עד גיל 17 התנהלו חייה של יסמין (20) על מי מנוחות. היא למדה בבית הספר בכפר בו גדלה, וביתה התנהל כמו שבית נורמטיבי אמור להתנהל. עד היום היא לא יודעת להגיד מה השתבש – אבל החיים של הנערה הישראלית, שסבלה מנכות קלה ברגלה בסך הכל, השתנו יום אחד ללא היכר.

אביה ואחיה של יסמין נתפסו בגבול לבנון עם סמים, ולמחרת היא עזבה את הבית. "אני לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל כשחזרתי כעבור שבוע אחי שלי הצמיד לי סכין לגרון ואיים עליי. נאלצתי לעזוב את הכפר לתמיד".

עוד בערוץ הנשים:

בשל סכנת החיים שריחפה מעליה, הגיעה יסמין בצו בית משפט לפנימיית נערות בצפון. "היה לי קשה שם", היא מספרת ל-mako. "כל אחת מהנערות הייתה מסוגרת בתוך עצמה, לא היו לי חברות. בסופי השבוע כל הבנות היו נוסעות למשפחות שלהן ואני הייתי נשארת לבד". הבדידות והקושי הובילו את יסמין לניסיון התאבדות. מאוחר יותר נשלחה לפנימייה פתוחה ליד ירושלים, שם שהתה עד שמלאו לה 18.

שהגיע גיל 18 ויסמין סיימה את לימודיה בפנימייה, היא לא ידעה לאן תפנה כעת. "בתקופה הזו לא דיברתי בכלל עברית. כשהגיע הלילה הראשון הייתי בתחנה המרכזית בירושלים ולא ידעתי מה לעשות. עליתי לטרמפ עם בחור, הוא לקח אותי לבית שלו, התקשר לחברים שלו, והתוצאה הייתה שהתעוררתי בבוקר בלי בגדים. הבנתי שעברתי אונס קבוצתי. הגעתי לבית חולים והגשתי תלונה במשטרה, אבל התיק נסגר".

"כשירד גשם הייתי נוסעת כל היום באוטובוסים"

יסמין החלה להסתגל אט-אט לחיים ברחוב וללמוד את חוקי ההישרדות בו. "כדי להתקלח הייתי נכנסת לשירותים בבית החולים. למרות מצבי הבריאותי לא נתמכתי על ידי ביטוח לאומי, ולא היה לי כסף. קיבצתי נדבות וכל מי שפגשתי בדרך רק רצה לנצל אותי. התחלתי לעשן סיגריות וחשיש, לשתות אלכוהול. כשהיה מגיע בחור עם הרכב שלו וקונה לי משהו, הייתי שוכבת איתו. בימים גשומים נהגתי לקנות כרטיס חופשי יומי והייתי מסתובבת באוטובוסים במשך כל היום". כך התנהלו חייה כשנה וחצי, ובתקופה זו האדם היחיד שהיא עמדה איתו בקשר טלפוני מדי פעם הייתה אימה.

עובדת סוציאלית שיצרה קשר עם יסמין הפנתה אותה למקלט לצעירות חסרות בית בירושלים, שאותו מפעילה עמותת עלם בשיתוף עם החטיבה לקידום נוער וצעירים בעיריית ירושלים. המרכז שפתוח בלילות מציע לינת חירום בטוחה לצעירות, ובנוסף מספק מענים הומניטאריים כגון מקלחת, מזון, ביגוד ואוזן קשבת.

"מהות המרכזים 'מישהו לרוץ איתו' בתל אביב ו'גלגל-בית הידידות' בירושלים היא לתת מענה לצעירים חסרי בית מעל גיל הקטינות", אומרת אפרת שפרוט, מנכ"לית עלם. "המדינה מחויבת לתת מחסה לצעירים רק עד גיל 18, אולם מי שלא מתגייס לצבא ואין לו משפחה מהר מאוד מגיע לרחוב. יש מאות צעירים שגרים ברחוב בדרום תל אביב או בשכונות מצוקה בירושלים, והם רכשו אסטרטגיות הישרדות הכוללות ביו היתר עבריינות וזנות".

לאור המציאות העגומה הזו, החליטה העמותה לפתוח את ה'שלטר' (המקלט): "נוכחנו לדעת שבנות צעירות נפגעות מינית ברחוב וצריכות מענה. זה אמנם לא פתרון קבע, אך המטרה היא להגן על הבנות הצעירות מאונס ומסרסורים. הבעיה היא שהמקלט לא מופעל בסופי שבוע ויש צורך קריטי להרחיב את פעילותו. הדבר הזה תלוי תקציב, כמובן".

כיום מתגוררת יסמין בדירת מעבר בתל אביב - פרויקט נוסף המיועד לצעירים וצעירות שעברו את שלב הגמילה הפיזית מהסמים והביעו נכונות להשתקם ולהשתלב בחברה. "אם לא הייתי מגיעה למרכז של עלם ולא היו מסייעים לי, אני בטוחה שהיום הייתי הומלסית נרקומנית או שהמשפחה שלי הייתה הורגת אותי", אומרת יסמין. "היום אני יכולה להביט לאחור ולהבין שאני במקום אחר לגמרי".

"קיבלתי ואני עדיין מקבלת סיוע. התחלתי ללכת ל'בית אמיתי' - מרכז טיפולי לנפגעות תקיפה מינית של העמותה. בזכות הטיפול והבית שקיבלתי כאן, אני מרגישה שאני עוברת שינויים. בניגוד לעבר, שבו תמיד ניסיתי להיות נחמדה לאנשים, היום אני מבטאת את עצמי, אומרת מה מפריע לי ועומדת על שלי, ובכלל מטפלת בעצמי". בקרוב יסמין מתחילה לימודים. מה החלום שלה? "בית ועבודה, חיים נורמאליים שיש לכל אחת".   

עמותת עלם מקיימת בימים אלו מבצע התרמה. לתרומות הכנסו לאתר עלם או חייגו 2886*

>> הכירו את האישה שלובשת כבר שלוש שנים כל יום את אותם הבגדים