"את הדרך חזרה לעבודה בבנק, אחרי חופשת הלידה, אני זוכרת במעורפל מאוד. בעיקר דרך מסך של דמעות. כשהגעתי לסיבוב שמחבר את כביש חמש לנתיבי איילון, חשבתי לעצמי כמה מסוכן לנהוג ככה, אבל לא יכולתי להרפות מרגשות האשם על הגוזלית בת הארבעה וחצי חודשים שהשארתי בבית ובחלום האימהות שכל כך חיכיתי להגשים. הרגשתי שזה לא הוגן שאי אפשר להישאר איתה – והלב שלי נקרע.
הייתי אמא צעירה ושאפתנית שפחדה לעצור את הקריירה שלה רק בגלל אימהות. רציתי להמשיך להוכיח את עצמי מבלי לוותר על החיבוק שלה כשהיא רצה אליי בכניסה לגן. הייתי הקלישאה של אימהות בשנת 2000 במדינת ישראל.
שלוש שנים מאוחר יותר, הקטנה שלי הפכה לאחות גדולה, עבדתי בארגון אחר כמנהלת משאבי אנוש ובמקביל עברתי קורס הנחייה בסמינר הקיבוצים. במהלך חופשת הלידה, התנתקתי מתיבת המיילים ויכולתי להיות כל כולי עם התינוקת החדשה. אבל הניתוק מהארגון ומתחושת השייכות לצד תינוקת צורחת, גרמו לי לתהות אם זו הסיבה שהחופשה הזו הרגישה יותר כמו סיוט.
הדילמות האלו שבמשך שנים לא הפסיקו להתרוצץ במוח שלי, הן גם אלו שרקמו את החלום הבא שלי – לעסוק במתח שבין האימהות והקריירה. חברה שידעה על הקורס שאני לוקחת, דחקה בי להתחיל להפיח בחלום הזה חיים. ד"ר גוגל גם עזר לי להבין שאני רוצה ללמוד להיות יועצת שינה. העובדה שהילדות שלי ישנו די טוב בלילה, חיזקה את הידיעה שאולי יש לי מספיק ניסיון ושאני רוצה להעביר אותו הלאה לאימהות אחרות.
כבר אחרי חודשיים בקורס, פוטרתי מהעבודה והרגשתי שזו ההזדמנות, כך ש-24 שעות משיחת השימוע כבר היה לי עסק עם שם ולוגו אבל עדיין לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להיות שכירה או מקימה של עסק עצמאי. הפחד לזרוק 10 שנות קריירה ותארים ניהל אותי. ובעיקר החשש שלא אצליח לגדל את הילדים שלי ברווחה.
ההתלבטות הזו לקחה לא מעט זמן, שהספיק לי כדי לעזוב מקום עבודה עם תפקיד חלומי, מעמד יוקרתי ומשכורת יפה. אבל אני – לא הייתי מאושרת והעזיבה הייתה התוכחה האחרונה שהחלום שלי חייב להתגשם סוף סוף.
הפרידה מהעובדים שלי גרמה לי להרגיש משהו אחר, שהותרתי בהם חותם. וזה מה שהחזיר אותי אל ספסל הלימודים שוב, הפעם ללימודי אימון כדי להבין איך אני משפיעה על אנשים באופן טבעי. במקביל, הוצאתי את הבת הגדולה שלי מהצהרון והתחלתי ליהנות מהזמן בבית, מהזמן לחשוב, לבשל ארוחת צהריים טובה ולהכניס שקט גם לעצמי – אבל גם לבית.
השקט הזה כנראה זימן לי גם את ההריון השלישי ואפשר לי לחוות הריון ולידה כעצמאית. לקראת הלידה, כבר פנתה אליי משפחה ליעוץ שינה, אך מכיוון שחששתי להתחייב לתהליך ארוך, ניסיתי לדחות אותם לאחר הלידה. רק ציינתי בפניהם שאני עתידה לעבור "פרוצדורה רפואית" מבלי לציין שמדובר בלידה. חששתי לפספס הזדמנות רק כי אני אישה. אך כבר שבוע אחרי לידת הבן הקטן שלי, ארבל, כבר יצאתי לפגישות עם לקוחות.
הגשמת החלום העצמאי שלי, אפשרה לי לשלוט במינון של העבודה. נשארתי עם ארבל בבית עד גיל תשעה חודשים והצלחתי לחגוג גם את האימהות וגם את הקריירה יחד. יום העבודה שלי לא עולה על חמש שעות והוא לא פשוט, אבל אני נהנית מגידול הילדים שלי, רצה לבית הספר עם סנדוויץ' שנשאר וזה מספק לא פחות מטייטל במשרד.
עברו כבר חמש שנים מאז שפתחתי את העסק שלי. אני עצמאית ואני אמא ואני מאמנת נשים שמחפשות את האיזון בחיים שלהן בין קריירה, אתגרי החיים ואני הפנימי שלהן".