הוא יושב מולי, יפה להפליא עם עיניים כחולות עמוקות ומהפנטות, ולוגם – חכו לזה – סודה צוננת. "מה, את חושבת שזה מוזר שאני שותה סודה?", הוא תולה בי מבט תוהה. "האמת היא שכשהייתי ילד זה היה נראה לי דוחה. היום אני מת על זה. אבל יכול להיות שאני פשוט אולד פאשן". יונתן עוזיאל, הכוכב החדש של "חטופים" הוא ללא ספק חטיף רציני, אבל חטיף בטעם של פעם. בשיחה על הפוך (שלי) ומים מבעבעים (שלו), מגלים מהר מאוד שגם בחיים האמיתיים הוא מתנהג כמו הגברים של פעם: מלבד חיבתו המיושנת לסודה כאמור, הוא אוהב נשים בשמלות קלאסיות, לא מתבייש לגלות רגש, מת על המחוות הקטנות והרומנטיות של זוג בחיי שגרה וחולם על פיצ'ר. יונתן עוזיאל, נא להכיר.
עושה את כל הפעלולים לבד
עוזיאל, בן 37 מתל אביב, שחקן טלוויזיה ותיאטרון, עשה לא מעט קילומטראז' בתחום. הוא כיכב ב"עד החתונה", "הצרות שלי עם נשים", "סרוגים", "אלנבי" ועוד, ובתיאטרון השתתף, בית היתר, ב"תרנגול כפרות", "צירים", ואף העלה מופע יחיד "קשטנקה" לפי סיפור קצר של צ'כוב. עוזיאל מאמין שדברים טובים קורים למי שמחכה, וזה בדיוק מה שקרה לו עם התפקיד של ינון (נוני), סוכן המוסד, בעונה השניה של "חטופים".
איך התחושה להיות הבחור החדש בשכונה?
"כיף אדיר. הסדרה כבר הוכיחה את עצמה בעונה הראשונה והציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית, ככה שאני הגעתי בזמן מצוין. לעבוד עם צוות מעולה של שחקנים, ועם גידי רף, במאי ויוצר לא פחות ממדהים – זו הזדמנות שכל שחקן היה מייחל לה. לא האמנתי שיהיה לי כל כך כיף לשחק בסדרה, עם צוות שחקנים מיומן ובראשם הפרטנרית שלי בסדרה - עדי עזרוני. היא מדהימה, החיבור בינינו היה מעולה. אני ממש מרגיש חלק ממשפחה גדולה, שגם הפכה להיות משהו בינלאומי וזה הכי מרגש. כשהייתי בניו יורק שבוע שעבר ראיתי שלט חוצות של 'הומלנד', ומיד שלחתי את התמונה לגידי, עם הכיתוב 'שמח להיות חלק'. הוא ענה לי, 'אנחנו שמחים שאתה חלק מאיתנו' - וזה מראה כמה אנחנו מלוכדים".
איך הגבת לידיעה שהתקבלת לסדרה?
"התרגשתי בטירוף. זה חלומו של כל שחקן לקבל תפקיד כזה, כי בעצם יש בדמות של ינון הכל: גם אקשן וגם עומק רגשי. בגלל שהדמות שלי אוצרת בתוכה סוד כל כך גדול, זה הופך למטען דרמטי שמפעיל כל סצנה וסצנה ומייצר רגש. הסדרה הזו היא מאוד ישראלית. אנחנו סוג של פגועי מלחמה, תמיד יש איזה אבא, אח או חבר שאבדו לנו במלחמה. בגלל זה הדמות של ינון מביעה את המצב של כולנו – כולנו סוחבים איתנו איזושהיא טראומה מהחיים פה".
בתפקידים הגדולים שלך (עד החתונה, חטופים, מה נשים רוצות) – אתה תמיד ה"גבר גבר". עד כמה זה נתמך במציאות?
"השאיפה של שחקן היא שלא יקטלגו אותו כ'גבר גבר' או כבחור רגיש מדי, ואני חושב שבתפקיד שלי יש מקום למשהו נוסף שהוא לא רק גבר חזק, אלא גם בחור שיש בו עומק רגשי והוא ילד קטן מבפנים. אני לא חושב שאני גבר גבר במציאות, לא יודע, תגידי לי את".
התשובה היא, ובכן, כן. וכאחד כזה, התעקש גם עוזיאל שלא להשאיר שום פעלול לגבר אחר. לטובת התפקיד, הוא התבקש להגיע ברמת כושר גבוהה, אבל תסמכו עליו שהוא לא היה צריך לעשות שיעורי בית רציניים במיוחד. "עשיתי כושר כהרגלי, לא יותר מתמיד. אני שוחה ועושה הליכה באופן קבוע. עשיתי את כל הפעלולים בסדרה לבד. בהתחלה לא הייתי בטוח שאצליח, אבל דימה, שאחראי על הפעלולים, כל הזמן הרגיע אותי עם הביטחון והשקט שלו. הייתה את הסצנה שבה אני צריך לקפוץ ולעבור מעל מכונית. התאמנתי על זה לפני, והייתי צריך לסמוך על דימה, על המכונית שתעבור בזמן ולא תדרוס אותי ועל עצמי. בסוף זה עבד".
ומה לגבי סצנת העינויים?
"ההכנה הייתה בעיקר פסיכולוגית. הייתי צריך לקרוא, להבין מה זה הדבר הזה, ישבתי הרבה עם גידי. בכלל, עשיתי תחקיר רציני לקראת התפקיד - נפגשתי עם אנשים ממערכת הבטחון, ניסיתי להבין איך עובד הדבר הזה שהחיים האישיים מתנגשים בחיים המקצועיים. מה הרגש שמניע אנשים כאלו".
עשה לך חשק להפוך לסוכן מוסד?
"האמת שלא. בצעירותי הייתי מתלהב ממקצועות בסגנון הזה, אבל אני לא בטוח שזה מתאים לי. אם כי אומרים שאנשים שיודעים לשחק מתאימים לעבוד במערכת הבטחון, או כחוקרים. אבל אני מעדיף להתרכז במשחק".
"כששפילברג ראה אותי לראשונה – לבשתי חצאית"
כשהוא לא מרוכז בשחק, הוא בעיקר עמוק בתוך חיי הנישואים לצלמת מיקלה ברסטו. כאדם שחי בזוגיות, בלתי נמנע לתחקר אותו מעט על הפרסונה הרומנטית שלו, אם היא קיימת בכלל, ולבחון באמת האם הוא גבר גבר שמוריד את האסלה. ירינו עליו שאלות שרק נשים יכולות לשאול.
הכי חשוב: מוריד את האסלה או משאיר אותה למעלה?
"מוריד".
יודע להבדיל בין שמלה לחצאית?
"ברור, ואני מאוד אוהב שנשים לובשות גם שמלות וגם חצאיות. יש בזה משהו מאוד קלאסי. אני תמיד בעד. אגב, כשסטיבן שפילברג פגש אותי לראשונה לבשתי חצאית. היינו בצילומים של מינכן, התחפשתי לאישה וכך שפילברג ראה אותי לראשונה - מאופר ועם חצאית".
המלווה האישי של זוגתך בשופינג או מתרחק מההמולה?
"אני כן נמצא שם איתה אבל לא מביע דעה על בגדים, היא לא צריכה את האישור שלי כדי להחליט מה ללבוש. היא גם לא מהנשים שנסחפות בשופינג".
מה הדבר הכי רומנטי בעינייך?
"דברים קטנים. זה לא צריך להיות משהו גרנדיוזי, מחוות קטנות בשגרה הן הדבר הכי רומנטי שיש. מילה, נשיקה, פתק, איזה משהו יומיומי שמעיד על אהבה. הרומנטיקה האמיתית זה כשזוג שנים ביחד ועדיין יש אהבה בפרטים הקטנים".
מזיל דמעה או אינך בוכה אף פעם?
"בוכה, אפילו מסרט או ספר מרגש, או כשעצוב לי. אני לא מהגברים שמאמינים שצריך להחזיק את עצמי ולשמור את הרגש בפנים. אני לא בוכה כל שני וחמישי, אבל אין לי בעיה לבכות".
בנות מתחילות איתך?
"בדיעבד אני מבין שכן, כשאני מריץ אחורה את ההתרחשות. אבל כשמישהי מגיעה ומפלרטטת איתי אני לא יודע אם היא מתחילה איתי, אני לא מודע לזה. פעם היו מתחילות איתי בחורות בבר נגיד באופן די ברור, אז שמתי לב לזה. דווקא בזה - אני מאוד לא אולד פאשן. בעיניי זה אחלה שמישהי מחליטה לעשות את הצעד בעצמה ולהתחיל עם בחור. בכלל, לא משנה אם זה גבר או אישה - אם מישהו רוצה אדם אחר, שיעשה את הצעד. זה לא חייב להיות קיצוני ובוטה כמו חוויאר בארדם ב'ויקי כריסטינה ברצלונה', אבל אין בעיה עם לגשת ולדבר".
מה סקסי בעינייך?
"אותנטיות נשית. אצל כל אישה הסקסיות יוצאת באופן אחר - יש מישהי שהדרך שבה היא מדברת יכול לעשות לי את זה, אחרת יכולה להניע את השפתיים בצורה מסוימת. מה שבטוח הוא שכשמישהי מתאמצת להיות סקסית וכופה התנהגות על עצמה, זה פשוט נראה מאולץ, צורם ולא סקסי בעליל. מבטא בריטי, אגב, עושה לי את זה באופן גורף".
מה התכניות להמשך?
"אני מאמין שהתפקיד ב'חטופים' יפתח לי דלת לתפקידים מעניינים ומאתגרים נוספים. השאיפה הבאה היא לשחק בסרט באורך מלא, לא משנה לי אם בארץ או בהוליווד. אם יגיעו הצעות מעניינות מחו"ל, אשקול בחיוב, זו לא חתונה קתולית ולא צריך לעבור ללוס אנג'לס רק כדי להופיע בסרט. אני מאוד מאמין בתעשייה בארץ וחושב שהיא בתנופה".