"כל חיי עבדתי בסביבה של גברים, כי זו הייתה הסביבה הטבעית לי. כמו שאתם יודעים, אנשים חושבים שגדלתי עם כפית של זהב בפה, אבל אני רוצה להפתיע אתכם: ההיפך הוא הנכון. כבר בגיל 13 עבדתי במסעדת המבורגרים במיאמי בשביל דמי הכיס שלי ומאז אני לא מפסיקה לעבוד, ולעבוד קשה" - כך אמרה היום (ה') שרי אריסון, בעלת השליטה בקבוצת אריסון ובבנק הפועלים, בפתיחת הישיבה המיוחדת של הכנסת לרגל יום האישה הבינלאומי.
אריסון אמרה: "אף פעם לא התחברתי לארגוני נשים - לא להלכה ולא למעשה. תמיד טענתי - ואני עדיין טוענת - שזה לא שאני בעד נשים, אני בעד בני אדם, איזון. אני חושבת שהאיזון בין העבודה הנשית לעבודה הגברית הוא השילוב הנכון. לגברים יש יכולות מסוגים שונים ולנשים יכולות אחרות - והשניים משלימים האחד את השני".
"בקבוצה שלי, קבוצת אריסון, קבוצה עסקית פילנתרופית, קידמתי הרבה נשים, אבל לא בגלל אג'נדה נשית, לא כי רציתי לקדם נשים כי הן נשים. קידמתי נשים שמגיע להן שיקדמו אותן, נשים עם יכולות, נשים שעובדות קשה, נשים אינטליגנטיות, נשים עם נאמנות ואינטואיציה - כל אחת עם יידע וכישורים מסוימים שאותם הן מביאות למערכת ומשביחות אותה. כמובן שיש בקבוצת אריסון גם גברים עם יכולות מדהימות, אבל מכיוון שהיום מציינים בכנסת את יום האישה הבינלאומי, אתמקד בנשים", אמרה אריסון.
"אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו, הנשים, נפסיק להאשים. נפסיק להאשים את האחרים, אבל קודם כל נפסיק להאשים את עצמנו. הגיע הזמן להפסיק להיות קורבנות, להפסיק לרצות את האחר ולהתחיל להתעצם", אמרה אריסון, והוסיפה: "אני רוצה בנקודה זו להדגיש שיש להבדיל בין כוח ועוצמה כוח בא ממקום לוחמני, מקום בו נשים נלחמות על המקום שלהן בעולם גברי. לעומת זאת, אני חושבת שהעוצמה הנשית באה מבפנים, דווקא מהמקום הכי פנימי ובסיסי אצל האישה, האינטואיציה הנשית, היכולת לראות תמונה רחבה, האכפתיות, הרכות".
עוד אמרה: "אני קיבלתי מתנה גדולה בחיים שלי, ולא, זו לא המתנה שעליה אתם בוודאי חושבים. המתנה הגדולה שלי הם הילדים שלי, מתנת האימהות. אני חושבת שלהיות אמא מלמד אותנו יותר מכל דבר אחר מהי אהבה ללא תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר. כי לא משנה מה הילדים שלנו עושים - אנחנו אוהבים אותם. וגם אם אין ילדים, או עדיין אין ילדים, האימהות הטבעית נמצאת בכל אישה ואת האהבה הזו אנחנו צריכות ויכולות להביא לעולם, להביא למקומות העבודה שלנו".
"אז איך מגיעים לעוצמה, לקידום, לעמדות מפתח?", שאלה אריסון. "אני יודעת שלא לכולם יש את האמצעים, אבל אני גם יודעת שהכלל הראשון הוא רצון, רצון ללמוד, רצון להתחזק, רצון להתעצם, רצון להתקדם ולצמוח. לטעמי כל אחת צריכה קודם כל להכיר את עצמה. היכרות עצמית היא תהליך בפני עצמו, זה להוריד את כל המסכות שאנו שמים על עצמנו במהלך החיים, ולהגיע לאמת הפנימית. המהות".
"זו נשמעת אולי משימה פשוטה, אבל היא המשימה הכי קשה שקיימת. בשביל זה אנחנו משקיעים את כל חיינו, בין אם זה במודע ובין אם זה לא במודע, ולא תמיד אנחנו מצליחים להגיע לכך. הסיבה לכך היא שהאני האמיתי שלנו, המהות שלנו, מתחבא מאחורי שכבות על גבי שכבות שמשפיעות על כל אחד מאיתנו בדרכים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהן: עלבון, פגיעות, לחץ, פחד ועוד. השכבות הללו, שהצטברו בתוכנו מילדותנו ובמהלך חיינו, הן השכבות שעלינו להסיר כדי להגיע למהות הפנימית ולשינוי עצמי. כדי לכבד עלינו לכבד את עצמנו. כדי לאהוב עלינו לאהוב את עצמנו. כדי להגיע לשלום עלינו להגיע לשלום עם עצמנו".
"הכלל הראשון, אם כן, הוא מודעות. הכלל השני שמשלים אותו הוא ידע - ידע בתחום שבו רוצים לעסוק. אני מאמינה שהשילוב של מודעות וידע מביא את התוצאה. הדרך יכולה להיות לא פשוטה, אפילו קשה, כי תמיד ישנם גורמים חיצוניים שמנסים להוריד אותנו למטה, להשאיר אותנו קטנות אבל בסופו של דבר אנחנו צריכות לקחת אחריות על עצמינו ועל עתידנו", המשיכה אריסון.
"כל אחת יכולה, ושוב, זה לא תלוי רק באמצעים העומדים לרשותה. אם אין אפשרות כספית, אז אפשר ללמוד דרך חומר באינטרנט, ספרים או עזרה מחבר או חברה, אבל צריך לזכור שאף אחד לא יעזור, או אפילו יחשוב לעזור, אם אנחנו לא נדע לבקש או לקבל. גם זה שיעור בפני עצמו".
"לסיכום, אני מאמינה שהכול בידיים שלנו. אנחנו רק צריכות לרצות, לדעת ולהבין, לקחת אחריות ולצאת לדרך. והכי חשוב: לא לתת לאף אחד להוריד אותנו למטה. כי תוך שילוב נכון של מודעות וידע העולם פתוח בפני כל אחת ואחת מאיתנו", סיכמה אריסון.
