"אני, אין לי סודות!". זה היה בערך המשפט השני של שלומי, הבחור שישב מולי בדייט חורפי בלב תל אביב; "אני, הכל אני אומר על ההתחלה! לא טוב לך - תלכי". באותו הרגע הזזתי את הכסא שלי סנטימטר לאחור, סתם כי לא היה לי נח, אבל כהן הכנות חשב שאני קמה ללכת ואמר: "הנה, אז מזל שאמרתי עכשיו".
מצד אחד, יכולתי לנצל את ההזדמנות ולקצר טווחים בדרך לפוך שלי, כי הבחור לא הפסיק לדבר על עצמו מהרגע שישבני פגש בכיסא, ומצד שני, גישת ה"בלי סודות" שלו ריתקה אותי. לא שאני איזה שושואיסטית גדולה, אבל האם באמת כדאי לספר הכל כבר בדייט הראשון?
שאלתי את שלומי, שבדיוק מילא לעצמו את כוס היין מבלי להציע לי, מה למשל הוא מספר בדייט הראשון שנחשב בעיניו "הכל"? אז שלומי, שבאמת שמח שלא הלכתי, שטח בפניי את כל האמת שלו – כלומר שהוא גר עם ההורים כי הוא בחובות, שהוא בחיים לא יכניס חיית מחמד הביתה, שהוא והאקסית עדיין שוכבים ושהוא נגעל מבחורות שרואים להן את החניכיים כשהן מחייכות.
למרות שעדיין עטיתי את פרצוף ההלם, הבנתי שהכוונות שלו היו טובות. הערכתי את זה שהוא באמת רצה לשים את כל הקלפים על השולחן, אבל אז כשהוא שאל אותי מה הסודות שלי, נלחצתי. התחלתי להזיע בכפות הידיים וזה כבר דבר שלא רציתי להגיד לו. מצאתי את עצמי מקיאה משפט שקרי במיוחד: "אין לי כאלה". כי עד לאן יכול להגיע העניין הזה של כנות בדייטים ראשונים? אני אמורה לחשוף כמה פרטנרים מיניים היו לי?
לא רוצח שכיר, סתם אלרגי לפרווה
כנות בדייט ראשון זה ממש אוברייטד. מה, אם אני אספר לו שיש לי במקרר פסטה בסיר כבר שבוע וחצי כי לא בא לי לשטוף את הסיר, זה יהיה חשוב? זה יקדם אותנו? ברור שהוא יבין שיושבת מולו בחורה שלשטוף כלים זה לא הדבר האהוב עליה, אבל אולי בלי ההקשר הוא יסיק מזה משהו אחר לחלוטין, למשל שאני יצור מטונף. כפי שה"אמת" שלו בדבר אי הכנסת חיות מחמד הביתה מתפרשת כאמת של אנטיפת, ולא כאמת של אלרגי לפרוות, למשל. כשהעליתי בפניו את הסתייגותי מכנות מוחלטת בדייט הראשון הוא הזיז את הכסא שלו לאחור. חשבתי שהוא קם ללכת וקצת שמחתי, אבל סתם היה לו פיפי. לפני שהלך לשירותים הוא אמר: "אוקיי, אבל מה נראה לך כמו משהו שממש חשוב להגיד בדייט ראשון?".
אז מה באמת חשוב לספר בדייט ראשון? פרטי טריוויה על עצמי? ציפיותיי מבן הזוג העתידי? פרט "מבהיל" כמו "אני ממש אוהבת ילדים"? החלטתי לספר לו משהו שבאמת חשוב לי שידע מעבר לשאלות ראיון העבודה הרגילות. הוא חזר, הזדקפתי בכסא, מחכה לספר לו את הדבר הבאמת חשוב הזה. את מה ששלומי באמת צריך לדעת עלי בדייט הראשון שלנו. בזמן שהשתין, הבנתי שיש דברים שאכן כדאי להיות כנים לגביהם.
השפה העליונה שלי התנתקה מהתחתונה כדי להתחיל לדבר, אבל שלומי פשוט המשיך במונולוג שלו: "זו באמת הייתה תקופה קשה לאחרונה, בעבודה ובחיים, ושתדעי שאני ממש לא דברן בדרך כלל אבל איתך אני מרגיש שאני יכול להגיד דברים ושאת באמת מקשיבה". חשבתי להפסיק אותו ולהזכיר לו שלפני רגע הוא שאל שאלה ושיש לי תשובה, אפילו אחת ממש טובה, ושבא לי שגם הוא קצת יקשיב לי. אבל ויתרתי, סובבתי את הכסא מעט ימינה, השענתי את הראש על היד והטיתי את אוזן שמאל לכיוונו.
הוא היה מרוצה מתנוחת הקשב שלי, והמשיך לדבר. בהיתי בו וחשבתי שאני צריכה לברור יותר טוב את הדייטים שלי. כמו שאמרתי - כנות זה אובר רייטד, ואני בכלל רציתי לספר לו שאני שומעת רק באוזן ימין.