דליה (שם בדוי) עברה לפני מספר שנים אירוע של קריסת מערכות, בעקבות סיבוך מורכב בלידה, שהותיר אותה עם נזק נפשי ופיזי חמור ביותר. כתוצאה מהנזק, דליה נאלצה לעבור הליך שיקומי ממושך שבסיומו נותקה משותקת וכיום היא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים ונעזרת במטפלת.
בעקבות מצבה הפיזי והנפשי, פנתה דליה באמצעות אביה, שמשמש כאפוטרופוס שלה אל בית הדין הרבני בבאר שבע בבקשה להתגרש מבעלה ולקבל ממנו גט. הבעל, נתן את הסכמתו כיוון שהשניים בין כה לא חיו יחד מספר שנים. עם זאת – הדיינים דווקא החליטו להערים על דליה קשיים והעבירו אותה מספר מבחנים משפילים, כיוון שהם סברו שאי הכשירות הפיזית שלה משפיעה גם מצבה השכלי.
חלק מהמבחנים שהעבירו הדיינים את דליה, כללו עשרות שאלות מביכות, כשבאחד מהן היא נדרשה להסביר מה ההבדל בין אבן לאגוז. במבחן נוסף נשאלה האם היא יודעת מה שמו של בעלה כדי להבין לכאורה, אם היא מבינה את המשמעויות הכרוכות בקבלת גט.
"לא היה צריך להעביר אותה שום מבחנים בטח לא כמו שעשו הדיינים. טרטרו אותה וזה היה מיותר לגמרי. אפשר לסיים הכול בחמש דקות. הרי אבא שלה גם ככה משמש אפוטרופוס שלה", הסביר דיין בכיר. בנוסף, הוגשו בפני הדיינים תצהירים מטעם המטפלים, האחות ורופא המשפחה של דליה שהדגישו כי הוא מסוגלת לנהל שיחה ומבינה היטב את תוכן הדברים.
הדיינים לטענתם, הסבירו במהלך הדיון כי מטרת המבחנים נועדה להבין האם דליה צלולה ומודעת לתהליך. אך לא ברור מדוע הוצגו בפניה שאלות שאינן קשורות להליך הגירושין, כדוגמת האבן והאגוז. העדים שנכחו במשפט סיפרו כיצד סירבה לענות לשאלות ופרצה בבכי.
בתום שני דיונים משפילים, נאלצה דליה להתייצב לדיון שלישי שבסופו הוחלט לתת לה גט – חרף הסכמת בעלה. "האישה כשירה לקבל גיטה מאחר ולא מצינו בה סימני שוטה. גם לו היה מקום לחשוש שיש בה סימני שוטה, הרי בדיקת בית הדין העלתה שהיא יודעת לשמור גיטה וגם אין לחשוש לכלך שאינה יודעת לשמור עצמה".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "אין טעם לבקש תשובה לאחר שהכתבה עלתה לאוויר ופורסמה. פסק הדין מדבר בעד עצמו ואין בו דבר משפיל".