בואו נהיה כנות: כולנו קמצניות כשזה מגיע לימי חופש. אנחנו יכולות לקנות חולצת טריקו עלובה ב-300 שקל, להוציא 1,000 על נעליים כואבות אש ולבזבז על איפור משכורת שלמה, וכל זה לטובת עונה אחת בלבד. אבל כשזה מגיע ללקיחת ימי חופשה מהעבודה – לא כאלה שמיועדים לנסיעה לחו"ל אלא סתם יום של חול – אנחנו שומרות אותם קרוב-קרוב כאילו היו תכשיט יקר וחד פעמי. אז נכון, אולי בקיץ הבא נרצה לטוס לשבועיים בקריביים, אבל כשזה יקרה – סביר להניח שנמצא מאיפה לגרד חופשה. מה שמוביל אותנו לשלוש מסקנות פשוטות:
1. ימי חופש נועדו בשביל לנצל אותם
2. אנחנו חייבות לנסות להתמיד לפחות שנה בעבודה
3. 1,000 שקל על נעליים כואבות? השתגעת?
אז החלטנו שצריך לחיות את הרגע וההמלצה להיום היא לקחת יום חופש. ואם את ממש בונקרית, לכי על חצי. אין כמו לצאת מהעבודה מוקדם (שלא לדבר על לא לבוא בכלל), לצאת החוצה ולהרגיש את החופש חודר לריאות. הכל נראה יפה יותר, ירוק יותר. היום נראה ארוך ואת יכולה להספיק המון דברים. לכי לעשות מסאז', תקפצי לקניון, תקבעי עם חברה ללאנץ', לכי לישון, לכי לסרט, תעשי מניקור או סתם תרבצי על חוף הים. אפילו הסאונד של המטקות לא יהרוס לך את השלווה. רק עשי טובה: אל תיקחי את החופש הזה לטובת סידורי בנק-דואר-ביטוח-קופת חולים. המשמעות העילאית של החופש טמונה במילה עצמה. את יכולה להיות בטוחה שהמינוס לא הולך לאף מקום.