View this post on Instagram
בת 31 מבת ים, בעלת מותג בגדי הים SoWhat
מאז ומתמיד הייתי שמנה. מעולם לא חסר לי כלום - הייתי סופר אקטיבית, חייכנית, בריאה, בעלת שמחת חיים והייתה לי חברה בשפע. אבל לסביבה שלי תמיד הפריעה העובדה שאני בעלת מבנה גוף שמן, מה שלאט-לאט התחיל לחדור אליי ולהשפיע עליי.
כבר כילדה קטנה התחילו לשלוח אותי לדיאטניות למיניהן, ודיאטות היו חלק מהשגרה של חיי. אין דיאטה שלא עשיתי, בקבוצות או לבד, מבוקרות או על דעת עצמי. המסר היה מאוד ברור - את לא כמו כולם. את חייבת לרזות בשביל להשתלב, בשביל למצוא זוגיות, בשביל להצליח, בשביל להיות בריאה, ובכלל, בשביל להיות טובה יותר.
כל הלחץ הזה היה גדול עליי. אני זוכרת לילות של בכי שבהם שאלתי את עצמי למה דווקא אני נולדתי שמנה, הרגשתי שזה הדבר הכי רע שיכול להיות, ושלא משנה כמה אני מתאמצת אני לא מצליחה לנצח במלחמה הזו.
בגיל ההתבגרות כל התחושות האלו הפכו להפרעת אכילה חמורה מאוד, שכללה אכילה בסתר, הקאות או הרעבה. בתקופה הזו הייתי מבלה חלק גדול מהיום בשינה, גם מחוסר אנרגיה וגם כי זה עזר לי להתעלם מהרעב. יכולתי להעביר ימים שלמים על קצת ירקות, תפוח ירוק ואולי כוס אחת של נס קפה בערב בשביל לסתום את התיאבון.
בגיל 16 ירדתי קרוב ל-30 קילו בחצי שנה והסביבה החלה כמובן להחמיא. המחמאות האכילו את המפלצת שבתוכי, רציתי עוד, והן והיו הטריגר העיקרי לכך שהתחלתי להקיא. אם אכלתי משהו שנחשב "אסור" הייתי מחכה לרגע שבו אהיה לבד כדי ללכת להקיא בסתר. כשהבנתי שאני יכולה לעשות את זה, התחלתי עם בולמוסים של אכילה. הייתי מגיעה הביתה מבית הספר ואוכלת כל מה שבא לי ושניה אחר כך מקיאה הכול בשירותים. אני זוכרת שהייתי מקיאה עד כאב, עד שלא היה לי כבר מה להקיא יותר.
בגיל 17 חברת ילדות שלי שהייתה אנורקסית הגיעה למצב של סכנת חיים. זה ממש הבהיל אותי לראות אותה ככה. הבנתי עד לאן יכולות הפרעות אכילה להגיע. לקח לי זמן עד שבצבא הפסקתי עם המנהג הזה.
אבל השנאה העצמית שלי רק הלכה והתעצמה. הייתי בטוחה שאני לא שווה כלום, שאף גבר לא יוכל לאהוב אותי כמו שאני. בניתי בתוכי מלא חומות.
בשלב מסוים פשוט הרגשתי שאין לי תכלית, שהמטרה היחידה שלי בחיים היא המשקל והניראות. ההתעסקות היומיומית הזו והרדיפה אחרי דיאטות אינסופיות התישה אותי. אני זוכרת שיום אחד ממש בכיתי לבת דודה שלי. אמרתי לה שאני עייפה, שבא לי שינוי בחיים ואני לא יודעת מה לעשות. כל הזמן חיפשתי מישהו שיבין אותי, שיעזור לי למצוא דרך לחיות חיים בריאים ומאוזנים. גם כשהלכתי לרופא בניסיון לעזור לעצמי הוא הציע לי לעשות קיצור קיבה, על אף שביקשתי הפניה למאמן אישי דרך הקופה. הרגשתי שאין לי לאן לפנות יותר.
View this post on Instagram
יום אחד//
חברה שהיא גם מאמנת כושר וגם מטפלת בגוף ונפש ראתה אותי במפגש חברים. היא שמה לב שאני בקושי אוכלת ושאלה אותי על כך, כיוון שחשבה שאני מתביישת לאכול. הסברתי לה שככה אני אוכלת והיא הציעה לי לנסות לעשות תהליך ביחד ולאמן אותי. אני זוכרת שממש התרגשתי כשהיא שאלה אותי את זה. הדבר הראשון שהיא אמרה לי זה שיש לה חוק אחד והוא שאין דבר כזה "אסור" - הכול מותר. שם ידעתי שזה הולך להיות שונה מכל מה שהכרתי עד היום והתמסרתי לתהליך הזה.
זה לא היה קל. היו פעמים שהייתי מתפרקת בבכי באמצע אימון ואז היינו יושבות ומדברות נטו על רגשות. דרכה למדתי המון על הקשר בין גוף לנפש, למדתי להקשיב לגוף שלי ואת החשיבות של להזין את הגוף מתוך אהבה ולא מתוך עונש, גם בספורט וגם באוכל.
יחד איתה התחלתי תהליך עמוק של ריפוי ושינוי באורח החיים, שינוי הרגלי אכילה ובעיקר שינוי נפשי. הרגשתי כאילו מישהו העיר אותי מחלום בלהות פנימי שלא הצלחתי להשתחרר ממנו במשך שנים, שהחזיר לי את הילדה שהייתי, זו שאהבה את עצמה באמת.
פתאום הכול התחבר לי, כל הלילות של הבכי והתחושות הקשות קיבלו משמעות, הבנתי שהעובדה שזכיתי להיות מי שאני, עם קווי האופי שלי ועם מבנה הגוף שלי, זה לא סתם - זה חלק מהייעוד שלי.
החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. הבנתי כמה אני ראויה לאהבה, הורדתי את כל החומות, התחלתי לחיות את עצמי ולא את מוסכמות החברה. הפסקתי עם הדיאטות והיום אני חיה חיים מאוזנים, שלמים, שמחים ובריאים יותר. אפילו התאהבתי בספורט והפכתי להיות פעילה מתמיד.
היום אין דבר שיכול לגרום לי לשנוא או לזלזל בעצמי. אין דבר שיכול לעצור בעדי לעשות את כל מה שבא לי. עזבתי את העבודה והלכתי ללמוד מה שאני באמת אוהבת, התחלתי לדגמן והגשמתי חלום ופתחתי את המותג שלי יחד עם החברה הכי טובה שלי. 
View this post on Instagram
שעה-שעה//
אין לי סדר יום קבוע כי העבודה שלי מאוד גמישה וכל יום נראה אחרת בהתאם לאילוצים, בטח עכשיו בתקופת הקורונה.
הבוקר בדרך כלל מתחיל בתפילה, הודיה וארוחת בוקר מאוזנת. אם אני ביום רגוע אז אני גם עושה אימוני בוקר או רוקדת קצת מול המראה. זה עוזר לי להזכיר לעצמי כמה אני ברת מזל שיש לי גוף בריא חזק, ועוזר לי להמשיך להתאמן על אהבה וקבלה עצמית. התזונה שלי בנויה מכל אבות המזון ואני משתדלת לאכול כמה שיותר טבעי וכמה שפחות מעובד.
בימים רגילים אני מבלה חלק גדול מהיום מחוץ לבית, בפגישות ובימי צילום. כשיש לי יום ארוך אני דואגת לצידה טובה לדרך: פירות, ירקות ופחמימה טובה - עם חלבון כלשהו. אין סיכוי שאגיע למצב של רעב. מאוד חשוב לי לשמור על איזון ככל האפשר.
בתקופות טובות אני רוקדת פעם בשבוע בסטודיו אצל המאמנת שלי. עכשיו עם הקורונה אני משתדלת לשמור על שגרה ככל האפשר וממשיכה להתאמן ולרקוד מהבית. אני עושה מדי פעם תרגילי הרפיה ושומעת פודקאסטים ולייבים שהמאמנת שלי מעלה.
View this post on Instagram
מרגע לרגע//
אני רוצה שכל אישה וכל איש ידעו שהם הכי טובים כמו שהם והם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, לא משנה מה הסביבה אומרת. המראה החיצוני לא מגדיר אף אחד בשום צורה ומבנה גוף לא משפיע על הצלחות בחיים. לא הגענו לעולם הזה בשביל לרצות אחרים או לחיות בסבל ובשנאה עצמית. בריאות אמיתית תלויה באורח חיים מאוזן הכולל גוף ונפש יחד. הייתי רוצה שאנשים יתעסקו יותר בקבלה עצמית ואהבת חינם, ואת האהבה הזו יבחרו להעביר לעוד אנשים. אני לא מיוחדת, לא אמיצה ולא טובה יותר או פחות מאף אחת אחרת, הכול עניין של עבודה עצמית יומיומית. זה באמת אפשרי.