"הנשמה שלי צעירה, היכולות שלי רבות, אני תאוות חיים ודווקא מהמקום הבשל הזה אני יכולה להתחבר יותר, גם לעצמי וגם למסע", מספרת כוהנת הפילאטיס דליה מנטבר. מנטבר לא ילדה, לפני מספר שבועות חגגה את יום הולדתה ה-60, אבל אם תראו אותה לא תתנו לה יום אחד יותר מחמישים. וככה היא גם מרגישה. אז פלא שמסע של 11 יום בג'יפים, עם עוד חמישים נשים, אי שם ברחבי ארמניה, ממש לא מלחיץ אותה?
למה החלטת לצאת למסע הזה?
"כששמעתי על המסע של מאגמה צ'אלנג', הלהיב אותי שאנחנו יורדים מהג'יפים לשטח ומתמקמים שם כאחד האדם, שאנחנו כאנשים ניצור סוג של אינטראקציה עם התושבים שנמצאים במקום. מסע שכולל רק נסיעות יומם ולילה בג'יפים פחות מעניין אותי. יותר מעניין אותי לגעת בשטח, ליצור דברים, לעשות סוג של מינגלינג עם המקומיים. גם העובדה שמדובר רק בנשים משמחת אותי. יש לי חיבור עם נשים, כל החיים שלי אני עובדת עם נשים ואני מעסיקה תמיד רק נשים, כי אני הכי מאמינה בכוח הנשי, באינטליגנציה הנשית, בעוצמה, באמונה, ביכולת שלהן להסתכל מבחוץ פנימה ולא להיות תקועות בתוך אמונות וסטיגמות".
"אנשים יעברו במסע הזה שינוי. אני אגרום להם לעבור אותו"
"יכול להיות שכן, אבל אני ממש לא פוחדת מקשיים. אני מאמינה שלנשים יש סגנונות תקשורת מגוונים. אנחנו מתחברים לניגודים או לאנשים שדומים לנו. המקום שאתה נמצא עם אנשים שאתה מכיר הוא לא מאתגר, אני רוצה כל הזמן להכיר עוד ועוד אנשים, להכיר עוד השקפות ועוד דעות.
יש נשים שנורא מחוברות לעצמן ויש נשים שלא משלימות עם הגוף שלהן ואז הן בסוג של מלחמה. אני יודעת לחבר את הבנאדם לגוף שלו, לנשמה שלו, ואני חושבת שאני אעשה את זה שם. אני אתרגל אותן ואני מאמינה שאני אעשה איזה סוג של מדיטציה, משהו שיחבר, שייתן הרגשה טובה, בלי שיפוטיות, אלא דווקא ממקום מאוד אמפתי שאפשר להתחבר אליו. אנשים יעברו במסע הזה שינוי גדול מאוד, ואני אגרום להם לעשות את זה".
כל אישה יכולה לצאת למסע כזה לדעתך?
"בהחלט. צריך כוח רצון, עמוד שדרה יציב, להאמין בעצמך - וזה מספיק. לדעתי, את לא יכולה לבוא לשם כדי לרפא את עצמך ולחזק את עצמך, את צריכה לבוא לשם עם בסיס יציב של כוח ואמונה של יכולת להסתדר עם אנשים אחרים. יש נשים שהן סוציומטיות, כל הזמן רק רואות באחר את המינוסים, וזה פחות מתאים למסע כזה. נשים שבאות צריכות להיות שלמות עם עצמן ולדעת לתת, כי זו המטרה שלנו שם. וכמובן שהכי חשוב זה לדעת לוותר על האגו, כי כדי להתחבר למקומות נחשלים את חייבת לוותר על האגו ולהיות למען האחר".
מלבד האפשרות לתת לאחרים, מנטבר גם משוכנעת שהיציאה למסע תעשה לא מעט גם עבורה. "בטוח שאחרי המסע הזה, לא יהיה יותר בחיים דבר וחצי דבר שאני לא אוכל להתמודד איתו", היא מספרת.
מה את מצפה שיקרה לך?
"אני מאמינה בהעצמה גדולה מאוד. אני מאמינה שאחווה חוויה גדולה, דווקא בגלל שמדובר במקומות שאני לא מכירה ולא יודעת מה יהיה שם. אני חושבת ששם יבואו לידי ביטוי ברמה המדויקת ביותר כל תכונות הנשמה של האדם, האופי שלו, כי זה המקום שאת באמת מביאה את עצמך לידי ביטוי. שם אביא את דליה השלמה. אני מאמינה שאפגוש את עצמי במקום הכי נקי, אני חושבת שארגיש שחוויתי את הדליה האמיתית ויכול להיות שהחיים שלי ישתנו לגמרי".
איך נערכים למסע כזה?
"אין ספק שצריך להיערך גם ברמה הגופנית, כלומר, צריך איזשהו כושר בסיסי, וגם ברמה המנטלית. כי צריך הכנה נפשית לצאת מאזורי הנוחות, מהניקיון, מהאסתטיקה, מהשפע לתוך מקום שהוא אחר והפוך. אני לא יודעת איך עושים את זה, אבל אני סתגלנית. לדעתי, צריך לבחור את הנשים הנכונות, שמוכנות לתת מעצמן, שלא רואות את עצמן כל הזמן במרכז, אלא שיכולות לראות גם את האחר במרכז, שהפוקוס יהיה ארמניה".
"ברור לי שאעשה גם שם פילאטיס"
מה הכי מפחיד אותך במסע?
"דווקא לא הנשים, אלא דווקא שאולי יהיה משהו ברמה הגופנית שאני לא אצליח לעמוד בו".
את? אז מה האחרות יגידו?
"יש לי כושר גופני מאוד גבוה, הגוף שלי חזק, הנשמה שלי מאוד חזקה, אבל עברתי ניתוח בכפות הרגליים לפני שנה ואמנם בהתנהלות העירונית היומיומית שלי הכל רגיל מאז לגמרי, אבל עדיין זה מפחיד אותי שאולי שיווי המשקל יפגע. הפחד שלי הוא נטו ברמה הפיזית, פשוט כי אני לא יודעת לאן אני הולכת ומה זה אומר".
"נכון שאני לא יודעת איך יהיה, אבל אני בטוחה אבל שיהיה בסדר".
אגב, מה תעשי בלי פילאטיס?
"אני עושה פילאטיס כמעט כל יום. פילאטיס זה דרך חיים, זה תפיסה. זה ברור לי שאני אעשה שם פילאטיס, אני הבאתי את הפילאטיס לכסא, למיטה, למטוס, לאופניים, לכל מקום. הפילאטיס נמצא בתוכי ואני אשתף אחרים בזה".
להחליף גלגל זה יעזור לך?
"אני לא יודעת להחליף גלגל, אבל אם יגידו לי איך עושים את זה, אעשה את זה ועוד איך. אולי אני באמת צריכה ללמוד לעשות את זה כבר עכשיו".
>> להרשמה למסע מאגמה צ'אלנג' אל דרך המשי
>> למתחם מאגמה צ'אלנג'