העונה החמישית של חתונה ממבט ראשון הסתיימה בהצלחות זוגיות אדירות שהאפילו על כל העונות הקודמות גם יחד. אם מכל השידוכים במהלך ארבע העונות הקודמות שרדו והתחתנו במציאות זוג אחד בלבד, הפעם חזינו בשלושה זוגות שעדיין קיימים בהווה, ביניהם אחד שגם יינשא אוטוטו, בט"ו באב. על פניו, לא מצאנו הבדל מהותי בפורמט התכנית או בהתנהלות הפסיכולוגים מהעונות הקודמות - אז מה השתנה העונה הזו מכל האחרות?
התשובה היא בראש ובראשונה במשתתפים. עד לעונה הנוכחית למדנו שחתונמי היא תכנית טיפולית לכל דבר, כשהתהליך שהרווקים עוברים הוא בעצם שוק תרפי: זורקים אותם למים העמוקים ואז מלמדים אותם לשחות תוך כדי תנועה. לצאת משם בזוגיות לא היה האישיו; ואילו הפעם, המשתתפים הגיעו מלכתחילה במוד שונה, ממספר סיבות.
אפקט הפוסט קורונה
מתחתני העונה הנוכחית חוו את תקופת משבר הקורונה הארוכה במלואה כרווקים, ובלתי ניתן להתעלם מהשינוי שחוללו שנתיים של מגפה. הבדידות בסגרים חיזקה בקרב רבים את הצורך בזוגיות. כשדכניות אנחנו מרגישות זאת היטב מול מחפשי הזוגיות, שאחוז ההתאמות לטווח הארוך ביניהם עלה פלאים בתקופה האחרונה שמאז הקורונה.
הפנמת העונות הקודמות
ארבע עונות קודמות בכל זאת הותירו את חותמן. נראה שהמשתתפים הפעם הגיעו מבושלים ומוכנים יותר, בניגוד לשוק הבתולי והתמים שנפל, אולי, על קודמיהם. בעונות הקודמות רבים מהזוגות הגיעו ממוקדי מטרה כדי לצלוח ספציפית את החודש וחצי, אך במבחן הזמן לא שרדו. הפעם נראה שהמשתתפים הגיעו בידיעה שזה לא מתחיל ונגמר רק באותם 42 ימים ולכן הם לא מכוונים לתקופת הזמן הזו כמטרת יעד תחרותית. בן, למשל, הרבה לדבר על מה שקורה לאחר שהמצלמות נכבות, במסגרת אותו "טיול ארוך" לדבריו. כך גם הזוג ה"משעמם" רפאל ועידית, שממש התנצלו שלא נתנו למצלמות לבלבל אותם והתקדמו בקצב איטי משלהם, כשדני בראיונות תיאר אותם כ"תבשיל ירושלמי שמתבשל לאט על פתיליה".
פחות דגש על חיצוניות
בניגוד לעונות הקודמות הפעם לא בלטו אישיוז בסגנון "האם המראה החיצוני של השידוך הוא הטעם שלי". כשהיו כאלה, למשל אצל רינת וגם אצל בן, הקשר נועד לכישלון מראש. זאת בניגוד לדומיננטיות של הנושא הזה בעונות הקודמות, בהן דובר רבות על העדפות מראה כאקס פקטור מכריע. רוני בעונה 3 לא הצליחה להתגבר על כך שנעם לא גבוה, למרות שהסתדרו והתאימו מאוד; ואילו הפעם רפאל ועידית, למשל, לא דיברו על טעם חיצוני ולו לרגע. מעין הודתה שכנראה שלא הייתה נעצרת על בן בשיטוט באפליקציות אך במציאות התאהבה בו, ללמדנו עד כמה שטחי ומפוספס לקבוע התאמה על בסיס דפדוף בין תמונות קפואות שמסתירות כל כך הרבה מעבר. ואילו מנגד, ליעד ולימור לא הפסיקו להרעיף מחמאות על המראה החיצוני זו של זה - וכולנו ראינו כיצד זה נגמר.
דווקא אלה שחפרו - כשלו
מעין ובן וגם מתן וגיא היו הזוגות שיותר העמיקו ודיברו על דפוסי עבר, אכזבות קודמות, הסיבות שהם לבד ומדוע הם תקועים – ומעניין שדווקא הם הזוגות שבסוף לא שרדו. עצוב לראות אנשים שמגיעים עם צלקות ופחדים עמוקים מזוגיות, ואפילו תהליך מטורף כמו חתונמי לא מצליח להוציא אותם מדפוס נוחיותם ההרסנית. הפרידה של ומעין ובן, עד כמה שהייתה צפויה, ממש שברה את לבנו וכאבה לצפייה. איזה פספוס! היה להם הכל ובן בפחדנותו נטש מהפחד ששוב יישבר לו הלב. הוא אמר מפורשות: "הדפוס שלי הוא כשיש לי רגשות - אני בורח". נראה שהוא סוחב מעין פוסט טראומה והגיוני שיידרש פה טיפול ברבדים נוספים.