מחאת החיג'אבים של האיראניות

תכירו את מאסיה אלינג'ד, עיתונאית איראנית ופעילה נלהבת למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט, שמתגוררת בארה"ב. כמו עוד נשים איראניות אמיצות, שמסרבות להיכנע לתכתיבי הממשל הנוקשים, גם היא משתתפת ב"מחאת השיער", במסגרתה מצטלמות נשים ללא החיג'אב המסורתי, מסתכנות בעונשי מאסר - ומעבירות מסר חשוב לעולם ולחברותיהן האיראניות. 

מאז 1983, ארבע שנים לאחר המהפכה האיסלאמית במדינה, מחויבות כל הילדות, הנשים והנערות באיראן לכסות את שיערן באופן מלא כשהן נמצאות בציבור. לפי נתונים רשמיים במדינה, רק בשנה החולפת הוזהרו, נקנסו ונעצרו 3.6 מיליון נשים על "הופעה שאינה צנועה" - קרי, הופעה בציבור בלבוש שאינו עולה בקנה עם אחד עם ההנחיות הנוקשות, או ללא כיסוי ראש. 

"כילדה קטנה, תמיד הסתכלתי בהערצה ובקנאה על אחי הגדול, שלבש מה שרצה ולא נאלץ להתכסות ולהסתיר את עצמו בכל פעם שיצאנו לרחוב", מספרת אלינג'ד בסרט שהופק על המחאה שבה היא נוטלת חלק. "גם היום, אחרי שנים שבהן אני גרה בארה"ב, אני עדיין נפעמת מדי פעם כשאני שמה לב לחופש של נשים כאן, להסתובב איך שהן רוצות, בלי ששופטים אותן או מאיימים עליהן". 

אלינג'ד החלה לפרסם תמונות של עצמה גלויית ראש בפייסבוק, ובהמשך הקימה קבוצה בשם My Stealthy Freedom, שמונה כיום יותר מ-800 אלף חברים. לאט לאט הצטרפו עוד נשים - חלקן עדיין חיות באיראן - למחאה, ופרסמו תמונות שלהן ללא החיג'אב. גם נשים דתיות, שמכסות את ראשן מבחירה ולא רק מכורח החוק, הצטרפו למחאה, והצטלמו בשיער מכוסה כשהן אוחזות שלט תמיכה בזכותן של חברותיהן לגלות את שיערן. "איראן היא לכל האיראנים והאיראניות", אומרת אלינג'ד בסרט. "בדיוק כמו שאמא שלי רוצה לכסות את השיער, אני לא רוצה לעשות זאת - ושתי הבחירות צריכות להיות מקובלות". 

>> "צריך לדעת את מי לאנוס. האנס שלי ידע"