ד"ר ירון שוורץ, חוקר מגדר וחינוך, 42 ,נשוי ואב לשלושה, גר בירושלים. רכז תחום מגדר בתיכון תורני ניסויי לבנים של מכון הרטמן, מרצה בתוכניות לימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן ובן גוריון, וכותב תוכניות חינוך במגדר והתנהגות מינית.
ד"ר שוורץ, איך הגעת לעסוק בחינוך, מגדר ופורנו?
אחרי הצבא רציתי לעשות משהו חברתי. זה היה בתקופה שהתחילו לדבר על הטרדות מיניות. גם הכרתי נשים שנפגעו, וזה זימזם לי שזה התחום שלי. עבדתי חמש שנים בתוכנית של משרד החינוך ושדולת הנשים - נוער מוביל שינוי (נמ"ש).
מה זאת התוכנית הזאת?
אתה מקבל כיתה של בנים מכיתה ח' עד י"ב ל–12 מפגשים בשנה. מדברים אתם על סטריאוטיפים, על התנהגות גברית, הבעת רגשות, על צבא, על הטרדות מיניות, פגיעות, הצקות, העלבות ואלימות.
מה למדת מהבנים האלה?
נפגשתי עם המון בני נוער, ושמתי לב לשני דברים עיקריים: הראשון הוא שזה לא עוזר ולא משפיע עליהם.
מה לא עוזר - כל הדיבורים והמפגשים? הכל סתם?
כן. הם אמנם חושפים דברים שליליים שעשו, אבל יש אצלם גם הרבה אי־הבנה - מה אתה רוצה מאתנו? למה אתה מאשים אותנו?
ומה הדבר השני?
שהם צודקים. הם באמת לא אשמים.
אז מי אשם? הם הפוגעים הרי.
החברה אשמה. הם משקפים את מה שהחברה מקרינה ומאשרת להם. ואם יש שרשרת של אשמים, אז הם לפחות האחרונים ברשימה, אפילו שהם בעצמם הפוגעים. הם פשוט משחקים את המשחק שלימדנו אותם.
על מה הייתם מדברים בכיתה?
באותה תקופה התחילו האירועים של הפצת תמונות של בנות בטלפונים הסלולריים. מישהו צילם את החברה שלו והפיץ בווטסאפ. היא עזבה את בית הספר והוא קיבל עונש מגוחך.
למה?
תמיד זה קורה ככה - הבנות עוזבות והבנים נשארים. זה חלק מהבעיה. ובכיתות הם ממש הצביעו עלינו - הבאתם לנו טלפון, יש בו מצלמה, הכל נמכר דרך גוף האישה, כל השנים סיפרתם לנו שזה מה שמעניין, אז אנחנו חלק מזה. מה זה פפראצי? מה זה לרדוף אחרי מישהי עם ביקיני ולשים את התמונה שלה בעמוד האחורי בעיתון? היום הכל פורנו. כל פרסומת מרמזת על אקט מיני, לרוב של גבר חזק ואישה חלשה.
אבל בכל זאת יש גבולות, יש ניואנסים. זה מה שצריך ללמד בחינוך, לא?
אנחנו כחברה לא עושים כלום, וגם בית הספר לא עושה כלום מול האווירה של האלימות המגדרית.
מה עשית כשהבנת שכל מה שאתה עושה ואומר לא עוזר?
הבנתי שאני רוצה לחקור את הסיפור הזה. המחקר שלי עסק בדילמות של מורים גברים כשהם באים ללמד את הנושאים האלה את הבנים בכיתות. דרך זה למדתי גם למה קשה כל כך לשלב את הנושא הזה.
למה?
החשש שאם נדבר עם בנים על נושאי מגדר הם לא יהיו גברים.
למה אתה מתכוון?
שהבנים לא ירצו להתגייס לצבא, או שיהיו הומוסקסואלים.
מי שלא גבר הוא הומו?
"הומו" או "נקבה".
מי חושש?
ההורים, המורים והמנהלים.
אנחנו כאלה שמרנים?
זה שיש 15% שהם פחות שמרנים, עדיין משאיר 85% מהאנשים שמרנים לחלוטין.
הרבה פעמים אומרים את הקללה "הומו", אבל לא מתכוונים להומו שמאוהב בגברים.
האמירה הומו, כלומר לא גבר. עשית משהו שהוא לא גברי, זיהינו בך שאתה לא גבר, שהגבריות שלך היא רק מסכה. זוהי הומופוביה. באמת רובנו לא גברים.
מה? גם אתה ואני?
אם האידיאל של הגבריות הוא גיבור־על, אז רובנו לא כאלה. ובנים יעשו הכל ויתנהגו באגרסיביות כדי להוכיח שהם לא הומואים. כל דבר יכול לזהות אותך ככזה, והם ינסו לזרוק את תפוח האדמה הזה על מישהו אחר ולהצביע עליו כהומו. מבחינתם, גבריות זה אומר שליטה, כוח, אלימות ומומחיות טכנולוגית; ונשיות זה חולשה, רגשנות. האלימות היא תמיד של קבוצה חזקה נגד המוחלשים. ובתוך הקבוצה החזקה, של הגברים, האלימות היא על מי יהיה במקום הראשון. ככה נראית הפוליטיקה, ככה נראה מאבק בין חברות כלכליות, וככה נראית חברת הילדים - הם מעתיקים אותנו אחד לאחד. אם אתה מטפל בבית הספר בהומופוביה ועושה לגיטימציה, קבלה ותמיכה להומוסקסואליות, אתה מאוורר את בית הספר מאווירה אלימה.
יש לך נתונים על זה?
בכל מקום שעשו מהלך כזה האלימות ירדה ב-60%. הבעיה היא שיש חוסר מוכנות בבתי הספר לדבר זה. בא תלמיד או תלמידה ואומרים, "אני הומו", "אני לסבית". אומרים להם תתרכזו בלימודים, הבחינות זה מה שחשוב. מורים הם מודלים לחיקוי גם בהיבט המגדרי. והבעיה שהם מעלימים עין מעבירות מגדריות, כי זה הכי קל, כי זה קורה ונעלם מיד.
תן דוגמה בבקשה.
אם תלמיד נוגע בתלמידה בתחילת השיעור בניגוד לרצונה, אפילו אם מבחינתו זה בצחוק. המורה צריכה כבר להתחיל ללמד ואין לה זמן, אז היא אומרת להם "תחזרו למקום". באותו רגע התלמיד יודע שאין בעיה עם מה שהוא עשה, התלמידה יודעת שזה יכול לקרות לה שוב ואף אחד לא יעזור לה, כי הדמות הכי בוגרת בכיתה ראתה ולא עשתה כלום. גלי ההדף של התעלמות וחוסר התגובה עצומים.
מה המורה יכולה לעשות? להעיף את התלמיד?
גם אם היא אומרת, "תעוף, ככה לא מתנהגים", אף אחד לא למד כלום מהמקרה הזה על הסכמה, על גבולות. לצפות מהמורה לבד לפעול זה קשה, אבל אם כולם מתגייסים והמנהל עומד מאחוריהם והם מציגים מסר ברור ולא רק עושים "שבוע מוגנות", אלא הנושא מדובר בבית הספר כל הזמן ויש חוסר לגיטימציה מתמשך לאלימות מגדרית - אז זה משמעותי. מה שבטוח, וגם ראיתי את זה במחקר, שתלמיד מפוחד בחיים לא יהיה תלמיד טוב.
ממה התלמידים מפחדים?
בנות מפחדות שבנים יפגעו בהן מינית, יטרידו אותן, ושבנות אחרות יחרימו אותן.
ובנים?
בנים מפחדים מבנים אחרים, שישפילו אותם ויפגעו בהם. רוב הפגיעות בין בנים לבנות קשורות לפגיעות מיניות או לסוג של אלימות מגדרית, ורוב הפגיעות בין בנים לבנים הן על בסיס מי יותר גבר, שזה גם סוג של אלימות מגדרית.
אבל ככה בנוי העולם לא? יכול להיות שיש לך ציפייה מוגזמת למשהו סטרילי מאוד.
מי שעוסק בחינוך מאמין שאפשר לשנות את העולם ואפשר להציע משהו חדש. הרי לא היית מתאר לעצמך שבמשרד עורכי דין, עורך דין לוקח מטאטא, רודף אחרי עורכת דין קולגה ומנסה להכניס לה אותו בין הרגליים.
לא.
אבל בבית ספר דבר כזה קורה. זה מקום שהחוק לא תקף בו. זה גם מקום שבו יש המון אי־שוויון: מי מהמורים מלמד הומני ומי ריאלי, באילו הקבצות התלמידים, איך נראים ספרי הלימוד, כמה פעמים יוסי הטיס מטוס ודנה הכינה עוגה, למי נותנים לדבר בשיעור — למי שמתפרץ או למי שמצביע יפה, את מי מענישים באופן חמור יותר.
את מי?
את הבנים כמובן. ויש עוד. ממי מבקשים להזיז ארון כבד במיוחד, מי רץ ועושה שכיבות שמיכה ומי תרגילי אקרובטיקה. כל בחינות הבגרות כתובות בלשון זכר. זה מיקרוקוסמוס של חברה לא שוויונית. מורים שלא עברו תהליך לא ערים למספר העבירות המגדריות שהם עושים, והכי מטריד זה שמורות מעודדות דיכוי של נשים אחרות.
איך?
ברגע שנותנים קדימות כי הבנים חזקים יותר או טובים יותר או מתפרצים לשיחה, מחלישים את הבנות. ובכלל, רוב החינוך והשגת המשמעת מבוצעים באלימות, מה שמעביר את המסר שעם אלימות פותרים בעיות - "לא לזוז", "שב במקום", "צא מהכיתה", והכל בצרחות. ירידות של המורה על התלמיד, לגלגנות. והגוף נענש כל הזמן - "לא באת עם חצאית", "לא באת עם בגד נכון". זה נכנס לכל הרבדים של החיים.
אם היית צריך להגדיר את הבעיה החמורה ביותר שמצאת, מה היית אומר?
הומופוביה ופורנוגרפיה הן שתי הבעיות הכי חמורות של בני נוער, והן מעצבות אותם. שתיהן לקוחות מעולם המבוגרים, אנחנו יוצרים ומאשרים אותן. כל עוד עולם המבוגרים אמביוולנטי כלפי הומוסקסואליות ונותן לגיטימציה לפורנו, זה מה שיאפיין את התנהגות בני הנוער.
אז דיברנו על הומופוביה. בוא נדבר על פורנו.
פורנו בא לשרת את הגבר, אבל הוא מצייר עולם פנטזיונרי שבו הכל מותר בצורה הכי קיצונית שיכולה להיות. זו הפנטזיה הגברית האולטימטיבית.
שהיא?
שתחיה בעיר שבה כל אישה היא מישהי שאפשר לקיים איתה יחסי מין, בלי שום משא ומתן, שגם אם תכפה עליה היא ישר תשתף פעולה, היא לא תגיש נגדך תלונה ואולי היא גם תהנה מזה. הכל מוצדק - לאיים, להרביץ לעשות את זה כמה ביחד. זה מדע בדיוני. במציאות, לנער לוקח כמה חודשים להגיע לנשיקה, אבל בפורנו האקט מגיע תוך חמש דקות. יש כאן האצה של תהליך.
אני קורא לזה סקס־פיקשן. אפילו יותר גרוע. בסרטי מדע בדיוני השחקנים ישובים באולפן ועושים כאילו הם טסים בחללית; בפורנו מה שאתה רואה על המסך זה מה שקורה באמת. אנשים נכנסים אחד בשני, זה לא פעלולים ואנימציה ממוחשבת. והרוב הגדול זה פורנו עם אלימות. מפעילים כוח וזה מצולם, תופסים מישהי, היא מתנגדת, ובאיזה שלב היא מתחילה ליהנות מזה.
אבל זה משחק.
לא תמיד, לא בטוח. יש גם המון סנאף, ואתה לא יודע מה קורה על הסט. אגב, הקשר בין בית ספר לפורנו הוא שפורנו זה בית הספר הכי גרוע שיכול להיות ליחסים מגדריים. כשהנערים צופים בזה הם מקבלים שיעורים מאוד מאוד בעייתיים, ורואים המון עבירות פליליות. בסרט רגיל, כשמישהו יורה במישהו אתה יודע שזה לא קרה, אבל כשאתה רואה גבר בן 69 עם ילדה בת חמש...
יש דבר כזה?
לצערי בכל אתר יש, והנוער מחפש את הדברים הכי קיצוניים. אתה רואה אונס גם אם זה משחק, המון בעילות אסורות בהסכמה לכאורה, בעילות קטינות, יחסי מין לא מוגנים, סמים, גילוי עריות.
עד כמה בכלל הם חשופים לפורנו?
לפי מחקרים, לפחות 85% מהבנים ו–40% מהבנות בכיתות ט'־י' רואים באופן מכוון, כלומר שלוש פעמים בשבוע ל–20 דקות כל פעם. יש עוד כאלה שנתקלים בזה באופן אקראי, כי אם אתה רוצה לראות סרט רגיל בצפייה ישירה למשל, רוב הסיכויים שתגיע לאיזה אתר פורנו.
הם רואים במחשב?
בנייד בעיקר. לבני נוער לוקח 10 שניות להגיע לאתר חסום ולפרוץ אותו. מנעול ומפתח עבורם זה לא אומר כלום. אנחנו מדור אחר, אצלנו היה אולי ילד אחד בכיתה שהיה לו סרט וידאו אחד בקסטה בבית. היום זה נגיש לכל אחד בסלולרי.
הם מספרים על זה?
הם מספרים על זה בלי בעיה.
ומה הנזק שזה גורם?
ילדים באופן טבעי נוטים ״לחקות״ מה שהם קוראים, שומעים ורואים, וכך גם עם פורנוגרפיה. נוצרת נורמליזציה חברתית אצלם לגבי הקישור בין מין לאלימות, ואף טריוויאליזציה לאקטים שמהווים פשעים פליליים. אגב, ביותר מ–50% מהתקיפות מיניות שביצעו בני נוער כלפי ילדים וילדות, הם אישרו שצפו לפני כן בפורנוגרפיה והושפעו ממנה לקראת המעשה. פורנו גם מעודד יחסי מין לא מוגנים. יש יחס ישר בין מי שלא רואים פורנו למי שמשתמשים באמצעי מניעה. מחלות מין זו תופעה שצומחת בצורה מדהימה, וההורים לא מעלים על הדעת אבל האחוזים עצומים. יש גם פגיעה בדימוי הגוף.
תסביר.
רואים גברים שריריים עם איברי מין ענקיים, ואין גברים כאלה, זה מטורף. יש גם פגיעה עצומה בדמיון, הוא כבר לא משמש מקור להשראה ולפנטזיות. וזה גם משפיע על הזוגיות.
איך?
מחקרים מראים שבטווח הארוך יש קושי לקיים קשר זוגי בגלל ציפייה שיחסי המין ייראו כמו בפורנו. עשיתי במקום שעבדתי בו בעבר משחק תפקידים, שבו בנים הציגו איך הם מתחילים עם בנות. שאלתי אותם למה התחלת אתה, מה המטרה, איך נראים היחסים ביניכם. אחד הבנים אמר לי, "מה זאת אומרת איך נראים היחסים? איזה יחסים, תביא לזיין". הפורנוגרפיה מנרמלת תפישות שגויות של יחסי מין, ולפיהן אין צורך בהבעת רגשות, קשר, תקשורת, אמפטיה, חיבה ומשיכה. יש גם תופעות של רווקות מאוחרת שאפשר לראותה כחיובית או שלילית, אבל יותר חמור זה אין־אונות. אנשים שהתרגלו לסף גירוי גבוה מאוד, וקשה מאוד לשקם את זה.
הבעיה החמורה מכל בעיני היא כשנער או גבר רואים פורנו, ונוצר קשר בין הנאה לניצחון על התנגדות האישה. היא לא רוצה, ובסוף היא כן רוצה וגם נהנית מזה, או לפחות הגבר נהנה מזה.
החוקר מייקל קימל מעריך שחצי מיליארד גברים רואים מדי יום יחסי מין מצולמים, שבהם יש קישור בין הנאה מינית של גברים לניצחון על ההתנגדות של אישה. והוא שואל: היית מתאר לעצמך שחצי מיליארד נשים היו רואות כל יום אישה מתעללת בגבר ומפיקה מזה הנאה מינית? ברור שלא. נותר כאן אי־שוויון מגדרי בהיבט של יחסי מין, שהוא קיצוני ומשועתק מדי יום שוב ושוב.
איך זה משפיע על בנות?
גם הן לומדות מודל שלילי של התנהגות גברית. זה מעודד לקיים יחסי מין לא מוגנים, מה שמעלה את הסיכוי למחלות מין ולהריונות לא רצויים, מעודד לחץ חברתי להעלאת תמונות חשופות לרשת, מה שמוביל ללא מעט מקרי סחטנות בהמשך כלפיהן. זה מעורר חרדה, מכיוון שזה מציג נשים בסיטואציות מסוכנות ולא אנושיות, ומפתח דימוי גוף שלילי ומעודד את החפצת הגוף.
אפשר לדעתך להגדיר את זה כהתמכרות?
לא בדיוק. ההגדרה היא גישה מכוונת אינטנסיבית לפורנו. בא אלי אבא שסיפר לי שהבן שלו מכור לפורנו. שאלתי אותו למה הכוונה מכור, והוא הסביר שהבן רואה כל יום כשהוא חוזר מבית הספר. שאלתי אותו, "ואם היית מחכה לו בבית, הוא גם היה רואה?" התשובה היתה שהוא היה נכנס לחדר שלו ורואה. "ואם היית מציע לצאת איתו לטיול?" במקרה כזה, אמר האב, הוא היה מוותר. כלומר, הוא לא מכור, יש לו צורך במשהו, זה תחליף, זה ממלא את הזמן, אבל זו לא התמכרות. זה סקסי להגיד מכור, אבל זה לא באמת התמכרות. הוא רגיל לראות פורנו, לא חינכו אותו אחרת.
איך צריך לחנך אחרת?
אנחנו כמבוגרים מחויבים לתת להם כלים להתמודד עם העולם הפורנוגרפי, שנגיש להם ומקיף אותם. כשאתה לא אומר כלום אתה הופך להיות שותף לדבר עבירה. אין דבר כזה לעמוד מהצד. גם לא מספיק להגיד, "אני נגד", צריך לתת כלים ולהסביר עד כמה זה פוגעני. וצריך לדבר על זה שהתרבות הפורנוגרפית חודרת כבר לכל מקום - סדרות טלוויזיה, פרסומות, מודעות. זה לא מרומז, זה חשוף מאוד, ויש הרבה סדרות שמדברות על סקס פורנוגרפי בגישה חיובית, סקס קבוצתי, ריבוי פרטנרים, שימוש בסמים, אלה דברים שנזלו מהפורנו לסדרות הרגילות.
ההתמכרות לא מעניינת אותי, הבעיה היא המסרים שהם מקבלים על מקום האישה ומקום הגבר. אני רואה קורלציה בין כמות יחסי המין שנעשים בכפייה והטרדות מיניות לבין העלייה בפופולריות של הפורנו, כי אלה המסרים. פורנו מגביר אלימות כלפי נשים.
אבל לא כל הפורנו אלים.
85% מהפורנו הוא אלים. וזה תמיד חדירה - לפה, לנרתיק, לישבן. זה מרדד את הגבר, שבשבילו יחסי מין נועדו לרוקן אותו מהנוזל שיש בתוכו, וגם את האישה שנהפכת לכלי קיבול. גם ככה גברים נמצאים בניתוק רגשי מעצמם. הפנטזיה הגברית של להיות עם כמה שיותר נשים - אף אחד לא מסביר לך שאתה חייב להיות מנותק רגשית לחלוטין, כי אם אתה מבלה עם אישה ואתה קשור אליה, לא תעבור לאישה אחרת. יש השלכות קשות בניתוק בין יחסי מין לרגשות.
אבל יש ניתוק כזה בעולם.
הוא הורס את העולם. אם אתה רוצה שיישארו זוגות בעולם, צריך להתקיים קשר רגשי.
אני מתקשה להסכים. יש בעולם סקס גם ללא יחסי זוגיות ואהבה. אולי אתה קצת נאיבי? יש גם סקס עם יחסי כוח וסקס עם כמה פרטנרים, אנשים מתנסים בדברים, וגם פנטזיות זה לגיטימי.
אני מסכים שאפשר להתנסות ויש מה ללמוד על פנטזיה ועל חיים זוגיים, וכל אחד שיהיה עם כמה בנות זוג שהוא רוצה. הבעיה היא הציפייה שמה שרואים בסרט יתקיים. כשנער אומר לי שהוא לא מאמין שיגשים את מה שראה בפורנו עם אישה, ובגלל זה הוא לא מוצא בת זוג, זאת בעיה. או נערה שלא האמינה שיש כל כך הרבה אגרסיביות ולכן היא פוחדת ולא רוצה.
אז הפורנו מדכא את היצרים?
אצל בנות כן. דיברתי לא מזמן עם גניקולוג, שסיפר על נשים שמספרות שבן הזוג שלהן לא מצליח לשכב אתן אם הוא לא צופה בפורנו. אפילו האישה שלו לא מצליחה לגרות אותו.
אז הפורנו עוזר להם, אולי זה לא כזה נורא?
צפייה בפורנו נראית לי עיוות של המצב הנכון. חשבתי שתגיד לי, כמו רוב הטיעונים בעד פורנו, שזה מראה לנוער איך לעשות את זה, מה שאין במקומות אחרים.
אוקיי, ומה התשובה שלך לטיעון הזה?
שקשה למצוא משהו חיובי לומר על פורנו, למעט אולי ההיבט של חינוך לאיך נראים יחסי מין. אבל אפשר להציג את זה בצורה הרבה יותר נורמלית. כחברה, לא עשינו שום דבר כדי להנגיש להם את נושא יחסי המין מכל ההיבטים, לא הקמנו מערכת שתאפשר להם ללמוד על מיניות ועל התנהגות בטוחה ובריאה, לא אתר אינטרנט, ואין גם שיעורים בבתי הספר. היום לנער או נערה שרוצים לראות מה זה יחסי מין — אין לאן לפנות. הם שומעים על זה בכל שיר, בכל סדרה ובכל פרסומת, והם לא יכולים לראות מה זה.
מה היינו צריכים לעשות?
אומת ההיי־טק היתה יכול להרים אתר מונגש שמסביר מה זה ומה קורה. יש סרטים שוודיים ובריטיים שמסבירים כל דבר. יש אתרים טובים בהרבה מדינות. באוסטרליה, אם יש לך מחלת מין, יש אתר שאתה יכול לשלוח דרכו מסר אנונימי לפרטנרים שלך מהעבר ולהציע להם להיבדק. אפשר להשתמש באינטרנט לחינוך מיני. מחצית מבני הנוער פונים לאינטרנט בשאלות על מיניות. צריך לתת להם מידע. בכל העולם ידוע שככל שיודעים יותר, דוחים את גיל יחסי המין.
כל זה עוזר למנוע צפייה בפורנו?
יש פחות אובססיה לפורנו במדינות הנורדיות. תחשוב מה קורה לילד או ילדה בכיתה ה' שרואים סרט כזה. זה נורא מפחיד. ועוד לא דיברנו על תמונות של עצמם.
מה לגבי זה?
תסתכל בווטסאפ שלהם. אפילו תמונת הפרופיל שלהם חשופה. בנות בביקיני, בנים בלי חולצה, וכמובן כל העניין של שליחת תמונות עירום זה לזה. גם זה פורנו. שולחים כדי לגרות, זה חלק מאימוץ התנהגות פורנוגרפית בחיים האישיים. אם פעם בני זוג היו שולחים שיר אהבה אחד לשני, היום שולחים תמונות של איברי המין.
אני שוב חייב לאתגר אותך. אולי פעם שלחו שיר אהבה, אבל רצו לשלוח גם תמונה, רק שלא היתה טכנולוגיה מתאימה? אולי שולחים גם שיר וגם תמונה?
אבל תסתכל במה מתמקדים - בחיצוני ובגופני, ולא ביכולות של האדם ובאופי שלו. זה מרדד את הכל לפעילות הגוף בגיל צעיר.
אתה עצמך רואה פורנו, למחקר?
לא. אני עוסק בתוצאות ובמניעה. בעיני, הדוגמה האישית הכי טובה זה להגיד להם שאנחנו לא צופים, ולהסביר להם למה.
אתה בעד לסגור פורנו לצפייה?
החוק שעבר עם חסימה וולונטרית הוא מצוין בעיני. אתה יודע ש–100% מבני הנוער שקיימו מין אנאלי עשו את זה אחרי צפייה בפורנו. הם לא חשבו על זה לפני כן. צריך ללמד אותם על הנאה ומיניות בריאה, לתת להם כלים איך להתקדם ובאיזה קצב. להראות איך מוודאים שזה נעים לשני הצדדים ומה זאת הסכמה.
מה שברור זה שיש צורך משמעותי מאוד בפורנו.
השאלה היא אם זה שווה לנו - סיפוק הצורך הזה במחיר שהחברה משלמת. זה שיש לאדם צורך לראות אנשים אחרים עושים סקס זה ידוע, אבל המחיר כבד מדי. ועוד לא דיברנו על האנשים שמשתתפים בזה. בקרב שחקני פורנו יש שיעור גבוה של התאבדויות. כמו שיש רשות למלחמה בסמים ואלכוהול, צריך לדבר על מיניות בריאה. גם לעשן זה כיף, אבל אין מישהו שלא יודע שזה מזיק.
אולי זו מלחמה אבודה?
לא, היא לא אבודה. אנחנו יכולים לנצח. כמו שאמרו שהמלחמה בזנות אבודה, אבל במקומות שיש חוק יש ירידה עצומה בממדי הזנות. זה עבד. אפשר להילחם גם אם בלתי אפשרי להקטין את תעשיית הפורנו בחזרה לממדים של פעם.
אולי מתישהו יהיה טרנד אנטי־פורנו.
הלוואי. מגזינים נחשבים בחו"ל מדברים על זה. חייבת להיות אמירה ברורה. זה למעשה מה שאנחנו עושים בתיכון התורני ניסויי הרטמן בירושלים. אבל מניסיוננו זה לא מספיק לדבר רק על פורנו. צריך לדבר באופן קבוע על כל האתגרים של גיל הנעורים. בשביל זה הקמנו שם מערך שש־שנתי של לימודי מגדר. לפחות מהניסיון שלנו, רק אם כל הצוות החינוכי משדר אמירה ברורה בנושא, משהו יכול להתחיל להשתנות. אבל אנחנו חריגים, אין אף תיכון שלקח על עצמו מהלך מקיף כל כך בנושא. זה בסדר, העולם משתנה, זה כמו שפעם כולם עישנו, ואם לא עישנת היית אמנם חריג, אבל גם חזק.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker