לבדיקת האולטרסאונד השגרתית בשבוע 10 להיריון השני שלה הגיעה טל פלג ללא דאגות. "הגעתי לבדיקה לבד, היא לא נראתה לי חשובה במיוחד. מבחינתי בדיקות היו מין 'פגישות' נחמדות עם התינוק", מספרת פלג. אבל כמה דקות אחרי שהחלה הבדיקה, היה ברור שמשהו לא בסדר.
"הטכנאית אמרה 'זה לא נראה טוב', ואחרי עוד שתיקה קצרה הוסיפה שאין דופק. התברר שהעובר לא התפתח משלב מאד מוקדם, אבל מבחינתי כל הזמן הזה הייתי בטוחה שאני בהריון, לא הייתה שום סיבה לחשוב אחרת. כבר תכננתי ודמיינתי המון דברים שקשורים לתינוק שיגיע, וההבנה הפתאומית שזה לא יקרה הייתה מאוד כואבת. בנוסף, מאוד לא נעים לדעת שיש לך משהו מת בתוך הגוף, ושהוא היה בתוכך תקופה לא קצרה. מרגע שגיליתי שהעובר מת עד ההפלה עצמה עברו שלושה ימים, שבהם הידיעה שהוא בתוכי הייתה לי מאוד לא נעימה".
רק אחרי שעברה הפלה בעצמה, הבינה פלג כמה התופעה שכיחה. "לא חשבתי שתקלות בהיריון הן משהו נפוץ. נשים לא נוטות לדבר על הנושא הזה, ואני גם לגמרי יכולה להבין למה. זו חוויה מאוד אישית ולא משהו שמרגיש נכון לשתף, בטח ברשתות החברתיות שיש נטייה 'לפלטר' את החיים, להציג רק את הצדדים המושלמים. נדיר יחסית לשמוע על אובדני היריון, ולכן כשמישהי עוברת דבר כזה היא מרגישה לבד, שהיא מקרה מיוחד ושהיא 'נכשלה'".
פלג, אמנית רב תחומית החיה במודיעין עם בעלה ובנה בן השנתיים, לקחה את החוויה הקשה שעברה ויצרה בהשראתה עבודת קרמיקה: דמות של אישה שבבטנה פעור חור, ממנו משתחלים חוטי צמר אדומים. "מאז ומתמיד אמנות הייתה הדרך שלי להתמודד עם קשיים ורגשות מכל מיני סוגים", היא מספרת. "הרגשתי שהעולם המשיך הלאה, וכלפי חוץ גם אני שידרתי שהכל בסדר והחיים ממשיכים, אבל לא הרגשתי שלגמרי חזרתי לעצמי, והעבודה הזו עזרה לי להביע את זה".
את העבודה, בצירוף סיפורה האישי, העלתה בפוסט לפייסבוק – ומהר מאוד הוא הפך לוויראלי. "מאוד התלבטתי אם לפרסם את היצירה הזו, אבל בסופו של דבר אזרתי אומץ ואני מאוד שמחה שהחלטתי לשתף. קיבלתי תגובות מדהימות, משתפות ותומכות. ממש הרגשתי כמה נשים היו רוצות לשתף את החוויה הזו ולא להישאר איתה לבד.
"חימם לי את הלב לדעת שלמרות שבמקור יצרתי את העבודה בשביל התרפיה וההתמודדות הפרטית שלי - ממקום מאוד עמוק, כנה וכואב – ואולי דווקא בגלל זה, היא הצליחה לגעת במקומות האלו גם אצל כל כך הרבה אנשים אחרים".