זהו זה, התחיל החורף ושנת 2018 כבר כאן. זו הזדמנות מצוינת לשאול את עצמנו שאלות נוקבות, גם על התחום הזוגי ועל ההתנהגות שלנו בכל מה שקשור לחיזור ולרומנטיקה. אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להצליח יותר עם בני ובנות המין השני? כיצד נדאג שהשנה תגיע אלינו הזוגיות המיוחלת? לפני הכל, צריך להבין היכן אנחנו פועלים.
וולט דיסני אמר ש"הדרך להתחיל היא להפסיק לדבר ולהתחיל". אני חושב שבכל הנוגע לחיזור, האמירה שלו מדוייקת מאוד. בשונה מבעלי החיים, אנחנו בני האדם מחזרים בכל עונות השנה. בניגוד לחיות המתקשטות בצבעים ובנוצות באביב, אנחנו תמיד מוכנים לפעולה.
אך מעניין לגלות שבגלל שינויי מזג האוויר, דברים עדיין משתנים. למשל, עם תחילת החורף, אנחנו באופן טבעי מתלבשים יותר מאשר באביב ובקיץ. אנו עוטים על עצמנו בגדים סגורים וכבדים יותר, מה שגורם לנו להשתמש פחות בחוש הראייה ולחזר אחרי הפרשת הפרומונים. אלו מולקולות שכל בעלי החיים מפרישים לצורך איתות ומשפיעות על החיזור ומשיכה מצד הגברים ומצד הנשים. מעניין, לא?
היופי בחיזור הוא המסתוריות והעובדה שאנחנו לא יודעים אם החיזור באמת יצליח. הדבר ההתחלתי הוא שגברים נמשכים יותר למראה עיניים ונשים למשמע אזניים. יש גברים שימשכו בראש ובראשונה לאישה חתיכה ויפה. יש נשים שנמשכות יותר לגברים שמקרינים בטחון או כוח, אבל על פי רוב אם גבר או אישה ישמעו דברים שנעימים להם, הם יעתרו להמשך החיזור הוורבלי. יחד עם זאת, מחווה ועשייה נעימה ומקרבת כזו או אחרת, תביא את הזוג להמשיך לבנות את הקשר.
איך נראה חיזור בשנת 2018?
הלוואי והיה לי את ספר הוראות לחיזור, אבל אין כזה. שם המשחק בחיזור - בניגוד לפיתוי - הוא סבלנות וסובלנות. חשוב להיות רגיש לצד השני, לצרכים שלו ושלה, לא לצפות לסיפוקים מיידים, לראות מה ואיך הצד השני אוהב, למה הוא זקוק. חשוב לתת - לא מתוך ביטול עצמי אלא מתוך למידה, לא לדבר בשפה בוטה אלא בשפה מכבדת. חשוב לא להיות נוקשה אלא להתגמש והכי חשוב - היו עצמכן.
ומה קורה אם החיזור שלנו לא מצליח? האם לנסות שוב בפעם הבאה? איך מתגברים? כשאנחנו מתחילים עם מישהו או מישהי, צריך תמיד לקחת בחשבון שיכולים להגיד לנו לא, ועלינו לחשוב עד כמה אנחנו יכולים להתמודד עם דחייה. הרי לא כולם ייפלו ברשתנו. אם אנחנו מספיק בוגרים להבין שדחייה היא לא סוף העולם אלא תחילת הדרך שלנו עם מישהו אחר או מישהי אחרת, אז אני ממליץ ליזום חיזור; לזכור שדחייה זה דבר כואב אבל בוודאי לא סוף הדרך. כמובן שזה תלוי במרכיבי האישיות של כל אחד ואחת מאתנו – עד כמה אנחנו יודעים לחיות עם כישלון, אכזבה או תסכול ועד כמה אנחנו יודעים לקבל 'לא'. הדרך לזוגיות טובה רצופה בדחיות ובכישלונות.