כאחת שנתקלת בגברים ובנשים במסעות שופינג, הצלחתי למפות את הפרסונות הבולטות שמתלוות לגבר. לצערי, כבר אומר, לא תמיד הגברים משכילים לבחור את האישה הנכונה כדי לבוא איתם למסע השופינג. הנה הן לפניכן. אם את עונה על אחת הקטיגוריות, אנא שאי בתוצאות ותאמצי את הטיפ. לטובת כולנו.
המתלווה האימהית.
חלק מהמשפטים הקבועים שהטיפוס האימהי משמיע כולל את "אני לא קונה לו ג'ינס היום" או "זה לא יפה, הוא לא לוקח את זה". אז נכון שבמקרים רבים היא צודקת, הגברבר לא באמת צריך ג'ינס נוסף (מה שמעולם לא הטריד אף אישה בעת רכישה של הג'ינס המאה בארון שלה), והיא גם צודקת - המכנסיים הכתומים האלו באמת צמודים מדי, אבל מה שמפריע הוא העובדה שהאימא הזאת מדברת בשם הגבר, כאילו דעתו לא רלוונטית ולא משנה בכלל.
טיפ: זכרי שהגבר הזה הוא גבר, ויש לו אישיות ודעתו חשובה. תני לו מקום של כבוד. במקום לקבוע עובדות, תסבירי לו מה את לא אוהבת, בצורה נעימה ומפרגנת. תני לו להחליט. להגיד "מאמי, אני לא אוהבת את זה עליך, זה צמוד מדי" זה לגיטימי. לדבר עם המוכרת בחנות כאילו הוא אוויר- מוציא את שניכם לא טוב.
ה"עוטפת ברכות"
כל פריט שהוא ימדוד יהיה "פשוט מהמם על פוצי שלי" או "לא מתאים לך, מאמי שלי חתיך". היא תפרגן לו ותלטף אותו, תספר למוכרת כמה מושלם הפוצפוצון שלה וכמה היא גאה בו שהוא יודע ללבוש את המכנסיים שלו לבד ובאופן כללי היא תתעלף מכל דבר שהוא עושה.
טיפ: זה תמיד נעים לראות זוגיות אוהבת ומפרגנת, אבל נסי להימנע מסירוס מלא של הגבר
זו שעדיין לא קנו לה כלום.
"איך זה שהגבר עומד כבר 40 דקות מול המראה ומנסה להחליט איזה ג'ינס וחולצה לקנות, והיא עדיין לא נכנסה לחנות הנעליים הצמודה!". התוצאה היא לחץ. היא לחוצה ומנסה לזרז אותו, הוא מתחיל להתעצבן, היא מתחילה להתעצבן למה הוא מתעצבן ונלחץ, מה שגורם לו להיות אפילו פחות החלטי, הם מתחילים להתווכח, שניהם הולכים הביתה עצבניים.
טיפ: כשם שהגברים לעולם לא יבינו את הפטיש שלנו לנעליים, כך אנחנו כנראה לא נבין מה כל כך מלחיץ אותם בשופינג, אבל זו עובדה קיימת, ולכן אנחנו שם - כדי להפוך את חווית הקנייה לרגועה ונעימה, לבוא עם מספיק זמן ואולי גם קצת רגיעון ולתת לגבר להתלבט, להסתובב בחנות, לחשוב ואז לשאול לדעתך. חשוב לפרגן לו, כי אם הוא ייצא מהחנות מרוצה- אני יכולה להבטיח לך שזה יתבטא בחנות הבאה, שתהיה חנות נשים.
זאת שמחפשת פגמים.
קווים לדמותה: זוהי אישה מיוחדת, חדורת מוטיבציה וחדת אבחנה. זה נכון שהיא באה לעזור לגבר שלה לקנות לעצמו משהו נחמד ללבוש, אבל זו לא המטרה העיקרית של ה"מחפשת". מטרת העל שלה היא למצוא פגמים בבגדים ובמוצרים שנמצאים בחנות. ה"מחפשת" נראית ומתנהגת כמו כל אישה רגילה, עד לרגע שהגבר שלה והיא מחליטים כי אכן בגד מסוים עובר את הסינון, ועתיד להיות חלק מהארון הפרטי שלהם. היא תפרגן לגבר שלה בתהליך המדידות, תשתעשע עם המוכרת, תצחק איתה ותהיה מקסימה. אך ברגע שהיא תחליט ש"זהו" היא תתחיל למצוא פגמים.
"את רואה?" היא תשאל את המוכרת במתיקות, "התפר הזה - הוא עקום" היא תצביע על תפר ישר לחלוטין ותתחיל לעקם את הגבר המסכן לתנוחות של מתעמלת קרקע מקצועית. או: "תסתכלי, אם הוא מרים ידיים ואז מוריד, אז זה לא יושב עליו טוב" היא תסביר למוכרת. זו כמובן בעיה שצריכה לבוא לידי ביטוי בדמותה של הנחה משמעותית. לרוב השיא יגיע כאשר יוצעו שני פריטים זהים לחלוטין וה"מחפשת" תנסה להוכיח למוכרת שאחד מהם הוא פגום.
טיפ: הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב כזה, אגב, הוא להחליף בין הפריטים כשהיא לא שמה לב ואז להראות לה שהפגם הוא בפריט השני- לא זה שהיא רוצה.
המפרגנת.
בשורה התחתונה: גברים צריכים פרגון, חיזוקים חיוביים ואהבה. כל מה שאנחנו, הנשים, צריכות לעשות זה לתת להם את זה. הם יודעים להעריך, גם אם הם לא אומרים את זה. אבל באמת שבתור צופה מהצד, אני נהנית לראות מערכות יחסים שוויוניות, כאלו שבהן כל אחד חושב קודם כל על בן הזוג ואיך לעשות לו טוב. להבין שאושר של אחד לא בא על חשבון אושר של אחר. אני מאמינה שזה מתייחס לכל תחומי החיים, לכל מערכת יחסים וחוצה גבולות דת, צבע ואמונה. לפעמים אנחנו שוכחים שזה שעומד מולנו הוא אישיות בפני עצמה. לא שלוחה שלנו אלא אדם עם רצונות והעדפות, וככזה, ראוי להערכה וכבוד.
*ג'ני דנסון היא בעלת בוטיק הגברים הובצ'ר
>> עירום, קשוב ונאמן: איך עושה גבר בחנות בגדים?
>> הלוואי שתמותי ממחלת מין: מה גורם לאנשים להשתלח ברשת?