חג הפסח נקרא גם חג החירות. אבל במדינה שלנו יש לא מעט נשים ששואפות להשתחרר מכבלי הנישואים ולא יכולות, בגלל מדיניות עיקשת ופרימיטיבית של כמה דיינים.
איך זה יכול להיות שמכריחים אישה שחוותה אלימות ב"שלום בית" ולא מכירים בעילות שלנו לסיום הנישואים? הרי זה אבסורד. לפני כ-1,000 שנה הגאונים שחררו אישה על עילות פשוטות יותר, כמו הטענה "כי מאסתי בו", שלה נימוקים בגמרא. מה שהעזו בימי הביניים גדולי החכמים, היום לא מעזים קטני הרבנים. מדוע שכל אותם דיינים מלומדים לא יאזרו אומץ ויחליטו לשחרר את האישה מבן זוג שכופה עליה להישאר איתו? הרי זו עוולה, לא רק משפטית ואישית, אלא גם דתית. להיות קשורה לבן זוג, ללא אופציית חירות מינימלית, זהו דבר מנוגד להלכה.
בכל חוזה יש אפשרות להוסיף סעיף כזה או אחר המתיר את חירותה של האישה במידה שקיימות עילות לשחררה מכבלי הנישואין. בימי דוד המלך התירו זאת - לנשים ניתן מסמך חירות מבן הזוג בעת שיצא להילחם, כדי שלא להותיר את אשתו עגונה אם ייפול בשבי. אם ככה, מדוע היום, בעולם המודרני, אי אפשר לקבוע חוזה טרום נישואים כזה?
לא יעלה על הדעת שנשים יהיו נתונות לקפריזה של בעליהן. לא יעלה על הדעת שאישה השואפת להיות אמא ולהמשיך את חייה לא תוכל לקיים זאת רק מהחשש שילדיה ייחשבו ממזרים. החוק בישראל מיושן ופרימיטיבי, ויש להוקיע זאת ולחוקק כל חוק שיוכל לסייע כדי לא להגיע למבוי הסתום שאני הייתי בו.
אני אישה דתייה המקיימת תרי״ג מצוות. אני אפילו אישה רומנטית שמאמינה באהבה. כאישה, אני קוראת לכל הנשים להתאגד ולהשמיע את קולן: לא יותר מבוי סתום, אלא חירות וצדק. היאבקו! השכילו וכבשו כל עמדת השפעה עד שיקום בית דין רבני בראשות נשים בלבד, בית דין שיבין את לבן של אלו ששואפות לחירות, צדק ושחרור. הביעו דעתכן בכל מקום: בחקיקה, בהפגנה או במציאת פתרון הלכתי. אל תחשושנה. אם בעבר הרחוק הוציאו לחירות נשים מכבלי הנישואים למרות התנגדות בן זוגן, קל וחומר שבמאה ה-21 נצליח.