איפה לכל הרוחות אנשים מוצאים היום אהבה? יודעים מה, עזבו אהבה. אני מוכנה להסתפק גם בקשר קליל עם פוטנציאל לפרפרים. החברות שבזוגיות נשבעות שהן לא מכירות "גברים נורמליים", עם הבחורים בעבודה עדיף שלא להסתבך, והשיטה הישנה במסגרתה "בן פוגש בת" והם חיים בעושר ובאושר נראית כמו פנטזיה השמורה לתסריטאים של דיסני.
התשובה בעידן המודרני אמורה להיות בסמארטפון. "מלא אנשים הכירו ככה ובסוף אפילו התחתנו", כך לפחות אומרות החברות השבעות שנמצאות בקשר. לכן, למרות שנשבעתי שלעולם לא איכנע לאפליקציות היכרויות, החלטתי לעשות שירות למין הנשי כולו (ולעצמי) ולבדוק על מה כולם מדברים: טינדר ואוקיי קיופיד.
שאאמ;לק? האחת, מרגישה כמו מסיבת חשק גרועה שהנוכחים בה עד כדי כך עצלנים, שהם אפילו לא זרקו על עצמם משהו ויצאו מהבית. השנייה לפחות מתיימרת למצוא אהבה ולא להפוך לטרמפיאדת סטוצים, למרות המשתמשות הקבועות מדווחות על מספר לא מבוטל של דושבגים מהסוג הנלוז ביותר.
אז האם באמת אפשר למצוא בזירת הדייטינג החדשה אהבה אמיתית? או במקסימום סטוץ מביך? האם אשאר רווקה גם בחורף הקרוב או שארקוד לי יחד תחת מטריה אחת? בקיצור, אחרי הפתיח הזה, שהוא לא יותר מניסיון עצוב שלי לשמור על הכבוד העצמי המרוסק שלי, התיישבתי בבר עם חברה ליברלית, הזרמתי אלכוהול לוורידים והורדתי את האפליקציות שאסור לנקוב בשמן. שבעצם כבר נקבתי בשמן. לא נורא.
טינדר
תפעול
שימי שתי תמונות, תפעילי מיקום ויאללה דפדפי את בעלך לעתיד.
מה המטרה
על הנייר: אהבה. בפועל: לילה לוהט בחדר מלון שגובה לפי שעה. וכן, שמענו על חברה שלך מהצבא שהשכנה שלה הכירה את בעלה דרך טינדר ושהכל אפשרי ולאהבה אין חוקים. אבל אם מישהי קיבלה הזמנה לחתונה מהסוג הזה במציאות, היא כנראה לא מהארץ.
מדד ההטרדות המיניות
יש מעט צדק בסדום: בטינדר אנחנו יכולות לבחור עם מי לדבר ומתי. כאן, לגברים עם כישרון מילולי יש פוטנציאל היסטרי כי יש להם הזדמנות להרשים אותך, אחרי שכבר הבנתם שאתם נמשכים אחד לשנייה מבחינה חיצונית. הבעיה היא, שגם הוורבליים וגם מי שפחות לא ממש מעוניינים בשיחת חולין אלא רוצים להכריע מהר: אצל מי ומתי.
היתרונות:
אגו. אגו. עוד קצת אגו בצד ומלא אגו מעל. התחושה שקיבלתי מטינדר היא שאני האלוהים של כל הגברים ברדיוס שלי. אני כולה ללעוג להם (מה שלא עשיתי) או לדחות אותם (מה שכן) או סתם לדפדף באובססיביות עצובה במטרה למצוא את הבחור האחרון שזרק אותי, והם בשלהם: ממשיכים להקליק על התמונה שלי. רק ההבנה שהם כנראה עושים לייק לכולן כדי להגדיל את הסיכוי למאצ' ניפצה את בועת האגו טריפ, אבל כך או אחרת: זה מרים ברמות.
שנית, המבחר הוא עצום: החל מתיירים שהגיעו לתל אביב מאירופה הקפואה, דרך מקומיים מנוסים מכל הצבעים, הגילאים והגדלים ועד גברים מב"ש הלוהטת. בקיצור, בגלידרייה הזאת כל אחת אמורה למצוא את הפיסטוק המיוחד שלה. מילת המפתח: אמורה.
החסרונות:
לגן העדן המגלומני הזה יש חסרונות די ברורים. כנראה שלא תמצאי כאן את הנסיך שלך, לא חצי נסיך וגם לא משהו שהיית מתפשרת עליו בלילה קר ובודד. במקרה הטוב תמצאי שם את המפקד שלך מהטירונותף ובמקרה הרע את החבר הטוב של אבא שלך שבכלל טוען שהוא בן 35.
התחושה היא שאף אחד לא לוקח את המשחק הזה ברצינות. לא נתקלתי בניסיון באמת להכיר אותי, לחץ הצייד מאוד מורגש ועוטף את הכל באיזו אווירת נואשות ובגדול, נדמה שכולם עושים קופי-פייסט לאותו משפט פתיחה שהם למדו במרכז לאמנות הפיתוי. האם באמת כל מה שהם רוצים זה רק להשכיב נשים או שהם פשוט לא יודעים לחזר?
15 משפטים מתנשאים שנשים בזוגיות אומרות לרווקות
אוקיי קיופיד
תפעול
מאז הפסיכומטרי לא מצאתי את עצמי עונה על כך הרבה שאלות לא מהותיות בפרק זמן קצר. החל מכמה אני מעורבת פוליטית, האם אני קרובה לאמא שלי, עד כמה אני אוהבת את הצבע טורקיז? האם חשוב לי שהוא יאהב טורקיז? או שאני מסוגלת להתפשר על ירוק בקבוק?
מה המטרה
מטרת השאלון היא למצוא התאמה מושלמת למי שפחות או יותר בווייב שלנו. וזה אומר לא רק מי שענה על השאלות בצורה דומה לשלנו, אלא שהוא גם השקיע וענה על הרבה שאלות - כמו שאני עניתי. נניח.
מדד ההטרדות המיניות
להלן הודעה שהתקבלה: "אין מספיק גמלים כדי לקנות את היופי שלך". מעביר את הנקודה?
היתרונות
באוקיי קיופיד גורמים לך להרגיש שהם באמת מנסים למצוא לך שידוך הולם, ושהם לא מסתמכים רק על תמונות ומראה חיצוני. כי אנחנו לא שטחיים עד כדי כך. נכון? אך תמונת המצב העגומה מעידה שגם המשתמש הממוצע באפליקציה יעדיף להשקיע את האנרגיות שלו בלנסות לפתוח לך את הרגליים הרבה לפני שהוא יפתח בפנייך את הלב. כן, מפתחי האפליקציה שעבדו על אלגוריתם מסתורי שמנסה לתת פייט לקופידון האמיתי, לא ידעו שגם הכוונות הטובות שלהם לחבר בין אנשים ולהביא לעולם זוגות מאוהבים חדשים, יהפכו ללא יותר מטרמפיאדת סטוצים.
חסרונות
אי. אפשר. לסנן אותם. עוד לפני שהספקתי לפתוח את האפליקציה ולהבין איך הסיפור הזה עובד (רמז: מסובך) קיבלתי 256 פניות מחבר'ה שלקחו את הסרטונים של סטס אומן הפיתוי רחוק מדי. הם קראו לי בובה, החמיאו לי על היופי שלי עוד לפני שהספקתי להעלות תמונה ואלו שגילו שאני שם למטרות עיתונאיות בדקו אם אני יכולה לסדר להם עבודה. כן, הם עד כדי כך נאיבים שם באוקיקיופיד שחשבו שהיכולת לסנן הודעות לא רצויות היא בטח לא דבר חשוב. את צריכה לקבל את כולן, לאבד את האמון באנושות ולאמץ לך חתלתול קטן מהזבל.
נו, אז מה נסגר בסוף?
אני מודה, ניגשתי מראש לאתגר הזה די סקפטית. אולי הרגשתי שאני טובה מדי בשביל זה, אולי ההודאה שאני צריכה עזרה חיצונית היא מכה מתחת לחגורת האגו המנופח שלי, ואני צריכה עוד לעבוד על עצי. מה שבטוח, הגברים שפנו אליי בטוח לא הפכו את החוויה הזאת לנעימה או מזמינה.
אם לסכם, כל הסיפור הזה של אהבה-אינסטנט מאוד מזכירה את הפאסט פוד: זה שמנוני, דוחה ומלא רגשות אשם. ולמי שתהה, לא מצאתי אהבה, בטח שלא יצאתי לדייט ובאופן כללי התחלתי לשכנע את עצמי שאולי זה לא סוף העולם להיות הרווקה התורנית. ואז בכיתי. אבל אם את בעניין של סטוצים, או סתם צריכה בחור שיבוא להרוג לך את הג'וק בחדר באמצע הלילה (מבוסס על סיפור אמיתי) הוא יבוא מהר יותר ממדביר.