בשבוע שעבר פורסמה כתבה ב"ידיעות אחרונות" שבה נשים מפורסמות וביניהן אורנה בנאי סיפרו על חווית הטרדה ותקיפה מינית שעברו במסגרת קמפיין #metoo שרץ ברשת. בנאי כתבה שנאנסה על ידי גברים שהכירה ונאלצה לשכב איתם כי "הם רצו, כי הם דרשו, כי צריך היה לספק אותם". בתגובה, החליט יואב אליאסי, הלוא הוא "הצל" והישות האינטרנטית שמסרבת לצאת מחיינו ולחזור לניינטייז, שהוא לא מסכים. לטענתו, בנאי מזלזלת בנפגעות אונס "אמיתיות".
מה לא יהיה זילות במושג? מה שיואב אליאסי מגדיר כאונס כמובן. אתמול החליט אליאסי שמה שהדיון בנוגע לתקיפה מינית זקוק לו זה עוד מהידע הנרחב שלו. הוא כתב פוסט נוסף שנפתח במילים "בעקבות כל הסיפור עם הכותרת של אורנה בנאי שגרמה לי להגיב מתוך אמוציה לאחר שגרמה לי להרגיש כמו אנס...החלטתי לשתף אתכם בסיפור שמבושה לא שיתפתי מעולם ".ניתן לטעות ולחשוב ש"הצל" הולך לחלוק פגיעה מינית שהוא חווה אבל לא כך הדבר, מדובר בסיפור מזוויע של חברה שהייתה איתו במועדון, סוממה ונאנסה. הסיפור מזעזע, אך הדרך שבה אליאסי משתמש בו מזעזעת לא פחות.
שני הפוסטים של "הצל" מבחינים בין "נאנסת טובה" ו"נאנסת רעה". בנאי היא לא "נאנסת טובה" כי האונס שחוותה לא נראה כמו איך שאליאסי חושב שאונס צריך להראות. הוא לא נעשה על יד זר בסמטה, בנאי לא סוממה והיא זוכרת את האירועים. היא מתארת את האונס הנפוץ ביותר – אונס על ידי אדם מוכר, אונס שבו קשה לך להתנגד, לא כי סיממו אותך או החזיקו אותך בכוח, אלא מכורח הנסיבות. אנחנו לא יודעות מה בדיוק החוויה שבנאי מתייחסת אליה כי היא לא נכנסת לפרטים, וכפי שכל מי שחוותה תקיפה מינית יודעת, לתאר בפרוטרוט את התקיפה שחווית זו סיטואציה קשה מאוד והדרישה מנפגעות לשטוח את הפרטים הכי אינטימיים של התקיפה שלהן היא חלק מהסיבה שקשה לרבות מהן לדבר בפומבי.
הצל קופץ על העמימות של בנאי כדי לטעון שהאונס שהיא מתייחסת אליו הוא לא "באמת אונס". הוא יודע מהו אונס אמיתי - זה שעברה החברה הישנה שלו. הוא מעיד שהיא כבר התגברה על החוויה אבל אותו האירועים לא עוזבים ("אולי לא נאנסתי פיזית, אבל זה חדר לנשמה שלי ואנס לי את הלב"). כשאורנה בנאי מתארת את חוויית האונס שלה היא עושה מבחינתו זילות למונח אבל לצל מותר לומר שאנסו לו את הלב כי מישהי שהוא הכיר הותקפה. ואין זילות גדולה מזו.
אך הזילות לא באמת מטרידה את הצל, כמו העובדה שלא הוא זה שקובע את הכללים. מה שאליאסי מנסה לעשות זה לקדם הבנה מאוד ספציפית של אונס, לפיה, הוא חייב לכלול מרכיב פיזי ברור. אונס כולל סמים, איום בסכין או תקיפה פיזית חמורה, אבל לא יכול להיות שאונס נובע מהפעלת לחצים חברתיים או אישיים. זו כמובן לא ההגדרה של אונס על פי החוק הישראלי. אונס מוגדר בראש ובראשונה כביצוע אקט מיני שלא בהסכמתה החופשית של האישה. כלומר אונס יכול להראות לנו מהצד כיחסי מין רגילים לחלוטין. זאת הגדרה של אונס שמפריעה ל"צל", למה? כי כאשר יש מרכיב פיזי ברור אז אין מצב שהאנס יכול להכחיש, או לא להיות מודע להיותו אנס. אבל כאשר מבינים שאונס קשור בהסכמה, אז היכולת להגדיר מהו אונס נמצאת בידיו של כל אחד מהצדדים בנפרד. אז הכוח לא נמצא רק בידיו של "הצל". הוא לא יכול להגדיר בעצמו, בלי לשאול, מהו אונס.
אם יש צורות נוספות לאונס, הרי שאליאסי יאלץ לבחון את עצמו ואת החברים שלו. לשאול נשים שהוא שכב איתן איך הן חוו את הסיטואציה, להתבונן בהתנהגות שלו במבט ביקורתי ולא תוקפני, ולבדוק האם יתכן שגם הוא, במודע או שלא, העמיד אישה בסיטואציה פוגענית.
"הצל" כתב שהתיאור של בנאי את החוויה שלה "גרם לו להרגיש כמו אנס". נראה לי שזה בדיוק מה שקרה. לרגע אחד "הצל" הבין שאם אונס יכול להראות כמו סקס "רגיל" אז אולי יש מי שיכולות לבוא בטענות גם אליו. אני בטוחה שזאת חוויה מפחידה. והעובדה שהטקסט של בנאי גרם למישהו לחוות אותה מעידה בדיוק על כמה הוא היה חשוב. חבל שבתגובה להרגשה הזאת, "הצל" לא עשה עם עצמו חשבון נפש, אלא בחר לתקוף את מי שהעזה לרגע לנסות להעניק לנשים את הכוח להגדיר את החוויות שלהן בעצמן.