לפניי שבועיים, אחרי ערב פעילים שהשתתפתי בו, מועמד לאחת הרשויות מצא לנכון לשלוח לי SMS. הוא כתב שאני נראית נהדר, ושהעובדה שאני יפה וחיננית בטח תעזור לי פוליטית. לא ידעתי אם להגיד תודה, להביע תרעומת או לחסום את המספר. בסוף עניתי תודה בנימוס לקוני, כי בכל זאת קשרים לא שורפים, ונשארתי עם טעם חמוץ בפה.
אחרי 15 שנים כפעילה חברתית בחרתי להיכנס לפוליטיקה. הצטרפתי לרשימה התלאביבית שרצה למוצעת העיר של תל אביב יפו, ולמרות שידעתי שלא הולך להיות פשוט, הקושי הקשור למגדר שלי השאיר אותי בפה פעור.
מה שבאמת מכעיס אותי הן התגובות של אנשים מתוך עולם הפוליטיקה שמוצאים לנכון להתייחס למראה שלי, אם לא באמירה ישירה אז בחיוך, קריצה והערת אגב. בא הכוח של מפלגה לאומית גדולה שהמתין לצדי בתור לרשם הבחירות שאל אותי באיזו רשימה יש ילדות יפות כמוני. דמות בכירה וותיקה במערכת הפוליטית קיבלה את הבשורה על ההתמודדות שלי, והגיבה במילים: "אני שמחה מאוד שבחורות צעירות ויפות כמוך מתמודדות, למרות שלא תקבלי אף מנדט". פוליטיקאי לאומי מהעבר ששאל אותי למה כשהוא נכנס לפוליטיקה הגזרה שלו לא זכתה לשדרוג כמו זו שלי.
אני מניחה שמי שקורא את זה עכשיו חושב לעצמו מה היא רוצה, שתגיד תודה, גם להחמיא לבחורות כבר אי אפשר היום. הסיבה שזה מוציא אותי מהכלים היא שבכל המחמאות העקומות האלו יש מסר אחד – את קודם כל אישה שנשפטת על פי המראה החיצוני שלה, וגם אם תנסי לשכוח את זה אנחנו כאן להזכיר לך. זה ממש לא משנה מה עשית בעשור האחרון, איפה התנדבת או עבדת, מה בנית וקידמת - בסוף את אישה. זהו מסר שאף גבר במערכה הפוליטית לא מקבל מסביבתו.
חד משמעית פוליטיקה עבור נשים היא קשה יותר, נקודת ההתחלה לא שווה והמחיר האישי גבוה יותר. אני מתמודדת למועצת העיר בעיר בה אף אישה לא הייתה ראשת עיר מעולם. בתוך המציאות הזאת אני נמצאת באחת משתי הרשימות היחידות שיש בראשן אישה, ובעיניי זה אחד הערכים שאנחנו מביאות: אנחנו לא מדברות על שוויון מגדרי, אנחנו יוצרות אותו.