כבר הבנו שאישה אוהבת נעליים, וכמה שיותר מהן, והנה אחת שהחליטה להפוך את התחביב הגדול לקריירה מצליחה. הכירו את שני בר, 36, מעצבת נעליים. היא התחילה לפני שבע שנים מסטודיו קטן בביתה, וכעת היא הבעלים הגאים של שתי חנויות בתל אביב (בגן החשמל ובדיזנגוף), וחנות דנדשה שנפתחה לא מזמן בברלין, ופריטים שלה נמכרים גם בבוטיקים בצפון אירופה.
הסטודיו של שני שוכן בדרום תל אביב, בבניין די תמוה שמשלב משרדים של הוועד הפועל של ההסתדרות לצד סטודיו ארטיסטי כמו שלה. מדובר בחלל שחציו מתפקד כמשרד לכל דבר, עם מחשב, קלסרים, טלפונים וחשבונות, וחציו השני נראה כמו חדר המשחקים של בר, שהם היא הופכת את הנעליים ממחשבה למעשה. יצאנו לבדוק איך נראה יום בחייה, ומה את צריכה כדי להפוך את התחביב הזה שלך למקצוע של ממש.
לימודים
"למדתי ארבע שנים במחלקת צורפות ואביזרים בבצלאל. זו מחלקה מאוד רחבה עם תחומים כמו צורפות, אביזרי ראש, כובעים, נעליים, תיקים, ובסופה כל אחד בוחר את התחום שמתאים לו. בדיעבד זה דבר נפלא, כי אני מרגישה שהגעתי לעיצוב נעליים ממגוון של התנסויות שאספתי בדרך, מה שתרם לערך המוסף שלי בעיצוב".
איך מתחילים?
"בהתחלה עבדתי בסטודיו מהבית, גזרתי, תפרתי ומתחתי. עשיתי את כל הקולקציה הראשונה בעצמי. זה היה מטורף, אבל ההתעסקות הייתה מאוד מעניינת. לשמחתי קיבלתי ביקורות מאוד טובות שהביאו אותי לפנות לאפיק עצמאי, ביחד עם בן זוגי ברוך, ולפתוח חנות. הבנו שמתחם גן החשמל הולך להיות משהו מאוד מעניין, והחנות שלנו הייתה בין חמש הראשונות. אחרי שלוש שנים בגן החשמל, החלטנו לפתוח חנות נוספת בדיזנגוף, ואחר כך הגיעה היציאה לחו"ל. אלה מעברים מאוד נכונים ובריאים מבחינת הבגרות שלי כמעצבת".
איך מייצרים נעל?
"זה מתחיל בקונספט שהופך לסקיצת דו מימד. אחר כך עוברים לסקיצת תלת מימד, על האימום, זה נותן לך את המיקום המדויק של הקווים. אחרי הציור פורסים לגזרות: פירוק שבלונת הנעל לחתיכות. בשלב הזה עוברים למפעל, שם הגזרן גוזר את הגזרה והתפרן תופר. אחר כך מותחים את הגזרה על האימום. אחרי שהנעל מתוחה על הספידה, מדביקים את הסוליה. מקבעים את העקב עם מסמרים ועושים את הגימורים הסופיים: אם זה העקב (מבריק או שחור או בהיר), שורפים חוטים, נותנים ברק. בודקים שכל קו במקום והנעל כמו שצריך, מדרגים למידות ומכניסים לייצור".
השראה
"אני עובדת לפי נושאים מסוימים שמעניינים אותי, חוקרת אותם ומחפשת אלמנטים ויזואליים שיכולים לעזור לי: אני בעיקר אוהבת להיכנס לספריות ולפתוח אנציקלופדיות של פעם על פני שיטוט ברשת. אחר כך אני מגיעה לסטודיו, ומנסה כל מיני דברים, מדביקה על האימום ורואה איך אפשר לבנות מזה נעל. זה תהליך של ניסוי וטעייה, והוא ממש לא קשור לצו האופנה".
במי את נעזרת ומתייעצת?
"בעיקר בברוך, שמהווה עוגן עבורי במיוחד בתקופות לחוצות לפני יציאת קולקציה. אני גם מאוד אוהבת לשתף את העובדות שלי, כי הן אלה שחשופות ללקוחות ורואות את הנעליים על הרגליים. הן לא רק מוכרות בחנות, הן שותפות לכל ומבינות את תהליך ייצור הנעל כך שהן נותנות חווית קנייה אחרת".
רגע שיא בקריירה
"כל המהלך הזה של חו"ל הוא הישג משמעותי. החלטנו עליו לפני שנתיים, נסענו וחיפשנו מפעלים וספקים באירופה, במקביל חיפשנו חדר תצוגה שייצג אותנו. ואנחנו לקראת השקת הקולקציה הרביעית שלנו שמיוצגת ומוצגת בחו"ל לחורף הבא".
תוכניות לעתיד?
"מלבד נעליים מעניין אותי לעצב אובייקטים שהם תלת מימדים וקשורים לעור, כמו תיקים למשל. אני גם מאוד אוהבת מיזמים ותערוכות, לייצר אובייקט של one of, משהו שהוא יותר קונספטואלי, מוקצן. היעד הבא הוא ללא ספק להגדיל את התפוצה לבוטיקים בחו"ל, ולפתוח עוד חנויות באירופה ולהגיע גם לניו יורק".
האותיות הקטנות הגדולות
מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר: "מכינה כוס תה ושמה מוזיקה"
מה הדבר האחרון שאת עושה לפני שאת הולכת לישון: "קוראת ספר"
שעות עבודה: "אני מאוד משתדלת לדאוג שזאת תהיה משרה של תשע עד חמש. אבל הרבה פעמים, השעות נמתחות גם לכיוון תשע בערב. למדתי שכשמגדירים את השעות, זה נהיה יותר קל, כי ברגע שאת עצמאית יש דברים שאת לא יכולה להשאיר למחר. והמוח, כמובן, תמיד עובד ולא שקט, שכן רעיונות חדשים עולים גם באמצע הלילה".
איך נראה יום טיפוסי בחייך: "מאז שהתחלנו לעבוד בשוק הבינלאומי, הלו"ז לא קבוע ומשתנה בהתאם לנסיעות. אבל כשאנחנו בארץ, היום שלי מתחיל בסטודיו בשעה תשע בבוקר, אז אני משתדלת לפנות כמה שיותר זמן לעבודת עיצוב, כמו גם הסתובבויות במפעלים ובחנויות, כשבין לבין יש פגישות והתכתבויות עם חו"ל. אחר הצהריים, אני מגיעה למפעל כדי לפקח על הייצור ובערב, עושה סיבוב חנויות, כדי לבדוק את התצוגה ואת הנראות של הנעליים בחנות".
הפסקת צהריים: "לצערי לרוב אני חוטפת משהו על הדרך. אני וברוך ניסינו לאמץ את הסייסטה הספרדית בעקבות העבודה והנסיעות המרובות שלנו לשם, ולפעמים אנחנו אפילו מצליחים".
קוד לבוש: "בעבודה אני מתרוצצת בין הסטודיו, לבעלי המקצוע ולחנות, ולכן אני חייבת ללבוש בגדים נוחים. לא משנה אם זה שמלה, חצאית או מכנסיים - זה חייב להיות נוח בהסתובבות, מה גם שאני רוכבת על אופנוע. והכי חשוב הן כמובן הנעליים. הן חייבות להיות יפות ומיוחדות, אבל נוחות באותה מידה, בין אם בעקב או בשטוח".
החלק הכי מהנה בעבודה: "עיצוב הנעליים והפידבקים החמים והמדהימים מלקוחות ובכלל. אחד הדברים המרגשים במיוחד הוא לראות את הנעליים יוצאות מהטריטוריה שלהן החוצה, ואז הן כבר לא הנעליים שלי, אלא משתלבות בנוף ובחיים של אישה אחרת. רגעים משמחים אחרים מגיעים כשאני רואה לקוחות שחוזרות לחנות עם נעליים שרכשו לפני שנים, והן עדיין שמורות במצב טוב ומספרות על המחמאות שהן מקבלות".
החלק הכי קשה בעבודה: "הנסיעות ולוחות הזמנים הצפופים של עבודה על הקולקציה, שנה וחצי לפני שהיא מגיעה לחנויות".
סוגרת את החודש? "בואי נגיד שלא סוגרים את החודש במצוקה, אבל גם לא מתעשרים מזה. והסיבה לכך היא שאני דואגת שייצור הנעליים ייעשה בארץ ובאירופה וזה מאוד יקר. ייצור בסין לא בא בחשבון מבחינתי".
יש לך טיפ למי שמעוניינת להיכנס לתחום: "חשוב להיכנס לתחום מתוך אהבה אמיתית, אבל להתאזר בהמון סבלנות. זה תחום לא קל ותהליכי העבודה בו מאוד מורכבים, ודורשים אורך רוח. לצד זה חשוב מאוד לגבש שפה עיצובית וקו מיוחד, מה שיוכיח את עצמו בטווח הרחוק לבניית המותג. וכן, לא לוותר על חומרי גלם טובים ולדעת לבחור במפעל טוב שיודע לייצר נעליים איכותיות".