האישה שעשתה לנו את השבוע: מאיה בוסקילה
מכל הכלות בעולם, דווקא ממאיה בוסקילה לא ציפיתי. ברוחי דמיינתי אותה בשמלת מחוך צמודה מדי וחושפת הרבה יותר מדי. מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי שדווקא היא הלכה על שמלה שדומה באופן מובהק לזו של קייט מידלטון. תודה לך, מאיה בוסקילה, שהוכחת שגם בשמלת כלה אפשר להיות אופנתית, ותודה עוד יותר שחסכת מאיתנו שמלה חושפנית ומוגזמת כפי שהיית כנראה בוחרת לפני כמה שנים. שיהיה במזל.
(מעין רודה)
הגבר שעשה לנו את השבוע: גב פשטי
ב-3 חודשים באיי קמרינס גב פשטי הצליח לגרום לי להתאהב בו, לרכוש את אמוני ולזכות בהערכתי הגדולה בזכות משחק איכותי והדחות חכמות ומפתיעות של מיטב גברברי המשחק. דומה שלגב יש הכל. הוא השילוב המושלם של בן השכן, המוסכניק הגברי המשופשף והאמן בעל הנפש המיוסרת. תוסיפו לזה הישרדות אמיתית ברחובות לאחר התמכרות חריפה לסמים, וקיבלנו גבר עם עבר, הווה ויופי של עתיד.
אבל כמו כל פנטזיה של האביר על הסוס הלבן גם הבועה של גב התפוצצה לי בפרצוף, כשנזכרתי שבסופו של דבר הוא גבר. מבט נוגה וסיפור חיים מרגש שכבש את נטלי, המשיך לחברות אמיצה שהסתבכה בהתאהבות חד צדדית מצדה (אפשר להאשים אותה?), והסתיימה בבגידה משפילה שגרמה לי להזיל דמעה עם נטלי, ולעבור ברגע למחנה הנגדי שלו. גב הוא כנראה מניאק ושחקן אסטרטגי, אבל הוא כזה חתיך, שבסופה של עונה הוא מקבל בשמחה את הקול שלי, וסוחף אותי אחריו היישר אל תואר השורד האחרון של הישרדות.
(מיכל קריצר)
ההופעה שעשתה לנו את השבוע: אמיר דדון
מאז אביתר בנאי, התקשיתי להכניס גברים לפלייליסט של החיים שלי. שנים חלפו, אלבומים יצאו, ואותו אביתר תמיד נשאר שם: יצירתי, מרגש ונכנס ללב. עד שהגיע אמיר דדון, והוכיח לי שעוד לא מאוחר לסגור את הבסטה. אלבום הבכורה של אמיר דדון הוא יהלום גולמי מדהים ומצמרר, הוא לופת את הלב, ולא משחרר. בכמה מילים בודדות אך מדויקות, הוא מצליח לגרום להזדהות כה עמוקה, ואם מוסיפים לזה את הקול הגברי, העמוק, המלטף – קיבלנו יצירת מופת.
(לילי שרצקי אלמליח)
בשבת האחרונה הייתי בהופעה שלו, וגיליתי שהוא מאוד גבוה. אחר כך גיליתי את רעמת השיער המתולתלת שלו, את העמידה הגברית, החיוך הנבוך, ובקטנות, מצאתי גם חוש הומור. בין כל אלה, הוא ביצע את כל שירי האלבום ועוד אקסטרות, ולמרות שדמעתי פה ושם מעוצמות רגש, יצאתי מחוזקת ומלאת אדרנלין, מה שגרם לשביזות יום א' להיות הרבה פחות נוראית.
*ללוח ההופעות של אמיר דדון
הטיפ שעשה לנו את השבוע: תגידי תודה
השבוע אמרו לי מספר אנשים שונים שרזיתי. אני מצדי בחרתי להדוף אותם, לא לפני שמסרתי מונולוג נוסח: "אני? מה אתם עיוורים? אני עדיין מעכלת את הפלאפל מהבוקר, שלא לדבר על מטעמי שבועות שאני חוגגת עליהם הרבה מעבר לתאריך התפוגה". וכך, ברגע מאוד לא מתוחכם, לקחתי את המחמאה הנפלאה שלהם וזרקתי אותה לפח. לפני שנים אמא לימדה אותי משהו שנקבר תחת ערימה של חוסר ביטחון, חוסר פרגון ושנאה עצמית: ליידי אמיתית לעולם לא תדחה מחמאה אלא מיד תכיר תודה. ולא רק כי מגיעה תודה למי שטרח והחמיא, אלא גם כי קיבלת את המחמאה בזכות, אפילו אם את מרגישה פחות רעננה משקית זבל. דחיית המחמאה היא לא מנומסת כלפי המפרגן, וגם מקבעת את התחושה הרעה שאת מסתובבת איתה.
אז בפעם הבאה שמישהו מחמיא לך, תנסי את הטריק הבא: עצרי רגע, קחי נשימה עמוקה ופשוט תשחררי תודה. אפשר עם חיוך קטן. אם המחשבות הרעות צפות תשקיטי אותן. או שפשוט תחמיאי להן.
(אלה גולד)
הספר שעשה לנו את השבוע: "בניגוד להוראות היצרן"
רווקה בת 30 מחפשת אהבה. כמה מפהק, הא? ובכן, תתעוררי. "בניגוד להוראות היצרן", ספר הבכורה של עידית אלנתן, מצליח לצאת מהקופסה, לשבור את המסגרת, ולגרום לרווקה הטיפוסית-השלומיאלית-היפה-שבסוף-מוצאת-אביר-על-סוס-לבן להיראות כמו זיכרון עמום ומאוד מאוס. גיבורת הספר, ליאנה, היא הכל חוץ מאלה. היא רגזנית, כעסנית ושונאת אדם. היא גרה ביפו המג'ויפת, מתמודדת עם הומלסים מתחת לביתה, ולמרות שהיא חושקת בגבר מסוקס מהספרים, היא גם בוחרת לאכול צפרדעים בדרך. מלבד עלילה מקורית במיוחד יש פה גם הרבה רגעי צחוק, דבר שהוא מאוד לא מובן מאליו בכתיבה. אז אם את בדיוק בדרך לשבוע הספר, שווה לך לשקול לרכוש את הספר הזה.
(לילי שרצקי אלמליח)