View this post on Instagram
לקוחה אחת, שנוהגת לקנות בגדים מהמותג של רוני כהן, סיפרה לה יום אחד סיפור שלא יוצא לכהן מהראש. "היא אמרה לי שהיא עובדת בחברת הייטק וסיפרה ככה: 'כל יום בצהריים כשכולם היו הולכים לאכול בחדר האוכל במשרד, הייתי שומעת בחצי אוזן את החבר'ה מחפשים אותי כדי לקרוא לי ואומרים 'איפה השמנה?'. מאז שהתחלתי לקנות אצלך, התחילו לקרוא לי 'איפה הפאשניסטה? איפה זו שמתלבשת מהמם?'''.
כהן (40), בעלת מותג הבגדים "קווין סייז" למידות גדולות, מתארת כיצד נעה כל חייה בין הרצון לקבל את עצמה כמו שהיא לבין הרצון לרזות. "אני בת אמצעית לשתי אחיות. שתיהן בהירות עם עיניים ירוקות וגם קטנות ממני פיזית והן תמיד היו יפות ונכונות כשאני תמיד הייתי ילדה עגלגלה. הייתה, למשל, דודה רחוקה במשפחה, שבאירועים הייתה תמיד לוחשת לסבתא שלי באוזן - אבל ככה שהייתי שומעת – 'הילדה נורא השמינה'. אמא הייתה מכנה אותי 'הילדה העבה'. אם הגעתי הביתה עם ציון טוב, היא הייתה מחבקת אותי ואומרת לי 'כל הכבוד, ילדה עבה שלי'".
"היה לי מאוד חשוב בשבילה שהיא לא תשמין", אומרת אמה אירית, שמעידה כי בעצמה התמודדה מאז ומתמיד עם משקלה. "בגלל שזאת הייתה נקודה רגישה עבורי, היה לי חשוב שהיא לא תגיע לממדים בהם היא תהיה מושא ללעג".
"מתוך הדאגה הזו היא הייתה, למשל, מציעה לי להצטרף אליה כשהיא עושה ספורט", מספרת רוני, "האוכל שהיא הייתה מכינה לי לבית הספר היה תמיד לחם קל וגבינה רזה. בטיולים שנתיים החטיפים שלי לא היו ביסלי ובמבה כמו של כולם, אלא פריכיות עם שוקולד מריר או תפוחי עץ מיובשים".
את הכינוי 'הילדה העבה' זוכרת האם אירית שאמרה רק פעמים ספורות. "אבל במקרה הזה מה שחשוב זה הזיכרון של רוני", היא קובעת. "זה מה שנצרב ובדיעבד כנראה גם שרט. כשזה נאמר זה היה ממקום של אהבה וחיבה ולא חס וחלילה כדי להעליב או לפגוע. הדבר האחרון שרציתי אי פעם היה לפגוע בנושא הזה, בטח לא אחרי שאני קיבלתי הערות קשות בילדות".
"אנחנו לא מתכחשות לזה שזאת אמירה לא פשוטה, שהגיעה מכוונה טובה", אומרת רוני. "היום יש הרבה יותר מודעות והורים יותר נזהרים עם מה שהם אומרים לילדים שלהם".
>> איך לגדל ילדה שאוהבת את הגוף שלה?
חתונה בלי דיאטה
ואכן, גיל ההתבגרות של רוני התאפיין בסדרה ארוכה של דיאטות כושלות. "אין דיאטה שלא עשיתי – ירוקים, כרוב, שומרי משקל, נקודות, חלי ממן. עשיתי אפילו את דיאטת ה'שעה ביום', שבה צמים כל היום ובמשך שעה אחת ביום אוכלים כל מה שרוצים. היום אני מבינה כמה אין שום קשר בין זה לבין בריאות, אבל אז לא חשבתי על זה, רק רציתי לרדת במשקל".
לקראת נשף הסיום בתיכון החליטה רוני להשיל ממשקלה בצורה דרסטית: "הבנתי שיש לי מעט מאוד זמן עד הנשף ופשוט הפסקתי לאכול. במשך שלושה חודשים לא אכלתי כמעט כלום וירדתי 17 קילו. הייתי מאוד עייפה ומאוד חלשה ולא בטוב, אבל הרזיתי. ואז התגייסתי – התחלתי את הצבא במידה 36, וחצי שנה אחר כך כשהשתחררתי בשחרור מוקדם הייתי מידה 46. עליתי את כל מה שירדתי ועוד הרבה. בשלב הזה כולם סביבי ייעצו לי מה לעשות וסיפרו לי על דיאטות חדשות, למרות שלא שאלתי אף אחד. כולם חשבו שנורא נחוץ לי לשמוע את מה שיש להם להגיד".
"הדיאטנית אמרה לי, 'אני לא אמא שלך, אני לא אגיד לך שאת יפה ושהכל בסדר, אני אומרת לך את האמת, שזה משקל בעייתי ושאת צריכה לקחת את עצמך בידיים'"
לקראת גיל שלושים, במשקל שיא של קרוב למאה קילו, החלה רוני מתעוררת בלילות ורצה להקיא באופן בלתי רצוני, "מה שבדיעבד התברר כהתקף חרדה", היא מספרת. "כחלק מהבדיקות שעשיתי בנושא הגעתי לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה, והיא אמרה לי – 'בחורה בגילך לא צריכה לשקול ככה'. התחלתי לבכות, והיא אמרה: 'אני לא אמא שלך, אני לא אגיד לך שאת יפה ושהכל בסדר, אני אומרת לך את האמת, שזה משקל בעייתי ושאת צריכה לקחת את עצמך בידיים'. אחרי הפגישה הזו הורדתי המון-המון במשקל, אבל כמו תמיד זה עלה בחזרה".
בגיל 33 התחתנה רוני עם בן זוגה דאז, ושם חלה תפנית ביחסה לגופה. "במהלך הזוגיות קיבלתי המון ביטחון, ולפני החתונה לא עשיתי שום דיאטה. בעלי לשעבר היה סופר תומך וסופר מפרגן וכל הזמן אמר לי כמה אני יפה וסקסית ומושלמת כמו שאני. פתאום החוסר הזה בביקורת יצר אצלי המון שקט. כשנה אחרי הנישואים הקמתי את העסק שלי".
נשים שמנות לא צריכות להיות בעונש
המותג, היא מספרת, נולד מתוך רצונה להפסיק להסתתר בתוך הבגדים: "תמיד לבשתי שחור וגדול. הייתי קונה את אותם מכנסיים שחורים חמש פעמים כדי שיהיו לכל השבוע, והרגשתי שדי, מה זה העונש הזה? אני רוצה בגדים שהם וואו. הבנתי שהמונוכרומטיות הזו צובעת גם את החיים בצבעים השחורים והאפורים האלה, ונשים שמנות לא צריכות להיות בעונש, הן צריכות לחגוג את החיים שלהן. סוף סוף הרגשתי שאני חוגגת את החיים שלי. העובדה שלא עשיתי דיאטה לפני החתונה הייתה פעם ראשונה הסכמה עם המצב הקיים. הבגדים שאני יוצרת הם בגדים שמחים, צבעוניים וסקסיים – לפעמים גם צמודים, לא בגדים שבאים להסתיר את הגוף. קונות אצלי נשים מכל הגילאים, גם נשים בנות שמונים שלפעמים חוששות מקניות ברשת, אבל הרכישות אצלי הן בפייפאל ככה שזה נותן להן בטחון. בימים אלה עולה לאוויר גם הגרסה הבינלאומית של המותג למכירה לחו"ל, וזה מאוד מרגש".
לפני כשנתיים וחצי החלה רוני תהליך רגשי בשיטתה של סיוון אופירי, שבו הסירה כ-23 קילוגרמים. "אני לא בטוחה בדיוק כמה, כי בשיטה הזו לא נשקלים", היא אומרת. "כששמעתי שהתהליך הוא ללא סוכר וללא גלוטן לא חשבתי שאצליח, אבל שמעתי כמה שונה השיטה הזו מהבחינה הרגשית והשתכנעתי. זו הייתה פעם ראשונה אחרי כל כך הרבה דיאטות שישבתי בסדנה שנגעה לי בנפש, והצליחה להסביר לי למה אני אוכלת. זאת שיטה משנת חיים. יש לקוחות שמתבאסות שרזיתי, ואומרות לי – 'את כבר לא קווין סייז!', אבל אני אומרת שהמהות של התהליך שעברתי היא לא הירידה במשקל, שההרזיה היא רק תוצר לוואי של התהליך הרגשי. היום אני כבר לא מטפלת בכאב שלי עם אוכל".
הסיפור של הלקוחה שלה, שהפכה להיות בעיניי חבריה למשרד מ"שמנה" ל"פאשוניסטה", סגר עבורה מעגל. "הסיפור הזה דייק לי את זה שאני נמצאת במקום הנכון", אומרת רוני, "זה בול זה. אם תעמדי מול המראה ותראי אישה שמנה, תעמוד שם אישה שמנה. אם תעמדי מול המראה ותראי אישה מהממת, תעמוד שם אישה מהממת".