במאי 2017 הייתה ברוק סקיילר ריצ׳רדסון נערה בת 18, תלמידה מקובלת ומעודדת ראשית בקבוצה של התיכון שלה בסינסינטי, אוהיו. אלא שיומיים לאחר נשף הסיום שלה, בלי שאף אחד ידע שהיא בהריון, היא ילדה את התינוקת בביתה וקברה אותה בגינה. חודשיים לאחר מכן היא נעצרה בעוון רצח: התביעה טענה כי היא רצחה את בתה מכיוון שרצתה לשמור על חייה "המושלמים" – ולא התכוונה להפוך לאם צעירה.
בחודש ספטמבר האחרון קבע חבר המושבעים כי אין דרך להוכיח שהתינוקת, שזכתה לשם אנאבל, נולדה חיה, וריצ'רדסון זוכתה מעבירות רצח והריגה, והורשעה רק ביחס לא נאות לגופה ובקבורה בלתי חוקית.
כעת, לראשונה מאז הזיכוי, התראיינה הצעירה למגזין קוסמופוליטן כדי לחלוק את הצד שלה בסיפור.
לדברי ריצ'רדסון, היא גילתה על ההריון רק בשבוע 32, לאחר שאמה – שידעה שהיא מקיימת יחסי מין עם בן זוגה – קבעה לה תור לגניקולוג כדי לקבל מרשם לגלולות. אבל בבדיקה בישר לה הגניקולוג שאין צורך באמצעי מניעה כיוון שהיא נמצאת בהריון מתקדם. ריצ'רדסון מספרת שהמחשבה הראשונה שלה הייתה: "אני לא יכולה ללדת תינוק", ו"זה לא יכול להיות אמיתי".
הרופא הפציר בריצ'רדסון לספר למישהו על ההריון (הוא עצמו היה מחוייב לסודיות רפואית), אך היא החליטה לשמור על ההריון בסוד – עד לאחר נשף הסיום של התיכון. "החרטה הכי גדולה שלי היא שלא היה בי את הכוח לספר למישהו שאני בהריון", היא אומרת. "הלוואי שהייתי עושה משהו שונה. אני רדופה על-ידי אשמה כל יום".
ריצ'רדסון יצאה לנשף הסיום כמה ימים לאחר מכן. תמונה שלה עומדת בסלון ביתה לבושה בשמלת נשף, כשהיא למעשה בהריון מתקדם, הפכה לויראלית בעקבות הפרשה. בדיעבד ניתן להבחין בבטנה ההריונית, אבל לדברי משפחתה וחברים, הם רק חשבו שהיא עלתה קצת במשקל – ושמחו על כך, לאחר שנים שריצ'רדסון נאבקה בהפרעות אכילה.
ריצ'רדסון עזבה את הנשף מוקדם כי לא הרגישה טוב. ביום למחרת החלו לה כאבי בטן קשים, שרק הלכו והחמירו. היא מספרת שלא חשבה שהיא עומדת ללדת כיוון שהייתה רק בחודש שביעי. כשהכאב החריף היא דידתה לשירותים: "הרגשתי שמשהו חייב לצאת ממני". אבל מה שיצא היה תינוקת, שלדבריה הייתה לבנה לגמרי. היא ניסתה לתפוס אותה אבל לא הצליחה, וחבל הטבור שלה לא היה מחובר. "נגעתי בחזה שלה, וקיוויתי שהיא תחזור לחיים", סיפרה. אבל התינוקת לא התעוררה. ריצ'רדסון מספרת שהיא עטפה את התינוקת במגבת והתחילה לבכות. ההורים שלה ואחיה היו בחדרי השינה שלהם, אבל היא לא ידעה איך לספר להם מה קרה. היא החליטה שיש רק דבר אחד לעשות: לקבור את בתה התינוקת, והיא יצאה לגינה לחפור לה קבר. "הרגשתי שהתינוקת צריכה שם, והחלטתי לקרוא לה אנאבל. לא הכרתי אף אחת בשם הזה, וחשבתי שבכל פעם שאשמע אותו אחשוב על הילדה שלי", היא אומרת. היא כיסתה את התינוקת עם חול והניחה פרחים על הקבר.
בבוקר למחרת ריצ'רדסון הלכה לבית הספר – והמשיכה את חייה כרגיל. רק חודשיים לאחר מכן, כשניסתה שוב לקבל מרשם לגלולות, היא נאלצה לספר לגניקולוג שהיא ילדה – וקברה - תינוקת. "סיפרתי לו הכל, לא חשבתי שיקרה לי משהו כי לא פגעתי, הכאבתי, או הרגתי את אנאבל". הרופא דיווח לרשויות על המקרה, כיוון שרופאים מחוייבים להפר חסיון רפואי כשיש חשד למקרה של התעללות בילדים.
ריצ'רדסון נעצרה והושמה במעצר בית במהלך השנתיים הבאות בהן התקיים משפטה. היא הייתה רשאית לצאת מהבית רק כדי להיפגש עם עורך הדין שלה, או כדי ללכת לרופא. "ביליתי את רוב התקופה הזו בדכאון", היא מספרת. "כל לילה במיטה הייתי חושבת שהלוואי שאני הייתי מתה במקום אנאבל. במהלך המשפט חשבתי שאני מתה מבפנים. בחיים לא עברתי דבר נורא כמו לשמוע את התובעים מאשימים אותי בדברים בלתי נתפסים, ומקרינים עוד ועוד תמונות של העצמות של בתי על המסך הגדול".
המשפט של התיכוניסטית הבלונדינית זכה לכיסוי תקשורתי נרחב, שבעקבותיו קמו קבוצות "שנאה" רבות נגד ריצ'רדסון ברשתות החברתיות, ובהן קריאות לנקום ולהרוג אותה. "זה היה כל כך קשה לדעת את האמת אבל שכל העולם יחשוב משהו אחר לגמרי. כל האנשים האלה שכל כך שונאים אותי, ומאחלים לי דברים איומים, בכלל לא מכירים אותי".
ריצ'רדסון, שהייתה אמורה להתחיל את לימודיה בקולג' בסתיו שאחרי סיום לימודיה בתיכון, חיה עדיין בבית הוריה, שעמדו לצדה מראשית החקירה. "אני עדיין חיה בחרדה. השנתיים האחרונות היו פשוט סיוט מתמשך. אחרי שהתרגלתי לחיות בפחד מכל אחד וכל דבר מסביבי, קשה לי לשחרר את הפחדים האלה". בתקופת המשפט היא גם התדרדרה חזרה להפרעות האכילה שלה, ואובחנה כסובלת מפוסט-טראומה ודכאון: "לא יכולתי לשלוט בשום דבר אחר בחיים שלי, אבל יכולתי לפחות להמשיך לשלוט במשקל שלי. לא ראיתי סיבה טובה לטפל בעצמי, אז הרעבתי ועיניתי את עצמי".
לפני חודש הוחזרו עצמותיה של אנאבל למשפחת ריצ'רדסון, והם ערכו לה הלוויה בבית קברות רחוק מהעיירה. "זו הייתה הקלה אדירה לדעת שאנאבל הגיעה סופסוף למנוחה ולנחלה האחרונה", אומרת ריצ'רדסון. "אני מבקרת אותה כל שבוע ומניחה פרחים על הקבר".