אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים
פרק 3: קייסי
"הנה את!" אית'ן יוצא אל המרפסת בזמן שאני שקועה בעריכה של ספר חדש שנשלח אליי לפני כמה ימים. הוא מניח ספל קפה על השולחן לצידי ואני מרימה אליו את עיניי כלא מאמינה.
"הכנת לי קפה?" אני שואלת, המומה, ומסדרת את המשקפיים על גשר אפי, "אתה אף פעם לא מכין לי קפה."
הוא מושך בכתפו ואני עוקבת אחריו במבטי כשהוא מתיישב על הכיסא מולי ומשלב את אצבעותיו אלו באלו.
"אני מצטער," או־קיי, זה חדש, "לא הייתי צריך להציע לצפות בסרט, זו הייתה הצעה חסרת רגישות."
"או־קיי, מי אתה ומה עשית לאית'ן שלי?" הגבות שלו מתרוממות ואני ממהרת לתקן את עצמי, "התכוונתי לאית'ן שלך... כלומר, לעצמך, כלומר ל..."
"הבנתי," הוא מחייך ואני עוצרת את עצמי מלדחוף אצבע בגומה העמוקה שבלחיו. "את יודעת, בתור אחת שמילים הן העבודה שלה, את לא כל־כך שולטת בהן."
הוא ממשיך לחייך ואני מעקמת את אפי, מרגישה צורך עז להחזיר לו, אבל מתאפקת. בכל זאת, הוא מנסה להתנצל.
"מה?" הוא מרצין ואני מטה את ראשי בשאלה. "אין איזו עקיצה? אין איזה משפט שנון שאמור ללעוג על העבודה שלי?"
"איך אפשר ללעוג למישהו שמתפעל דחפור? להגיד שאתה חופר? אתה הרי יודע את זה..." אני מנסה לעצור את החיוך שמאיים להשתלט על פניי וברגע שאני מרצינה, מבטינו ננעלים לרגע.
וואו, זה היה קרוב. אני חייבת להיזהר מרגעים כאלה ולהימנע מהם בכל מחיר. מאז ומעולם העיניים שלו הפנטו אותי. הוא יודע שהכחול הצלול שלהן תמיד עזר לו להשיג ממני כל דבר שרק רצה. כל שהיה עליו לעשות הוא ללכוד את עיניי לכמה שניות, והייתי נמסה כמו חמאה על מחבת לוהטת.
"אז על מה את עובדת?" הוא מקרב אליי את כיסאו ומניח את זרועו על משענת הכיסא שלי, הריח המשכר שלו פולש לאפי ורעד קטן חולף בגבי. איך הוא מרשה לעצמו להתקרב אליי ועוד לעשות את זה בטבעיות כזו?
"אני לא עובדת, שכחת?"
"הוא מחליק באיטיות את רוכסן השמלה, אצבעותיו עוברות על עורי ואני נרעדת..." הוא מקריא מהמסך ואני שולחת את ידי וסוגרת את המחשב.
"מה אתה עושה?" אני מפנה את פניי בחדות וכמעט מתנגשת בפניו, שנמצאות במרחק מילימטרים ספורים מפניי. הוא שותק ועיניו נודדות אל שפתיי.
"שלא תחשוב על זה אפילו." אני בקושי מזהה את קולי והלב שלי מחיש את קצב פעימותיו. מה, לעזאזל, קורה לי? אני לא יכולה לסבול אותו, אז למה הגוף הבוגדני שלי מגיב אליו כך?
"אל תדאגי," קולו עמוק ושקט ועיניו מתרוצצות על פניי, "אני לא אחלל את תומתך."
אני מנערת את ראשי, מאלצת את עצמי להתעשת ולהתרכז. אני גוררת את הכיסא לאחור, מרימה את המחשב ופונה להיכנס הביתה, אך ידו החזקה מרתקת אותי למקומי.
"אית'ן," אני מזהירה מבעד לשיניים חשוקות.
"עד מתי תענישי אותי על הטעות הזאת, אה?! את יכולה להגיד לי שמעולם לא טעית?" אם הוא לא ישתוק ברגע זה, הוא ימצא את עצמו 'לובש' את הקפה הזה. אני מתנערת ממנו בחוזקה ונכנסת הביתה.
"קייס..." הוא ממהר אחריי.
"לא!" אני מניחה את המחשב על השולחן הקרוב ופונה אליו בחדות, "כדאי שתקשיב, כי אני מתכוונת להגיד את זה רק פעם אחת." אית'ן עומד בחזה מתוח, כמו מתכונן למתקפה, וזה בדיוק מה שהוא יקבל.
"אתה כאן כי בחוץ משתוללת מגפה וכי כפית עליי את הנוכחות שלך, אבל אני מזהירה אותך. אל תדבר איתי על העבר. אל תזרוק לי רמזים ואל תנסה לפתות אותי עם השרירים שלך ועם הריח שלך ועם הגומה המטופשת שלך. זה ברור?!"
אית'ן עומד מולי וההבעה הרצינית שלו מתפוגגת לאיטה כשהחיוך הזחוח ביותר שראיתי מעודי מתפשט על פניו.
"למה אתה מחייך, אידיוט!"
"סתם." הוא מושך בכתפו בתמימות מעושה, גורם לי לנהום בתסכול.
הרומן "אהבה בבידוד" יעלה בלעדית במאקו, בכל יום פרק אחד. אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים