במשטרת ישראל משרתות שתי בוחנות תנועה בלבד. רס"ר לינור רוסינוב (34), המשרתת במחוז חוף, ורס"ל הדר גזית (26) ממחוז תל אביב הן שתי הנשים היחידות במשטרה שחורצות את גורל הנהגים המעורבים בתאונה. כבוחנות תנועה הן מעבירות לפרקליטות תחקיר מדוקדק של התאונה לקראת הגשת כתב אישום, ואסור להן לפספס בפרט.
"בוחן תנועה זה תפקיד עם הרבה אקשן ועבודת שטח מעמיקה", מספרת רס"ר רוסינוב, "אני זו שצריכה לחקור לעומק מי גרם לתאונה ואת מי צריך להעמיד לדין. המראות בחלק מהתאונות קשים מאוד, אבל בתוך כל זה יש אחריות גדולה על הכתפיים שלי ואסור לי להיות מושפעת מכלום. אני צריכה לנתק את עצמי מהכל, להתמקד רק בחקירת נסיבות התאונה. זה לא קל".
במשך כמה שנים שירתה רוסינוב בסיירת התנועה הארצית של משטרת התנועה, אבל חיפשה משהו עם יותר אקשן. "זו עבודה מסביב לשעון, שבתות, חגים, בוקר, לילה. צריך להיות אחראי על הזירה כולה: הרוגים, פצועים, בני משפחות ועדי ראייה. זו עבודה שקשה להיות בה בזוגיות", היא מודה, ומספרת על מקרה בו נאלצה לעזוב באמצע חתונה בה השתתפה, כדי להתייצב בזירת תאונה קשה בה נדרשה לטפל.
"זו לא עבודה פיזית, אבל זה תפקיד שטח 24/7 וזה לא מתאים לכולן, יש כאלה שהן בעלות משפחה אז הן מוותרות על תפקיד כזה", מוסיפה גם הדר, "אני מוותרת הרבה על החיים האישיים שלי. זה תפקיד עם עומס גדול מאוד אבל גם עם סיפוק".
לדבריה, היא מרגישה שווה בין שווים בקרב הבוחנים הגברים. "המשפחה והחבר'ה בעבודה מפרגנים מאוד, אף אחד לא עושה לי הנחות כי אני אישה. אני לא מסכימה שמדובר בתפקיד גברי, הנהגים שפוגשים אותי לא מזלזלים בי ויש לי אפילו יתרון כאישה בזירה, כי אישה היא דמות מרגיעה יותר. הייתי שמחה אם עוד שוטרות היו הופכות לבוחנות תנועה. אין מספיק מודעות לתפקיד החשוב הזה, שהוא תובעני אבל מעניין ובעיקר מסייע להציל חיים", היא אומרת, "כשתוצאות התחקיר שלי מתפרסמות, הן גורמות לנהגים אחרים ללמוד לציית לחוקים בכביש ומונעות מוות מיותר או פציעה של אנשים".
"עבורי זו שליחות, עבודת קודש", מסכמת גם רוסינוב, "אם הצלחתי למנוע את התאונה הבאה, מבחינתי עשיתי את שלי".