אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים
פרק 9: אית'ן
"היא משחקת בלול," אני יוצא אל המרפסת וקייסי מזדקפת בכיסאה, מיישרת את משקפי הקריאה על גשר אפה.
"אני אוכל איתכן ארוחת ערב ואז אמתין עד שהיא תירדם ואסע הביתה. אם יעצרו אותי בדרך אגיד שזה מקרה חירום."
"אתה לא חייב ללכת." היא מרימה אליי את עיניה היפות, והרעד שבתוכי מתגבר. אני עומד מולה והלב שלי מפרפר בין קירות החזה. אני כל־כך רוצה לשלוח יד ולגעת בה.
"אני כן," אני מעקם את שפתיי לכדי חיוך, "אני מצטער שאילצתי אותך לארח אותי בבית שלך, הייתי צריך להקשיב לך וללכת מזמן." היא שותקת ואני מקבל את שתיקתה כהסכמה. אני מביט בה ולא אומר דבר, אך בתוכי אני צורח: 'תעצרי אותי! בבקשה, תעצרי אותי, אל תתני לי ללכת ממך שוב!'.
בשעה שלוש לפנות בוקר אני פוקח את עיניי בבהלה, מבין שנרדמתי בסלון. אני מזיז את השמיכה, לא זוכר אפילו שקייסי כיסתה אותי, ניגש למטבח, שותה כוס מים קרים ונושא בליבי תפילה שלא אתקל בכוחות הביטחון האוכפים את הסגר.
אני מתאר לעצמי שסופי וקייסי ישנות, ומברך על כך שלא אצטרך להיפרד מהן. זה יהרוג אותי, אחרי כל הזמן הזה יחד.
אני עומד מול דלת הכניסה, נושם נשימה עמוקה ומניח את ידי על הידית.
"אל תלך." אני קופא על מקומי אך לא מסתובב, חושש לראות את העיניים המיוסרות אלה.
"תני לי סיבה אחת לא ללכת." שתיקה. כמו שחשבתי. אני מהנהן לעצמי ומושך בידית.
"סופי צריכה אותך," היא לוחשת ואני מחייך לעצמי.
"סופי תתגבר, יש לה אותך והיא תראה אותי בקרוב, כשכל זה ייגמר." אני מביט בה מעבר לכתפי. גם במכנסי השינה הקצרים ובגופייה הלבנה הארוכה, היא מצליחה להעלות את הדופק שלי לשיאים חדשים.
"בבקשה, אל תלך. מסוכן שם," היא מנסה תירוץ אחר.
"יותר מסוכן לי כאן. הלב שלי לא יעמוד בזה." ברגע שהמילים עוזבות את שפתיי אני מבין כמה הן אמיתיות, פוצעות וחודרות.
"אית'ן, בבקשה."
אני מסתובב ומשלב את ידיי על החזה, "תני לי סיבה אחת, קייס. אני רוצה לשמוע אותך. לא בגלל סופי או בגלל דאגה לי, אני רוצה לשמוע שאת צריכה אותי. אני צריך לשמוע אותך."
שתיקה.
"להתראות, קייסי." אני נושף בכאב, מושך בידית ופותח את הדלת.
ברגע שכף רגלי דורכת על המפתן, אני סוף־סוף שומע את המילים שכה חיכיתי לשמוע ממנה: "אני צריכה אותך."
אני משליך מידי את תיק הנסיעות, טורק את הדלת ומצמיד אליה את גבה של קייסי.
"תגידי את זה שוב." אני אוחז בפניה, עיניי נעוצות בשלה. אני חייב לראות אותן כשהיא אומרת את זה.
"אית'ן..." היא מתנשפת, אגרופיה אוחזים בחוזקה בחולצתי.
"תגידי את זה!"
"אני צריכה אותך. אני אוהבת אותך!" הלב שלי מזנק בין צלעותיי והדופק המהיר פועם בחוזקה בצווארי.
"פאק, התגעגעתי אלייך. אני אוהב אותך. אני כל־כך אוהב אותך." שפתיי מתרסקות על שפתייה ואני מרגיש כמו אדם רעב שהזדמן לסעודת מלכים, אצבעותיי משתלבות בשערה ואני מעמיק את הנשיקה, לשוני פולשת אל פיה.
אני רוצה לטעום אותה, להתענג על רכות שפתיה, אך לשפתיי רצון משלהן; הן רוצות לטרוף, לגמוע בשקיקה ולהשביע את רעבונן.
אני אוחז בה ולא מצליח להרגיע את הרעד האוחז בגופי, ידיי מטיילות על גופה, מתענגות על עורה המשיי.
אני מנשק את צווארה, חש את הדופק שלה על שפתיי בעוד קול יבבה המלווה במשיכת אף שולף אותי מהטירוף שהשתלט עליי ברגע שנגעתי בה שוב.
"קייס?" אני מתנשף, אוחז בראשה ומחפש את עיניה. "מה קרה?" החשש מתגנב לליבי ומאיים להוריד אותי על ברכיי. ייתכן כי פירשתי לא נכון את דבריה? יכול להיות שכפיתי את עצמי עליה? היא מביטה בי בשתיקה ומנידה בראשה ואז, כמו משום מקום, קורסת ארצה ופורצת בבכי.
מה עשיתי? מה, לעזאזל, עשיתי?
"קייס? מתוקה, דברי איתי. למה את בוכה?" אני יורד על ברכיי לפניה, מסיט את השיער מפניה.
"כל־כך פחדתי!" קולה רועד והיא מתייפחת. הבטן שלי מתהפכת, אני לא יכול לראות אותה כך, זה גומר אותי.
"כל־כך פחדתי שהיא גרמה לך לשכוח אותי. שהיא השכיחה ממך את העור שלי, הייתי היחידה... כל החיים שלנו הייתי היחידה, ועכשיו כבר לא. אני כבר לא היחידה שלך."
פאק! איך יכולתי לעשות לה את זה? איך יכולתי להיות כזה טיפש?
"קייסי, זה לא נכון!" אני אוחז בפניה ומוודא שהיא מביטה בעיניי כשאני אומר את המילים, "איך את יכולה לחשוב ככה? אף אחת לעולם לא תצליח להשכיח ממני את העור שלך. איך אפשר לשכוח משהו שזורם לך בדם? את זורמת לי בעורקים, לא אוכל לשכוח אותך גם אם ארצה." אני אוסף אותה בזרועותיי והיא מתייפחת על צווארי.
"קייסי, בבקשה, תסתכלי עליי." אני אוחז שוב בראשה, עיניה מלאות דמעות והצער שמשתקף בהן ממוטט אותי. "איך את לא יודעת, קייס? את היחידה. תמיד היית ותמיד תהיי. אני אוהב אותך! אני כל־כך מצטער."
קייסי מתרוממת במהירות ומזנקת עליי, רגליה נכרכות סביב מותניי וזרועותיה עוטפות את צווארי. אני מחבק אותה ונעמד בזהירות, לא מעז לשחרר אותה.
"אני רוצה שתעשה איתי אהבה," היא מלטפת את פניי ואני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ. "אני רוצה להיות האחרונה שלך, הראשונה והאחרונה. בבקשה, אני צריכה אותך. אני צריכה להרגיש אותך בתוכי."
היא לא צריכה לבקש פעמיים. למעשה היא לא הייתה צריכה לבקש אפילו פעם אחת, כי אין סיכוי שהייתי שורד עוד שנייה נוספת בלי להיות בתוכה.
הרומן "אהבה בבידוד" יעלה בלעדית במאקו, בכל יום פרק אחד. אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים