בשנת 2009 הייתי סטודנטית שנה ג' לתואר ראשון בתקשורת. כן, הייתי תפרנית עוד לפני שהיה לי תואר בתקשורת. חייתי על ציר שדרות-תל אביב והייתי חייבת הכנסה נוספת. לא היה לי יותר מדי ניסיון תעסוקתי אבל אנגלית טובה תמיד הייתה לי. יום אחד נתקלתי במשרה הבאה: "לחברת הייטק במרכז תל אביב דרושים נציגי שירות ומכירה מול ארה"ב על ידי צ'אט ומיילים בלבד. מתאים לסטודנטים. יתקבלו מועמדים עם ראש פתוח ויכולת עבודה מול תכנים המיוחדים למבוגרים".
יש לי ראש פתוח! אני סטודנטית! וחלק מהזמן אני גרה בתל אביב! קחו אותי, אני מושלמת.
שלחתי את קורות החיים (שנשאו את השם korot, כי בכל זאת צריך להראות למגייסים את השליטה באנגלית כבר על ההתחלה). מהר מאוד חזרו אלי מטעם החברה ועשו לי ריאיון היכרות טלפוני. המראיין הסביר לי שמדובר במוקד של צ'טים אירוטיים, כשהמטרה שלי היא לא רק (תסלחו לי) להעמיד שיחה, אלא גם לשמש כאשת מכירות ולגרום למצ'וטטים עמי לרכוש מוצרים כמו שיחות לייב, סרטונים וכו'. מה שנקרא – נערת פיתוי, רק בלי החלק של המבטא הסקסי או להיות אהוד ברק.
ומה עם איך שאני מרגישה כלפי אותם אנשים שמשתמשים באתר? קל להגיד שזה רק מוצר, שיש ביקוש עצום למוצר הזה, שהבנות שמספקות אותו מתוגמלות בהתאם, שצריך לנתק את הרגש. אבל ברגע האמת, האם אני אדע איך להתנהג עם מישהו שמבקש קצת יותר משיחה?
שיחה מלוכלכת באווירה סטרילית
הריאיון הפרונטלי התקיים במשרדי החברה, בבניין משרדים מפואר ומוכר בתל אביב די קרוב לביה"ח איכילוב. נכנסתי לחדר הישיבות עם מנכ"ל החברה, גרמני ורדרד וחביב בחולצה מכופתרת. מהחלק הראשון של הריאיון אני לא זוכרת יותר מדי, בטח שיחה פורמלית על מי אני, מה עשיתי עד היום ומה אני רוצה לעשות בעתיד. ואז התחיל המבחן באנגלית.
המבחן כלל הדמיה של צ'ט אירוטי, אבל פנים מול פנים, כשהמראיין משמש כלקוח שנכנס איתי לצ'ט. הוא היה באמת נחמד, הסביר שלא לכולן זה מתאים ושאם אני מרגישה לא בסדר באיזשהו שלב אני יכולה לעצור את ההדמיה או פשוט לכתוב את מה שאני רוצה להגיד על דף.
מצאתי את עצמי מנסה לנהל שיחת סקס באנגלית עם גרמני בן 40 שפגשתי 20 דקות לפני, בזמן שהוא יושב מולי וכותב הערות במחברת שלו ואני מנסה להיזכר בכל הכוח כמה מילים נרדפות באנגלית אני מכירה לפות ופין. אפילו לא הייתי מובכת, בעיקר מאוכזבת מעצמי על כמה ונילית בחורה אחת יכולה להיות. למען השם! ידעתי באותה תקופה את כל המילים ל-my neck, my back, למה כל כך קשה לשלוף אותן בשיחה עם בנאדם זר שיושב מולי ואני צריכה להעמיד פנים שהוא מחרמן אותי?
המנכ"ל נראה נינוח. מן הסתם הוא מתורגל בראיונות ובשיחות כאלה. הוא עשה כמיטב יכולתו להרגיע אותי, הציע כוס מים, אמר שזה בסדר להיות מובכת ושאקח את הזמן עד שארגיש מוכנה. האווירה שהוא יצר הייתה סטרילית לחלוטין, בלי שום לחץ.
אלא שבניגוד אליו המח שלי לא הפסיק לרוץ. הייתי עסוקה בלהלקות את עצמי על כל ההזדמנויות שפספסתי לנהל שיחות כאלה עם אקסים ויזיזים לשעבר. כמה זמן לוקח לגמור בסיטואציות האלה? מה אם אני אפול על אחד שאוהב לקחת את הזמן ולדבר שעות? למי יש סבלנות לזה? ומה אם הוא ישאל איך היה לי ואחר כך יכתוב שאני כותבת את זה לכולם ואז אני אהיה כזה "לא פיטר, אתה הכי גדול שהתכתבתי איתו עד היום"?
אלף מחשבות עברו לי בראש עד שהצלחתי לנסח משפט אחד, וגם אותו מחקתי כי הוא בעיקר גרם לי להרגיש מתאמצת כמו נערת אולפנה שהחליטה לעבור לראשונה לצד האפל.
משהו בתוכך מת
הגיהנום הזה נגמר אחרי 10 דקות, סיימנו את הריאיון בהבנה משותפת שזה לא הולך לקרות. ירדתי למטה לרחוב, הסתכלתי לאחור ושאלתי את עצמי מה לעזאזל עבר עלי בחצי שעה האחרונה. אם זה היה קורה היום נניח, הייתי מפציצה. הייתי טורפת את הגרמני הזה ומותירה אותו תוהה מאיפה הגיעה הישראלית המשוגעת הזאת עם הפה המלוכלך והאצבעות האלה שמקלידות כל כך מהר וגורמות לך להתחנן לעוד.
ממרחק של 10 שנים, ברור לי שהעבודה הזאת לא הייתה בשבילי, לא באותה תקופה ולא בכלל. אני מאמינה שעבודה כזאת משנה בך משהו מהותי, משהו ברגישות אובד. אני בטוחה שהייתי בוחנת את עצמי כל משמרת ומצדיקה בכוח את הסיבה שאני שם, על חשבון איך שאני מרגישה באמת ויש מצב שהייתי קמה והולכת עוד במשמרת ההתלמדות, מי יודע.
אולי זה עניין של קארמה ואולי לא, אבל כמה שבועות אחרי הריאיון התקבלתי לעבודה שהייתה מתגמלת כספית לא פחות והרבה יותר פשוטה. את דרכי בעולם הסקסטינג גם גיליתי מאז והבנתי שיש לי מעט מאוד לתרום לעולם הזה. כך שכל הצדדים יצאו מורווחים.