נשים
שחיקה בעבודה (צילום: Zoonar RF, GettyImages IL)
צילום: Zoonar RF, GettyImages IL

"אני שאפתנית, משכילה וחכמה, אז למה אני לא מועסקת?"

הן צעירות, מוכשרות ומשכילות - אבל פשוט לא מוצאות עבודה: חושבים שמדובר בנשים מסוימות? מסתבר שמדובר בתופעה רחבה הרבה יותר. אז למה כל כך קשה לנשים צעירות למצוא משרה ומה אפשר לעשות בנידון? יצאנו לברר

רוני שגב | mako | פורסם 09:00 28.08.15 

שנה גודל אות

ליזה פוטרמן (30), עובדת על דוקטורט בנושא מחלת האלצהיימר באוניברסיטת טורונטו. המחקר שלה הוא ייחודי ומרתק, אבל כאשר ניסתה לתרגם את כישוריה למציאת משרה הולמת בארץ - היא פשוט לא הצליחה. "סיימתי תואר ראשון ושני בספרות זרה ובלשנות באוניברסיטת בן גוריון, וכן תואר שני נוסף באוקספורד, בתולדות האמנות. במהלך כל הלימודים - מהתואר הראשון ועד עכשיו - עבדתי בעבודות סטודנטים מזדמנות: הוראה והדרכה מכל מיני סוגים, הוראת אנגלית, תרגום ועריכה לשונית - היה לי חשוב להשתמש בכישורים שלי, ולא רק למלצר. עבדתי במשרות אקדמיות אבל כשחזרתי לארץ, אחרי כל כך הרבה שנים של לימודים רצופים באקדמיה, חיפשתי קצת משהו אחר, מחוץ לבועה של האוניברסיטה. לרגע לא חשבתי שתהיה לי בעיה - עם תואר שני מאוקספורד, ושני תארים מהארץ. אלא שאחרי כמה חודשים של חיפוש אינטנסיבי, הבנתי שאני בבעיה והתפשרתי על מה שהציעו לי - עריכה לשונית במרכז מחקר ופיתוח של חברת הייטק, בשכר מינימום. הייתי על תקן של חצי עורכת לשונית חצי מזכירה, הייתי מכינה קפה לישיבות - ולא בשביל זה סיימתי את אוקספורד. כשהבנתי שזה מה שקורה, ואין לי אפשרות להתפתח שם או למצוא עבודה אחרת שתספק אותי, התחלתי לחזור לאקדמיה ולחפש דוקטורט".

עוד בערוץ הנשים:

צעירות ומשכילות לא מוצאות עבודה (צילום: Gillman and Soame)
"לא למדתי באוקספורד בשביל להכין קפה". ליזה פוטרמן
|
צילום: Gillman and Soame
 

"מאף גבר לא היו מצפים להכין קפה"

"בארץ לא מצאתי אוניברסיטה שתסכים לקבל אותי לדוקטורט אינטרדיסציפלינרי כמו שרציתי לעשות, אבל בטורונטו הציעו לי מלגה שהייתה כפולה מהמשכורת שהרווחתי. כשהודעתי בעבודה שלי שהתקבלתי לדוקטורט ואני רוצה לעזוב, הציעו לי להכפיל את השכר. כששאלתי איפה הם היו עד עכשיו, למה לא הראו לי שהם מעריכים אותי, הם אמרו שפשוט לא הייתה סיבה להעלות לי, עד עכשיו. עליי זה לא מקובל - זה לא משחק שאני מוכנה לשחק בו".  

עד כמה את חושבת שלעובדה שאת אישה הייתה השפעה על הקשיים בקריירה שלך?

"קודם כל, אם הייתי גבר לא היו מעסיקים אותי בחברת ההייטק ההיא, כי מאף גבר לא היו מצפים להכין קפה. כשחיפשו לי מחליפה - והם בפירוש לא חיפשו מחליף, מחליפה, הם אמרו בגלוי שהם לא מרגישים נוח שגבר יעשה עבודה כזו. הם ציינו בבירור שהם מעדיפים אישה צעירה, שנראית טוב - דיבורים שוביניסטיים מזעזעים. אני מרגישה שלעובדה שאני אישה הייתה השפעה על האופן שבו תפסו אותי והתייחסו אליי. היו שואלים אותי אם יש לי בן זוג, מתי אני מתכננת להתחתן - שאלות שאני בטוחה שלא שואלים גברים. בנוסף, בתקופה שחיפשתי עבודה הרבה מאוד משרות שהתראיינתי אליהן לא ממש פנו לגברים, בעיקר משרות אדמיניסטרטיביות שגברים פשוט לא עושים. בתמונה הכללית - אין הערכה בארץ כלפי מדעים הומאניים, שהם באופן מובהק תחום נשי יותר. אם אני רוצה לחזור לארץ, אין לי למה - אין שום אוניברסיטה בארץ שאוכל ללמד בה את התחום שלי, ואם אני רוצה לייסד תחום כזה בארץ אני חייבת לצבור שנים של ניסיון בהוראה בחו"ל, כך שבעצם הראו לי את הדרך החוצה". 

גם נטע-לי אוצרשווילי (29), שסיימה לפני כמה חודשים תואר ראשון בתקשורת, מספרת על קשיים משמעותיים במציאת משרה שתהלום את כישוריה והשכלתה. "הלימודים היו מאוד מפרכים וארוכים, והייתי בטוחה שכשאסיים אעבוד כתקציבאית במשרד פרסום או יחסי ציבור, ואתקדם משם. אני יודעת שאני מתאימה לתחום, הייתי באבחון שמצא שאני מתאימה וקיבלתי הזמנות לראיון עבודה - אבל תמיד העדיפו מישהו עם ניסיון. זה היה מאוד מתסכל, כי בקורות החיים שלי כתוב כמובן שאין לי ניסיון - אז למה לזמן אותי בכלל? יש לי המון מה לתת, אני עם אמביציה מטורפת ותשוקה למקצוע, אבל זה לא מספיק.  חיפשתי גם במהלך הלימודים, ובאופן אינטנסיבי יותר במשך חצי שנה מסיום התואר - ולא מצאתי כלום".

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
"אפילו המנהלת שלי אומרת שאני מבוזבזת". נטע-לי אוצרשווילי
|
צילום: עמרי יוסף עומסי
 

בינתיים, התפשרה אוצרשווילי על משרה זמנית, במשמרות - תפקיד שרחוק מלהלום את כישוריה או את האמביציה שלה. "כרגע אני עובדת בשירות לקוחות, ובמקביל מחפשת עדיין משרה אחרת. אני לא מסתירה את זה, וכשאמרתי למנהלת שלי שאני מחפשת עבודה במקצוע שלי, אפילו היא בעצמה אמרה שאני מבוזבזת ושהיא מקווה שאמצא משהו שמתאים לי יותר בקרוב. אני לא בטוחה שלגבר במצבי היה קל יותר, אבל אין לי דרך לדעת אם זה קשור לעבודה שאני אישה, או לגיל שלי - אני בעיקר מתוסכלת. יכול להיות שמעסיקים חוששים שאתחתן ואכנס להריון בקרוב, אבל בשורה התחתונה - אני לא מוצאת עבודה שמתאימה לי, וזה מתסכל מאוד". 

מצב קיומי: צעידה על ביצים

אבל מה גורם לנשים כמו פוטרמן ואוצרשווילי לא למצוא משרה הולמת, שתכבד אותן ואת יכולותיהן? "נשים נמצאות במלכוד גילאי מתמיד", מסבירה ד"ר יעל יצחקי, מנכ"ל עמותת נטע - המרכז לפיתוח קריירה.  "או שהן צעירות מדי, או שהן בגיל הפריון, שנתפס כבעייתי מבחינת מעסיקים, או שהן מבוגרות מדי, במיוחד בהייטק אבל לא רק. אבל בנוסף לפקטור הגיל, ישנם גורמים נוספים שמקשים על נשים בעולם התעסוקה. למשל, תמיד אומרים שנשים לא מנהלות משא ומתן, אבל כשהן כבר כן מנהלות מורחים אותן עם משפטים שגברים בדרך כלל לא שומעים, כמו 'כרגע המצב בחברה בעייתי, תתחילי מהשכר הזה ונראה בהמשך', עד שבסופו של דבר הן מרגישות שהן צריכות להגיד תודה שבכלל קיבלו את המשרה. ממליצים לנשים להיות אסרטיביות, אבל לא יותר מדי. ובפועל נשים מתנהלות על ביצים כמצב קיומי, צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר. הרבה מחקרים מראים שהתפיסה לפיה 'אישה לאישה זאב' מעוגנת היטב במציאות התעסוקתית, ונשים לא נוטות לקדם נשים אחרות. כאשר הן כן עושות זאת, הן חשופות לביקורת מהממונים עליהן, גברים לבנים ופריבילגיים". 

ואחרי שבחנו את המציאות העגומה, מה אפשר לעשות כדי לשנות אותה?

"ברמה הארגונית - לוודא שכולם דיברו בישיבה, ולא רק מי שקפץ בראש. במכרזים פנימיים - לפנות גם לנשים מתאימות שלא הציעו את עצמן, שכן לנשים יש נטייה להרגיש לא מתאימות לתפקיד שיכול להלום את כישוריהן. מעבר לכך, סביבת העבודה חייבת להיות נקייה משוביניזם, וכמובן שמהטרדות מיניות. ברמה האישית, מעבר לאפשרות להיעזר בייעוץ תעסוקתי מקצועי, כל אחת חייבת להחליט מה חשוב לה. אין עצה אוניברסלית לכולן. ללכת בעקבות הלב זה נהדר, אבל לא תמיד מביא את הפרנסה שאת מצפה לה. ואם את מסרבת לוותר על אחד מהם, לשלב - בבוקר פרנסה, בערב נשמה. באורוגוואי, שם גדלתי, אמנים לא מצפים להתפרנס מהאמנות שלהם, ורבים מהם עובדים גם בעבודה 'רגילה' - לא שזה הופך את זה לבסדר, אבל זה המצב. עצות חשובות נוספות אפשר למצוא ב'לפרוץ קדימה - נשים, קריירה והרצון להנהיג' - ספר מכונן בעיניי, שכתבה שריל סנדברג, סמנכ"ל פייסבוק. סנדברג, אחת הנשים המשפיעות בעולם, נותנת המון המלצות לנשים איך להתנהל בעולם העבודה כדי להתקדם: למשל, לא לתכנן מראש את הקריירה שלך לפי הילדים שיהיו לך, כלומר, אל תבחרי משרה שתתאים בשעות לאיסוף יומיומי מהגן ומבית הספר, ואל תחליטי שאת לא לוקחת פרויקט כי בעוד שנה תיכנסי להריון. כשהיום יגיע - טפלי בנושא. נשים מגבילות את עצמן כי אולי מתישהו בעתיד זה לא יהיה נוח, וחוסמות לעצמן הרבה אפשרויות שבסופו של דבר כן יכולות להשתלב עם הרצון בחיי משפחה. סנדברג ממליצה גם לבחור את בן הזוג נכון לחיים - היא אומרת, 'תצאי ותבלי עם מי שכיף לך, אבל תתחתני עם מי שהקריירה שלך חשובה לו, שמוכן לתמוך בך'. עצה חשובה נוספת שהיא נותנת בספר היא לא לחשוש להביע את דעתך בכל פורום, או כפי שהיא מנסחת זאת - 'אם תדברי, יקשיבו לך'. כמובן שלא כל העצות ישימות עבור כל אחת, אבל אני בהחלט רואה בספר הזה מקור חשוב להשראה וכיוון בחיים המקצועיים של נשים".

צעירות ומשכילות לא מוצאות עבודה (צילום: ג'ודי בן יוד)
"אם תדברי, יקשיבו לך". ד"ר יעל יצחקי
|
צילום: ג'ודי בן יוד
 

"נשים מרגישות צורך לבחור בין קריירה למשפחה"

ד"ר לירן דנסקי ברנגה, פסיכולוגית תעסוקתית בנטע - המרכז לפיתוח קריירה, מסבירה שעיקר הבעיה התעסוקתית של נשים צעירות נובעת מקושי להקשיב לקולן הפנימי, שכן הרבה נשים נוטות להיות מרצות יותר, כבר מילדותן, כתוצאה מתהליכי חברות שמכוונים אותן למקום הזה. "הרבה יותר נשים פונות לתארים של מדעי הרוח והחברה, שלא מציעים הכשרה מעשית - כשאת מסיימת תואר בהנדסת מכונות יש לך 'מקצוע', אבל עם תואר בסוציולוגיה למשל, פחות ברור איזה תפקידים אפשריים עבורך, מה שמקשה על חיפוש עבודה. אחד הגורמים לזה הוא תהליך הסוציאליזציה - הסטריאוטיפ שגברים טובים יותר במקצועות מדעיים וטכניים. יש פרסומות שמראות ילדה מציירת וילד משחק במחשב - זה כל הזמן מסביב, ומחלחל. גורם נוסף הוא שנשים צעירות שמסיימות תואר ראשון או שני נמצאות במקביל בשלב של הקמת תא משפחתי, והתפיסה היא שקשה מאוד לשלב בין שני המסלולים. אלו שדרים שנשים מקבלות מהסביבה, ומרגישות צורך לבחור בין קריירה למשפחה. כשהן בוחרות להקדיש זמן להורות ולאחר זמן מה  לחזור לשוק העבודה, החזרה קשה, במיוחד אם הן טרם הספיקו להתבסס בתחום שבו בחרו לעסוק. הן צברו פחות ניסיון, חשות נתק מהנעשה בתחום ועל כן הכניסה המחודשת באה מעמדה של פחות ביטחון ביכולותיהן ובכישוריהן האישיים. לא פעם אני פוגשת נשים מוכשרות, מקצועיות, עם מוסר עבודה גבוה והמון ניסיון, אבל הן שופטות את עצמן לחומרה, מטילות ספק בעצמן וביכולות שלהן על אף הצלחות והישגים מוכחים - וכתוצאה מכך לא יציעו את עצמן לתפקיד שמתאים להן, או יציעו אבל ישדרו בראיון העבודה את חוסר הביטחון הזה - ולא יקבלו את התפקיד".

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
"נשים שופטות את עצמן לחומרה". ד"ר לירן דנסקי ברנגה
|
צילום: עמרי יוסף עומסי
 

לדברי ד"ר דנסקי ברנגה, היבט בעייתי נוסף בהשתלבות של נשים בשוק העבודה הוא יחסם של מעסיקים רבים. "הרבה מעסיקים יעדיפו גבר, שנתפס כיעיל יותר מכיוון שלא יבקש לצאת מוקדם לאסוף ילדים מהמסגרות - אם כי בפועל לא מעט מעסיקים מדווחים כי נשים, ובפרט אמהות, נוטות להיות יעילות יותר, כך שמעסיק ש'מהמר' על אמא למשרה מסוימת יוצא מורווח. עניין נוסף הוא השכר - לא סוד שנשים וגברים באותה משרה לא מרוויחים את אותם סכומים, ולעתים, כאשר אישה ניגשת לראיון עבודה ומקבלת הצעה שבבירור נמוכה מהמקובל בשוק לתפקיד, היא תסרב להצעה, וכך אמנם לא נכנעה לאפלייה אבל בפועל נשארה בלי עבודה".

אז מה אפשר לעשות, לאור הנתונים המייאשים? לדברי ד"ר דנסקי-ברנגה, ייעוץ תעסוקתי יכול לסייע לנשים להתגבר על חלק מהחסמים הפסיכולוגיים שתיארנו. "כמו שהולכים לפסיכולוג כשיש קשיים בתחום האישי, הזוגי או ההורי, גם בתחום התעסוקתי יש חסמים פסיכולוגיים שאפשר לטפל בהם, כדי שאפשר יהיה להגיע למימוש עצמי ולבנות קריירה מספקת", היא מסבירה. "ייעוץ כזה יכול לתרום המון לנשים שמרגישות תקיעות תעסוקתית וקושי להשתלב בשוק העבודה. בכוחו של תהליך הייעוץ התעסוקתי לסייע לנשים להקשיב לקולן הפנימי, להכיר בפרופיל הכישורים הייחודי להן ולהעצים אותן".  

>> 10 מקומות עבודה שווים לנשים