שקלים באחד מסניפי איל מקיאג' ברחבי הארץ