זה היה עוד ערב שגרתי בו נכנסתי להתקלח, כשבמודע או שלא במודע התחלתי למשש את השד הימני והרגשתי גוש קטן ועגול. מיששתי את השד השני ולא היה דבר. מיד החלו מחשבות לרוץ בראשי, מה אם זה סרטן? יצאתי מהמקלחת והתקשרתי לאמי לספר לה, והיא בתגובה אמרה לי לקבוע למחרת בבוקר תור דחוף לרופאת משפחה, וכך עשיתי.
הרופאה התרשמה כי מדובר בציסטה קטנה, אך למען הסר ספק ביקשה שאבצע אולטרסאונד ובדיקת ממוגרפיה. תוך שבוע כבר ביצעתי את שתי הבדיקות ומשם הדרך הייתה מאוד מהירה, בדיקה ועוד בדיקה, ביופסיה, MRI, Pet C.T והכל מאוד ברור, לא היה כל ספק.
לאחר סדרת הבדיקות באתי לכירורגית על מנת לשמוע את התוצאות. מיד הבנתי כי מדובר בבשורות לא טובות. בחדר היו שתי כירורגיות, עו"ס, אחות, אמא שלי ובעלי דאז. הרופאה הבכירה יותר אמרה לי "יש לך סרטן", סרטן השד. מאותו רגע הייתי נוכחת פיזית אך מחשבותיי כבר נדדו למקום אחר, לא באמת שמעתי את הנאמר בחדר רק ראיתי מבטים מרחמים והקולות הפכו מעומעמים.
תוך שבועיים כבר נקבע לי ניתוח לכריתת שד ושחזור, ולאחריהם התחילה תקופת החלמה לא קלה כלל, כאבים קשים ובכי ללא הפסקה, ככה פתאום באמצע החיים לעצור הכל. התחלתי טיפולי כימו מאוד קשים, וגם "זכיתי" לחוות את כל תופעות הלוואי הקיימות בספרות. אך תודות לאחות אחת מיוחדת שדאגה לי, הטיפולים היו נסבלים. בתקופה ההיא אמרתי לבעלי דאז שאני רוצה להיות אחות, אך המשכתי בשגרת הטיפולים ולא חשבתי על זה בשנית.
בשבועות האשפוז הארוכים חוויתי מקרוב את האחיות, את הצוות הרפואי, את המתמחים המקסימים שעבדו ימים כלילות, ונזכרתי שוב במחשבה שהייתה לי להיות אחות. הבנתי שהנפש שלי זקוקה לשינוי והתחלתי לברר על לימודי רפואה. הבנתי שתמיד נמשכתי לרפואה, אך המקום שלי הוא להיות אחות, זאת שמכילה את המטופל, זאת שתחזיק לו את היד. משם הדרך הייתה קצרה: נרשמתי ללימודי אחיות כאשר אני ממוקדת מטרה להיות אחות חדר ניתוח, כי זה המקום בו המטופל מרגיש הכי לבד, ללא בני משפחה וללא תמיכה, כשהוא חושש שלא יתעורר חס וחלילה מהניתוח. שם רציתי להיות.
ולשם גם הגעתי, והיום אני עובדת כאחות חדר ניתוח וזכיתי להחזיק יד להרבה מטופלים, זכיתי ללוות אותם עם חיוך ולנסות להרגיע במידת האפשר.
בגיל 31 חליתי בסרטן השד ומאז חיי השתנו מקצה לקצה. מעבודה מסודרת כעו"ד במחלקה משפטית עם תנאים ושעות נוחות עשיתי הסבה לאחות, לעבודה של משמרות, שבתות וחגים - אך עם המון סיפוק. היום אני במקום שטוב לי, הנפש שלי בריאה וגופי בריא ושלם. אני מאמינה שאותה אחות שהיוותה לי השראה ואותן אחיות וצוות רפואי שעוררו אצלי את הרצון ללמוד רפואה נכנסו לחיי ולא במקרה.
ומה הסיפור שלך? יש לך סיפור? נשמח לשמוע אותו: women@mako.co.il
