שותים בירה (צילום: istockphoto)
"לא הכל אנחנו יודעים"|צילום: istockphoto
"אחים-גברים!

בואו נשתוק קצת!

אין לנו מושג מה זה להיות אישה.

אין לנו מושג מה זה להיות אישה במרחב ציבורי.

אין לנו מושג איך זה מרגיש, ועד כמה זה הטרור הזה מצמית: ההטרדות, והנגיעות, והבדיחות, והמבטים, והתקיפות, והרמזים, והחיוכים המלוכלכים, והמחוות המאיימות, והחיזורים החזיריים.

אין לנו מושג איזו התגוששות יומיומית מבזה ומייאשת זו: בתחבורה הציבורית, במקומות הבילוי, במקומות העבודה, בחדרי הלימוד, בחוף הים, ברחוב הפתוח, בכל מקום, בכל זמן.

אין לנו מושג איזה מחיר זה גובה לאורך זמן: בכאב, בבושה, באשמה, בתיעוב עצמי, בהכחשה, בהדחקה, בכעס, בעוינות, בנכות.

אחים-גברים!

ככה זה: גדלנו, והתחנכנו, ועוצבנו בצד השני. הוא הפך לטבע שלנו. והוא מעוור את עינינו ומחריש את אוזנינו.

אין לנו מושג מה זה להיות בצד הנשי של המבט הגברי והדיבור הגברי שלנו.

אין לנו שום מושג.

אבל יש לנו מושג - או, יכול להיות לנו מושג - ש*אין לנו שום מושג*.

אז בואו נשתוק קצת.

אולי נלמד משהו".

אין תמונה
פוסטר של ארגוני נשים מצריות נגד ההטרדה המינית בכיכר תחריר

"פתאום כולם הופכים לגיבורים"

מאחורי הטקסט יוצא הדופן שמשך את עינינו בשבוע שעבר בין עמודי פייסבוק, עומד עמוס נוי, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, עיתונאי והייטיקסט לשעבר. הפוסט, שעלה ביום שלישי שעבר, יצר הד רציני והספיק לצבור מאז למעלה מ-1,330 לייקים, כ-700 שיתופים ומאות תגובות. "זה מטורף", אומר לנו הבוקר נוי, "מספר הלייקים הגבוה ביותר שקיבלתי עד היום לפוסט היה קצת יותר מ-200. מדהים כמה הדים עורר הפוסט הזה וכמה פניות נעשו אלי בעקבותיו. לא ציפיתי לכזה באזז".            

נוי, שמסיים את הפוסט במילים: "ואתם יודעים כמה קשה לי להציע לשתוק. אפילו קצת", כתב את הטקסט בעקבות הפרשות האחרונות והדיבור ההולך וגובר סביב הנושא הטעון של תקיפות מיניות ותרבות האונס. "כתבתי את הטקסט שלי אחרי ששמתי לב שבכל פעם שעולה לסדר היום הציבורי פרשה הקשורה לפשיעה כלפי נשים, מתחיל רחש אוטומטי ובלתי פוסק של תגובות 'גבריות' של האשמה ואי הבנה של הקורבנות. אני תוהה - איך ולמה זה קורה לנו, הגברים?".

לטעמו, ידם של גברים רבים קלה מדי על הדק ההטפה לנשים. "אני מכיר גברים שגילויי אלימות משתקים אותם, שלא בדיוק רצים למשטרה כששכן תוקפני מאיים עליהם באלימות - אלא פשוט קופאים, עוצמים עיניים ומדחיקים את ההשפלה. אבל כשזה מגיע להטרדה אלימה ותוקפנית של נשים על ידי גברים, קורה להם משהו מוזר - הם הופכים לגיבורים. פתאם הם קובעים מתי זה לגיטימי ומתפלאים מה כל כך קשה להתלונן".

"הבנות שלי יכולות לחזור הביתה בוכות בגלל מבט של לקוח"

לדבריו, קלט פתאם שאפילו הוא נהג להסתכל על הדברים לא נכון. "הבנתי שאני, וגם חברים טובים שלי, אנשים טובים בעיני עצמם, לוקים בהעדר המוחלט של חמלה והבנה. משהו כנראה דווקא בפשיעה הזו מסובך לנו, טעון, מאוים ומוזן על ידי דימויים פופולריים. אז אמרתי לעצמי - אולי נשתוק קצת. לא הכל אנחנו יודעים. אז אולי נקשיב לנשים במקום לעבור להאשמה, לגלוג, המעטת ערך".

אין תמונה
אולי נקשיב קצת. עמוס נוי

לנוי שתי בנות בוגרות ובן. שתי הבנות עובדות במלצרות, ונוי מספר שמשהו בשיח הציבורי של השבועות האחרונים האיר לו תובנה חדשה בנוגע אליהן. "באמת צריך להיות כל כך קשה לי להבין שהן יכולות לחזור הביתה בוכות בגלל מבט או מלה מכוערת של לקוח? באמת קשה לי להפנים את זה, ולתת להבנה הזו לחלחל להתנהגות ולתפיסת העולם שלי ושל חברים שלי? זה בדיוק מה שרציתי להשיג - להקשיב במקום לחשוב שאנחנו כאלה חכמים. אנחנו לא".

נוי מספר שבין מאות התגובות האוהדות שקיבל, היו חמש שדווקא לא אהבו את ההצעה שלו לשתוק: "היו ביניהן שתיים של גברים שנמצאים, כנראה, בעיצומם של משפטי גירושין קשים וטענו שנשים הן השטן, וזה ממש לא היה קשור לעניין. היה גבר אחד שטען שהעיקרון של 'אם אתה לא אישה אתה לא יכול לדבר על זה' הוא מסוכן, כי אז אי אפשר לדבר על בטחון אם אתה לא גנרל, והיו שתי נשים שטענו שאין להן מושג על מה אני מדבר; אחת נכתבה בגסות בוטה אז מחקתי אותה, אבל השנייה רהוטה ומעוררת עניין אמרה שהגישה שלי פטרונית כי אני מדבר בשם נשים ושהיא מקטינה נשים, כי היא מציגה אותן כאומללות ומסכנות".

מה אתם חושבים על הפוסט מעורר העניין? כתבו לנו בתגובות

>> האם שיער הגוף הנשי חוזר לאופנה?