אין תמונה
קום גבר, באנו לעשות לך קניות
קהילת הגברים מתחלקת לשניים: אלו שקונים לעצמם בגדים לבד ואלו שחייבים אישה, כל אישה, לצדם. לאור העובדה שהרוב הנשי רק מחכה לעשות שופינג ולהלביש אחרים - אנחנו כמובן לא מסרבות.  להיפך, אנחנו נשמח לתת לו את דעתנו הכנה והאמתית ולא פעם הכואבת והאכזרית, כי הלא כולנו פאשניסטות בנשמה, גאונות אופנה שמבינות את רזי הלבשת הגברים לאורך ולרוחב. למי אכפת בעצם שלבגדי הגברים חוקים משלהם ו-ו90% מהנשים כלל לא מודעות לכך?

כאחת שנתקלת בגברים ובנשים במסעות שופינג, הצלחתי למפות את הפרסונות הבולטות שמתלוות לגבר. לצערי, כבר אומר, לא תמיד הגברים  משכילים לבחור את האישה הנכונה כדי לבוא איתם למסע השופינג. הנה הן לפניכן. אם את עונה על אחת הקטיגוריות, אנא שאי בתוצאות ותאמצי את הטיפ. לטובת כולנו.

המתלווה האימהית. 

קווים לדמותה: זאת ממש לא חייבת להיות זו שילדה אותו - זו יכולה להיות חברה, אחות, ידידה, או כל אחת אחרת. העניין הוא שמדובר באישה שבטוחה שהיא מבינה, חכמה ויודעת מה טוב לבחור היא גם שומרת הסף של כרטיס האשראי שלו, וזה כמובן לא משנה לה שזה הכסף שלו; היא מגנה עליו יותר מסלקטורית עצבנית בתור למועדון הנחשב ביותר במדינה.

חלק מהמשפטים הקבועים שהטיפוס האימהי משמיע כולל את "אני לא קונה לו ג'ינס היום" או "זה לא יפה, הוא לא לוקח את זה". אז נכון שבמקרים רבים היא צודקת, הגברבר לא באמת צריך ג'ינס נוסף (מה שמעולם לא הטריד אף אישה בעת רכישה של הג'ינס המאה בארון שלה), והיא גם צודקת - המכנסיים הכתומים האלו באמת צמודים מדי, אבל מה שמפריע הוא העובדה שהאימא הזאת מדברת בשם הגבר, כאילו דעתו לא רלוונטית ולא משנה בכלל.

טיפ:
זכרי שהגבר הזה הוא גבר, ויש לו אישיות ודעתו חשובה. תני לו מקום של כבוד. במקום לקבוע עובדות, תסבירי לו מה את לא אוהבת, בצורה נעימה ומפרגנת. תני לו להחליט. להגיד "מאמי, אני לא אוהבת את זה עליך, זה צמוד מדי" זה לגיטימי. לדבר עם המוכרת בחנות כאילו הוא אוויר- מוציא את שניכם לא טוב.

ה"עוטפת ברכות"

 רן דנקר עושה שופינג בארץ (צילום: אלעד דיין)
האם הגבר שלך הולך סוליקו לקניות או צריך אותך?|צילום: אלעד דיין
קווים לדמותה: קבלי את הגרסה המתקדמת והנעימה יותר של ה"אמהית". גם במקרה זה עניין הקשר הביולוגי לא רלוונטי. ה"עוטפת ברכות" מתייחסת לגבר כאילו הוא היצור החמוד והפרטי שלה, היא אוהבת אותו כמעט כמו גור כלבים עזוב ובטוחה שמדובר בפאפי חסר ישע לחלוטין, ולכן הוא זקוק להכוונה ולאהבה אינסופית. היא לעולם לא תעליב אותו ותשפוך עליו אינסוף אהבה וחיבה.
כל פריט שהוא ימדוד יהיה "פשוט מהמם על פוצי שלי" או "לא מתאים לך, מאמי שלי חתיך". היא תפרגן לו ותלטף אותו, תספר למוכרת כמה מושלם הפוצפוצון שלה וכמה היא גאה בו שהוא יודע ללבוש את המכנסיים שלו לבד ובאופן כללי היא תתעלף מכל דבר שהוא עושה.

טיפ: זה תמיד נעים לראות זוגיות אוהבת ומפרגנת, אבל נסי להימנע מסירוס מלא של הגבר

זו שעדיין לא קנו לה כלום.

מוכרת מודדת ללקוחה נעליים (צילום: diego cervo, Istock)
כמו שהם לא יבינו את הפטיש שלנו לנעליים, אנחנו לא נבין מה מלחיץ אותם בשופינג|צילום: diego cervo, Istock
קווים לדמותה: בעבור נשים רבות, טיול שופינג לגבר הוא למעשה הזדמנות. לא הזדמנות להתחדש בגבר לבוש יפה וחתיך הורס, אלא כזאת לרכוש משהו לעצמן. זה נכון כמובן, קניית משהו לאשה הוא בעצם "מס" שעל הגבר לשלם על הזמן שלנו, הנשים, על עצות הסטיילינג הנפלאות וחוש הטעם הבלתי מתפשר. הבעיה מתחילה כאשר האישה מרגישה שהיא יוצאת מופסדת.
"איך זה שהגבר עומד כבר 40 דקות מול המראה ומנסה להחליט איזה ג'ינס וחולצה לקנות, והיא עדיין לא נכנסה לחנות הנעליים הצמודה!". התוצאה היא לחץ. היא לחוצה ומנסה לזרז אותו, הוא מתחיל להתעצבן, היא מתחילה להתעצבן למה הוא מתעצבן ונלחץ, מה שגורם לו להיות אפילו פחות החלטי, הם מתחילים להתווכח, שניהם הולכים הביתה עצבניים.

טיפ:  כשם שהגברים לעולם לא יבינו את הפטיש שלנו לנעליים, כך אנחנו כנראה לא נבין מה כל כך מלחיץ אותם בשופינג, אבל זו עובדה קיימת, ולכן אנחנו שם - כדי להפוך את חווית הקנייה לרגועה ונעימה, לבוא עם מספיק זמן ואולי גם קצת רגיעון ולתת לגבר להתלבט, להסתובב בחנות, לחשוב ואז לשאול לדעתך. חשוב לפרגן לו, כי אם הוא ייצא מהחנות מרוצה- אני יכולה להבטיח לך שזה יתבטא בחנות הבאה, שתהיה חנות נשים.

זאת שמחפשת פגמים. 

קווים לדמותה: זוהי אישה מיוחדת, חדורת מוטיבציה וחדת אבחנה. זה נכון שהיא באה לעזור לגבר שלה לקנות לעצמו משהו נחמד ללבוש, אבל זו לא המטרה העיקרית של ה"מחפשת". מטרת העל שלה היא למצוא פגמים בבגדים ובמוצרים שנמצאים בחנות. ה"מחפשת" נראית ומתנהגת כמו כל אישה רגילה, עד לרגע שהגבר שלה והיא מחליטים כי אכן בגד מסוים עובר את הסינון, ועתיד להיות חלק מהארון הפרטי שלהם. היא תפרגן לגבר שלה בתהליך המדידות, תשתעשע עם המוכרת, תצחק איתה ותהיה מקסימה. אך ברגע שהיא תחליט ש"זהו" היא תתחיל למצוא פגמים.

"את רואה?" היא תשאל את המוכרת במתיקות, "התפר הזה - הוא עקום" היא תצביע על תפר ישר לחלוטין ותתחיל לעקם את הגבר המסכן לתנוחות של מתעמלת קרקע מקצועית. או: "תסתכלי, אם הוא מרים ידיים ואז מוריד, אז זה לא יושב עליו טוב" היא תסביר למוכרת. זו כמובן בעיה שצריכה לבוא לידי ביטוי בדמותה של הנחה משמעותית. לרוב השיא יגיע כאשר יוצעו שני פריטים זהים לחלוטין וה"מחפשת" תנסה להוכיח למוכרת שאחד מהם הוא פגום.

טיפ:
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב כזה, אגב, הוא להחליף בין הפריטים כשהיא לא שמה לב ואז להראות לה שהפגם הוא בפריט השני- לא זה שהיא רוצה. 

המפרגנת.

ויקטוריה והארפר עושות שופינג (צילום: Tom Meinelt-Jason Winslow/Splash News, Splash news)
רגע, ומה איתי לעזאזל? אישה קונה בכל מצב. גם עם תינוקת על הידיים. ע"ע: ויקטוריה בקהאם|צילום: Tom Meinelt-Jason Winslow/Splash News, Splash news
קווים לדמותה: זו האישה האהובה עליי. לעתים אני נפגשת עם זוג שפשוט כיף להיות לידו. זוגיות נעימה ומלבבת יכולה לבוא בכל גיל ובכל צורה. כל מה שצריך הוא פרגון הדדי. כמה נעים לראות מערכת יחסים (כל מערכת יחסים אגב, גם כזו בין ידידים, אחים או אימא ובן) שמתבטאת בפרגון הדדי ויחס נעים. הם נכנסים לחנות ביחד ומעדכנים את המוכרת מה הם מחפשים, האישה מתיישבת בנוחות על כיסא והוא מתחיל למדוד. הדבר הנעים ביותר לראות הוא דו שיח הדדי ובריא. כלומר, אם משהו מכוער, היא אומרת לו "בעיני זה לא יפה לך", לא "איכס!  תוריד את זה!" עצבני ובלתי מתפשר, הוא שואל אותה "למה" היא אומרת "הצבע לא מחמיא לך" לעומת "כי זה מכוער אמרתי!", הוא חושב על העניין ומודד צבע אחר. היא אומרת "כמה יפה החולצה הכחולה עם העיניים הכחולות שלך" לעומת "זה יותר טוב, נו יאללה, קח ובוא נלך" ,הוא מרגיש חתיך, כי היא מפרגנת לו ואוהבת אותו, הוא קונה בתוך 10 דקות, יוצא מהחנות והולך לפנק אותה בחנות הנעליים הסמוכה.

בשורה התחתונה: גברים צריכים פרגון, חיזוקים חיוביים ואהבה. כל מה שאנחנו, הנשים, צריכות לעשות זה לתת להם את זה. הם יודעים להעריך, גם אם הם לא אומרים את זה. אבל באמת שבתור צופה מהצד, אני נהנית לראות מערכות יחסים שוויוניות, כאלו שבהן כל אחד חושב קודם כל על בן הזוג ואיך לעשות לו טוב. להבין שאושר של אחד לא בא על חשבון אושר של אחר. אני מאמינה שזה מתייחס לכל תחומי החיים, לכל מערכת יחסים וחוצה גבולות דת, צבע ואמונה. לפעמים אנחנו שוכחים שזה שעומד מולנו הוא אישיות בפני עצמה. לא שלוחה שלנו אלא אדם עם רצונות והעדפות, וככזה, ראוי להערכה וכבוד. 

*ג'ני דנסון היא בעלת בוטיק הגברים הובצ'ר

>> עירום, קשוב ונאמן: איך עושה גבר בחנות בגדים?
>> הלוואי שתמותי ממחלת מין: מה גורם לאנשים להשתלח ברשת?