בסוף השבוע האחרון פורסם ראיון עם בר רפאלי במגזין "את", בו היא שוב חזרה על ההצהרה שהיא לא פמיניסטית, בהקשר לשאלה על ניצחונו של טרמאפ. עורכי המגזין גזרו את הציטוט, הלבישו אותו על תמונת השער של רפאלי ופרסמו אותו כפוסט בעמוד האינסטגרם הרשמי. חלק מהגולשות הגיבו כצפוי בזעם, וגם רפאלי עצמה כתבה בתגובה: "אתקן את הכותרת שיצאה קצת מעוותת. כמובן שאני פמיניסטית ומאמינה בשוויון. הכוונה הייתה - שלא בכל באותה המידה. בבית אני אוהבת להיות ולהרגיש אישה ושיהיה לצידי גבר חזק".
אם רפאלי היתה עושה חסד עם "את" היא היתה מגלה להם על ההיריון, ואז סוגיית הפמיניזם היתה נקברת עמוק תחת שאלות בסגנון "למה כל כך מהר?" וציטוטים על חיתולי טטרה, אבל היא כנראה החליטה (ובצדק) שהיא רוצה להיות זו שמבשרת לעולם על הצאצא הבא, ולא המגזין, וכך יצא ששוב אנחנו מתעסקים בפרשנות השטחית שלה לפמיניזם. שזה משהו בסגנון: תודה על הזכויות, אבל אל תתערבו לי במטבח ואל תכנסו לי למיטה.
באופן אישי אני מאוד מתרשמת מרפאלי ששומרת על עקביות במסרים שהיא מעבירה בתקשורת. כבר לפני כארבע שנים אמרה ל"ידיעות אחרונות" שהיא "בכלל לא פמיניסטית", וגם: "לא מוכנה שהוא ישטוף לי כלים. אני זו ששוטפת כלים, ואני זו שמנקה, ואני זאת שרוצה להישאר עם הילדים בסוף. אני רוצה גבר שאוכל להסתכל עליו קצת מלמטה, שהוא יהיה סוג של מודל חיקוי עבורי, אפילו מישהו שאני אעריץ".
אני מניחה שרפאלי שוטפת כלים כמו שאני מדגמנת לנג'רי, אבל אי אפשר להגיד שהיא הצליחה להפוך לאישה הקטנה שחלמה להיות. שבועות ספורים אחרי שילדה את בתה הבכורה היא כבר התייצבה לצילומי קמפיין ראשון, בהמשך השתתפה בתצוגות אופנה, צילמה שערה והיתה מעורבת בפעילות העסקית של המותגים בהם יש לה אחוזים. ובכל זאת, למרות שהיא נהנית ממנעמי המאבק הפמיניסטי, היא ממשיכה לטעון שהיא לא חושבת שצריך להתחלק בחשבון במסעדה ואוהבת ש"עדי הוא הגבר".
לאור זאת, מאוד מפתה לטעון שרפאלי היא סתם דוגמנית מבולבלת, היא הרי אישה עצמאית שמנהלת קריירה מצליחה וסביר להניח שאפילו מממשת את זכותה להצביע בבחירות. זה בטוח מעיד על איזה מידה של פמיניזם, לא? באותה מידה מאוד מפתה להכריז עליה בכפיה כפמיניסטית כי היא מסרבת להתמשטר ועושה מה שבא לה כבר שנים למרות הביקורת נגדה: היא לא התגייסה - וחטפה, קראה לבתה ליב - וחטפה, החליטה לא להניק - וחטפה, נסעה לחופשה זוגית בלי הילדה - וחטפה. היא יכלה להתיישב ולהתיישר, זה ודאי היה משיג לה עוד כמה נקודות אהדה, אבל היא העדיפה שלא להיות עבד לציפיות שלה. מה זה אם לא פמיניזם?
אבל אני לא בטוחה שכל אלה הופכים את בר רפאלי לפמיניסטית. אולי היא פשוט אישה פריבילגית שנהנית מהחופש שמאפשרים לה המעמד והכסף. לו היתה חיה לפני חמישים שנה, המשכורת שלה היתה בוודאי נכנסת לחשבון הבנק של בעלה, שהיה מקציב לה דמי כיס חודשיים לרכישת כלי טאפרוור. היום לעומת זאת, היא יכולה להיות אמא ודוגמנית ואשת עסקים ואישה לא פמיניסטית, ועל כך תודה לכל הנשים שסירבו לגלח את השחי. זה אמנם מרגיז מאוד שנשים כמוה, וכמו שרית חדד למשל, שהן כנראה הכי מפורסמות ומשפיעות בישראל, מעדיפות שלא לשאת המסרים הליברליים שיכולים לעזור לכל כך הרבה נשים אחרות במדינה, אבל וואלה זה המצב. הלקח הוא לא לנסות לחנך את בר רפאלי, אלא להפסיק לשאת אליה עיניים כשמדובר בערכים פמיניסטית. היא מעדיפה להיות מודל תחתונים ולא מודל לחיקוי? שלא תהיה.
בניגוד למה שרפאלי אולי חושבת, כדי להיות פמיניסטית טובה את לא צריכה להזניח את המדיח או אפילו להזניח את הליבידו של בן הזוג שלך. את צריכה להרים לנשים. האם בר, כאישה חזקה, עוזרת לנשים שסביבה? האם היא מקדמת מסרים של סולידריות נשית? האם היא מפרגנת לנשים אחרות? התשובה היא שאני לא יודעת. על פניו זה לא נראה כמו משהו שמעניין אותה בכלל, אבל אין לי מושג מה היא עושה בחייה האישיים, ואו האם היא משתמשת בכוח והשפעה שלה כדי לעזור לאחרות. מה שאני כן בטוחה בו, זה שההצהרות שלה שהיא רוצה להיות האישה בבית, עם הגבר החזק, אותנטיות ככל שיהיו, רק מחלישות אותה. למזלנו אנחנו חיות בעשור שבו להיות פמיניסטית זה תג של כבוד, וזה יותר סקסי מכל ביקיני או בטן הריון קטנה.