אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, ולכן לקחנו נשים שאנחנו מעריכות והושבנו אותן לשיחה עם הגרסה הצעירה שלהן.
"הייתי רוצה לדבר עם עצמי בת ה-15, רגע לפני הנסיעה להונגריה. הנסיעה הזו הייתה נקודת מפנה בחיי, לראשונה באמת הייתי לבד בהתמודדות עם עולם הריקוד. עד אז היו לי את המורים שאליהם הייתי רגילה, והיה לי את הבית לחזור עליו מדי ערב. פתאום הייתי צריכה לשמור על עצמי, ולא היה מי שיעשה את זה במקומי. אז הבנתי לראשונה את החוסן שלי, שאני סופרגירל".
ספרי לנו על הילדה בתמונה.
"הילדה הזאת עברה ילדות סיזיפית, עם משמעת קשוחה ונוקשה במטרה להפוך אותה לרקדנית מוכשרת. מאוד אהבתי את עולם הריקוד והתמסרתי אליו. לפעמים אני קצת מתגעגעת אל התקופה שבה רקדתי שעות כל יום".
מה היית אומרת למיכל בת ה-15?
"זה הזמן לפרוח, ללמוד ולהשקיע בהתפתחות העצמית כמה שיותר. לא להסס לקחת סיכונים, להשקיע, לעשות משהו עד הסוף, גם אם זה יכול להיות מלווה בכאב פיזי".
מה היית אומרת לה על אהבה?
"שחשוב תמיד לאהוב מכל הלב, אבל לא בכל מחיר. היום אני כבר לא מאמינה במוסד הנישואים, הוא לא נכון לי. התמכרתי ללבד שלי, אני יכולה להחליט בעצמי על כל פרט בחיים שלי, יש לי פרטיות מלאה ואני לא מוכנה לוותר עליה".
מה היית אומרת לה על קריירה?
"שאין פחות ממושלם. תעמדי על שלך, תראי את המטרה ואל תסיטי את המבט ממנה, תעבדי קשה ותפתחי עור של פיל. את סופרוומן. אם את רוצה משהו את יכולה להצליח בו".
"בריאות קודם כל. צריך לשמור על הגוף. כילדה לא ייחסתי לזה חשיבות, הייתי קורעת את הגוף שלי כדי להגיע לתוצאות הכי טובות שאפשר, ובשנים האחרונות שילמתי על זה מחיר. זה התחיל להתבטא בכאבים חזקים בגב התחתון ובמיגרנות כרוניות. בהתחלה התעלמתי, אבל בימים שהייתי עובדת כמעט 18 שעות רצוף הכאבים היו מתחזקים עד שהייתי מתפתלת. בשלב הזה הבנתי שאני חייבת לטפל בעצמי וגיליתי את פטריות המרפא של מיקוליביה. בהתחלה זה נשמע לי הזוי אבל אחרי שבועיים כבר הרגשתי בן אדם אחר לחלוטין. וגם הייתי ממליצה לשתות תה ירוק פעמיים ביום כדי לנקות את כל המערכות בגוף".
משפט אחד שהכי חשוב לך להעביר לבנות שלך?
"לא להיות תלותיות באף אחד, ללכת אחרי האמונה שלכן בעיוורון מוחלט ולא לתת לאף אחד לערער את זה. יחד עם זאת, להיות חיוביות ואופטימיות".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מאמא שלך?
"שהמשפחה הכי חשובה, והיא לא תישאר לעד".
איזה קשר יש לך עם אמא?
"למרות השוני הגדול בינינו, היום הקשר בינינו מעולה. אנחנו מאוד קרובות, ואין יום שאני לא משוחחת איתה בטלפון, והיא עוזרת לי בכל מה שקשור לבנות. החינוך שקיבלתי ממנה היה מאוד מפנק וסלחני, כי את רוב שעות היום ביליתי עם מורות נוקשות לריקוד. בכלל, אימא שלי הרבה יותר סלחנית ממני, אני הרבה יותר קשוחה ופחות מתירנית".
במה היית רוצה להיות יותר דומה לה?
"באופטימיות, אצלי אני מרגישה שזה מעט מאוחר מדי".
את מי את יותר אוהבת, את הילדה שהיית או את האישה שאת היום?
"היום אני יותר שלמה עם עצמי. למרות שאני עדיין מרגישה שיש כל הזמן מקום לשיפור, שאף פעם לא הייתי מושלמת מבחינה מקצועית כמו שאני רוצה. מנגד אני מתגעגעת לנאיביות שאפיינה אותי בצעירותי. היום אני קודם כל אימא, כמעט במשרה מלאה ואפשר להגיד מפרנסת יחידה. יש בזה קושי, כשאני עסוקה ועמוסה בעבודה. יש ימים ארוכים שבהם אני מפספסת זמן יקר עם הילדות שלי, והמזל הוא שאימא שלי עוזרת. יחד עם זאת, אני יודעת שאת הקריירה שלי בניתי בעשר אצבעות, קרעתי עליה את התחת".
מי האישה שמעוררת בך הכי הרבה השראה בעולם?
"ללא עוררין מדונה. אני חושבת שהיא אישה מיוחדת, שעשתה משהו שאף אחד לא עשה. היא שמה לעצמה מטרה מגיל צעיר, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד, בנתה קריירה מופלאה ונערצת תוך כדי גידול ילדים. היא לא צריכה אף אחד, לא נמצאת במקום של הזדקקות, מעבירים עליה ביקורת וזה לא משפיע עליה. היא תמיד מעזה ותמיד ידה על העליונה".