"חמותי היקרה, צאי לי מהרחם!"

הצד של הכלה: "אירית היא האחרונה שציפיתי שתתערב לי"

"יודעת כל נשואה טרייה: אחרי החתונה את מקבלת שנת חסד. שנה שבה מקבלים את העובדה שאת ובן זוגך רוצים רק ליהנות מחיי הנישואין הטריים בלי צווחות, קקי, חוסר שינה ושאר מטעמים. אבל ברגע שהשנה הראשונה חולפת, או אז מטפטפות הרמיזות. זה מתחיל ממשפטים שמגיעים משום מקום כמו למשל 'שמעת שהבת של חווה, חברה של ציפי, אשתו של ציון הירקן בהריון?' וממשיך לאמירות 'קצת' יותר בוטות על כך ש'קריירה זה לא הכול בחיים וצריך גם להשקיע בעצמך'. מצחיק, כי אני לתומי חשבתי שהעובדה שאני עושה קריירה זאת אחלה השקעה בעצמי. 

"אבל אם חשבתם שזה השיא, קחו לכם עוד שנתיים וחצי של נישואים ללא שום בטן מנופחת, ואז באמת שהכל מותר. כל אחד פותח את הפה, אפילו עוזרת הבית והמוכר ב'סופר באבא' (אמיתי!) שמעז לשאול: 'נו, אז "מתי את מביאה לנו כבר איזה תינוק?'. לרגע תהיתי אם חתמתי על חוזה שותפות לגידול תינוק ופספסתי את מועד החתימה. 

מה שבטוח - מאישה אחת חשבתי שיהיה לי שקט. כמו שכבר זכיתן לגלות מהפוסטים האחרים, אירית היא חמות 'קצת' שונה. אחרי הכל, היא זאת שאמרה לי שכדי לשמור על הבן שלה, אני צריכה להיות 'חיה במיטה' ועל חתונה דתית לא היה בכלל מה לדבר איתה. כך שגם בהחלטה מתי ואם להביא ילדים, לא חשבתי שהיא תתערב בכלל. 

ראיתן את הסרט 'איך היא עושה את זה?', אז שרה ג'סיקה פרקר זאת היא. (רק שאירית קצת יותר כוסית ממנה). מבחינתי, אירית היא ה-מודל לחיקוי של שילוב בין קריירה מצליחה לאימהות חסרת פשרות. בזמן שאמא שלי הייתה מורה כל חייה ובכל צהריים, קיבלה את פנינו בבית - אירית הייתה חוזרת במקרה הטוב ב-19:00. 

אבל לפי מה שאסף מספר, אירית לא פספסה רגע. תמיד טרחה להתעדכן עם מי בדיוק הוא שיחק בהפסקה ומה יש לו להכין לשיעורי בית, מתי יש מבחן ומה התכנון שלו לאחר הצהריים. ועל אף הקריירה, אירית ובן זוגה, נסעו בכל רחבי הארץ לתמוך באסף ובמשחקי הכדורסל שלו. הם לקחו חלק בכל הפעילויות בבית הספר ובמשך כל השנים, אירית הייתה חברה בכל וועדי ההורים. 

"והיא ממשיכה להשחיל את השאלה בכל הזדמנות. למעשה, אפילו הנושא של הפוסט הזה הגיע ממנה. למה לא בעצם? הזדמנות מצוינת, ועוד פומבית, להעלות את הנושא ולהפעיל מכבש לחצים. רק שבניגוד לכל אלה שרואים אותי פעם בחיים וחושבים שיש להם זכות להשפיע על תזמון בניית המשפחה העתידית שלי, אצל אירית אין כזה דבר רמיזות קלות - כשהיא חושבת משהו, היא אומרת לך את זה בפנים. מכיוון שברורות לי כוונותיה הטובות, טרם התחלתי לאיים בצמצום זכויות ביקור אצל הנכדים הפוטנציאליים, אבל הבהרתי לה טוב טוב שיש גבול - ואליו היא לא נכנסת".

הצד של החמות: "מפונקים. זה מה שאתם"

"מאז שאני מכירה את עצמי, אני אשת קריירה. הקריירה תמיד הייתה בפוקוס. אבל לא רק. הספקתי להשלים תואר שני ולעבוד בעבודה מאוד אינטנסיבית ושואבת, אבל לרגע לא חשבתי שכל אלה ימנעו ממני מלהקים משפחה.

"באותה תקופה, גרנו בירושלים בזמן שההורים גרו בשפלה, כך שעזרה מצדם לא התאפשרה. בנוסף גם בן זוגי עבד בעבודה תובענית שדרשה ממנו שעות משוגעות ופעמים רבות גם מחוץ לעיר. ולמרות כל זאת, הצלחתי לשלב את כל האלמנטים גם יחד: גם קריירה שואבת, גם גידול הילדים, גם השתתפות בוועדי כיתה, גם תמיכה והשתתפות בחוגים של כל אחד מהם, גם עזרה בלימודים, גם ארגון של מסיבות בסופי שנה בבתי הספר. בקיצור. הצלחתי לתמרן בין כל הדברים.

"מכיוון שמערכת היחסים שלי עם מירב כלתי מאוד פתוחה, הרגשתי שזה רק לגיטימי להעלות את נושא הנכדים מולה. ניסיתי להסביר לה שבגילה הייתי כבר אימא לשניים ולא הפסקתי לעבוד ולשאוף קדימה, להתפתח ולבנות קריירה. אבל זו הפתיעה בתגובתה.

'אירית', היא הביטה בי במבט רותח בעיניים ושיוותה לקולה טון רציני ושונה. "מה פתאום את נכנסת לי לרחם?", בדרכה שלי יכולתי לחוש את העלבון ואת הנזיפה, ובכך היא הבהירה לי שזה נושא שהוא מחוץ לתחום. נקודה.

"הייתי המומה. לספר לי כל פעם  שאת רבה עם אסף ולבכות אצלי זה בסדר, אבל לדבר אתך על נכדים זה לא בסדר??? בעקבות התגובה שלה, מצאתי את עצמי במונולוג עם עצמי, כשאני שואלת וגם עונה: האם הסטנדרטים שלי שונים ? כן. 
האם אני פחות מפונקת? כן.
האם אני רוצה להיות סבתא צעירה? כן.
האם אני מעריכה שמירב מסוגלת לשלב קריירה עם הורות? כן.
האם אני מצליחה להעביר את המסר של שילוב קריירה עם הורות? לא!

מאז אני לא מוותרת. מטפטפת רמיזות. אבל נזהרת. מודה". 

הטיפ של מירב לכלה: "אין לי צל של ספק שאני צודקת בעניין  ושיהיה ברור, לכל החמות שקוראות את הפוסט - זה לא עניינכן! הדבר היחיד שאני יכולה להמליץ לך, כלה יקרה, הוא לא להגיב בלחץ, כי התגובה רק תכניס אותך לסטרס. מנסיון. תנסחי לעצמך תגובה נונשלנטית קבועה (נניח: 'כשיהיה מה לעדכן, מבטיחה שתהיי הראשונה'. זה תקף, אגב,  גם לחמות, גם למנקה וגם למוכר). והעיקר, בעניין הזה, תהיי רק נאמנה לעצמך".

הטיפ של אירית לחמות: "מרבים לדבר על פער הדורות. אני יודעת ומאמינה שהדור הנוכחי מאוד מוכשר, אבל גם מאוד מפונק. ומי אשם? אנחנו. אנחנו מפצים על מה שלא קיבלנו בילדות על ידי נתינה לילדים שלנו. אנחנו לא יכולים לבוא אליהם בדרישות ולצפות שהם יתנהגו כמונו. אין מה לעשות, כנראה שבאמת יש נושאים שאנחנו לא צריכים להתערב בהם".

>> בפעם הקודמת: מירב רוצה חתונת דתית, אירית לא מבינה למה לעזאזל