ענבר ורדי, יועצת עסקית ובעלת סטודיו נקודה מצור יצחק מסבירה שהיא לא דחתה את הקריירה שלה אבל תכננה אותה מראש. "תכננתי את הקמת המשפחה כך שאסיים את התואר השני לפני שייוולד הבן הבכור שלי", היא אומרת בשיחה עם mako, "כמו כן, כאשר העסק שלי הלך והתפתח החלטנו בהחלטה משותפת לדחות את הילדה הרביעית בעוד שנה, בכדי שלא לעצור את ההתפתחות העסקית".
האם את מרגישה שיש קושי בשילוב?
"אני יכולה לומר שכאישה אני מרגישה שיש יותר עומס ויותר ציפייה ממני מאשר מבן זוגי. אני מרגישה שהחברה מצפה ממני להיות האמא הטובה ביותר וגם הקרייריסטית הכי הטובה שיש. לצערי, בסופו של דבר עם כל הפמיניזם, מתקשרים אליי ולא לבן זוגי כשהילדים לא מרגישים טוב. עם זאת אני יכולה לומר בלב שלם שאני מצליחה לממש את הקריירה שלי במלוא העוצמה: אני יועצת עסקית ועדיין אמא נוכחת לארבעת ילדיי".
"בשונה מהרבה נשים", היא מציינת, "בפורומים עסקיים, אני לא מאלו שמציגה את עצמי כאמא לארבעה, אלא זה פרט שמגלים עליי הרבה יותר מאוחר, היות ואני לא מרגישה שהאימהות היא המהות או ההגדרה שלי, אלא ערך מוסף שלי. אני ענבר ויש לי הרבה מאוד מעלות, וכן, אני גם אמא לארבעה. לא ראיתי מעולם גבר שמציג את עצמו בפורומים שהוא 'אב ל...' בשונה מנשים".
האם יש לך טיפים?
"אני חושבת שהמפתח להצלחה הוא יצירת סביבה תומכת. אין אף פעם זמן 'נכון ונוח' לילדים, וזה תמיד יבוא על חשבון משהו, אבל אם נרתום את הסביבה זה לא יעצור את הקריירה. בן הזוג שלי והמשפחה שלי היו חלק בלתי נפרד מתכנון המשפחה והקריירה. אני גייסתי סביבה תומכת שאני יכולה להישען עליה כדי שאוכל להמשיך בעשייה שלי. הגדרתי לעצמי מה חשוב לי, מה אני רוצה, והייתי שלמה עם זה לחלוטין. החוכמה בעיניי היא פשוט לתקשר את זה החוצה ולרתום את כל מי שרק אפשר, ואם צריך גם בתשלום, כדי להגשים את עצמך, מבלי להקטין את עצמך ולו לרגע".
מלי ביצור פרנס, בעלת חברת הייעוץ TEFEN, מוסיפה: "תעסוקת הנשים אומנם נפגעת לאחר הלידה, אבל רמת הפגיעה משתנה בהתאם למשתנים שונים, כמו רמת ההשכלה, ותק בעבודה, סוג המקצוע, אופי ומוטיבציה, אם יש עוד מפרנס במשפחה וכדומה. אם מישהי הרוויחה משכורת גבוהה לפני הלידה והייתה בתפקיד בכיר יותר סביר שתחזור מהר יותר לעבודה. זה גם תלוי אם מדובר בלידה ראשונה, שנייה או שלישית. יש נשים שאחרי הלידה הראשונה מרגישות שהאימהות טרפה את כל הקלפים והן מתקשות מאד לשלב בין הילד לקריירה, ולעתים אחרי תקופה כשנוספים עוד ילדים אז מתרגלים ולומדים לג'נגל".
"אחד הקונפליקטים המרכזיים הקשורים לניהול זמן בשוק העבודה התחרותי הנוכחי הוא היעדר האיזון בין עבודה למשפחה", אומרת ד"ר שלומית אהרוני ליר, מרצה וחוקרת תרבות, מגדר ותקשורת וכן עמיתת מחקר באוניברסיטת בר אילן, "הדבר מקשה הן על גברים והן על נשים, אולם כפי שעולה ממחקרים, הכניסה המסיבית של נשים לשוק העבודה בעשורים האחרונים לא שינתה בצורה משמעותית את ההשקעה העצומה שלהן בניהול הבית והטיפול בילדים".
"מצב זה עולה ממחקר אותו ערכתי בשיתוף עם פרופ' ליאת איילון מאוניברסיטת בר אילן", היא מוסיפה, "במחקר שיופיע בספרנו 'עקבות האור על העדשה, מגדר, גיל וזמן בקולנוע' (הוצאת רסלינג), בחנו נרטיבים של במאים ובמאיות ישראליים. מה שמצאנו שבראיונות שקיימנו עם הבמאים אף אחד מהם לא התייחס לילדים ולילודה כנושא משמעותי לעשייה. למעשה, הנושא כלל לא עלה. אולם בקרב במאיות הנושא הזה עלה שוב ושוב, מתוך התייחסות לציפייה החברתית מנשים להבאת ילדים לעולם והמשמעויות הנלוות לעניין, מבחינת קריירה תובענית. השעון הביולוגי המתקתק נתפס כבעל השפעה על האופן שבו לא מעט במאיות מעצבות את הקריירה שלהן, עד כדי ההחלטה אם לעשות סרט או להביא ילד לעולם".
"הייתי שמחה להביא ילד מתורם זרע כבר עכשיו. אני מרגישה בשלה להיות אימא", אומרת קורה ניימן בת 30 מתל אביב, "אנשים אוהבים לאיים שזה קשה ושהחיים שלא יראו אותו הדבר. ברור לי שהחיים שלי לא יראו אותו הדבר, לכן אני רוצה לעשות את זה. אני לא רוצה לחכות לגבר הנכון, לזמן הנכון, מה אם זה יהיה מאוחר מדי? מה אם אני אפספס את ההזדמנות כי חיכיתי יותר מדי זמן? הלוואי שהייתי יכולה להביא ילד או ילדה עכשיו, בידיעה שאני אהיה בטוחה כלכלית, שאני אוכל לתת לו או לה את כל מה שיזדקקו לו. אבל כרגע אני בקושי סוגרת את החודש, שלא לומר חוסכת. אין לי עבודה קבועה, אין לי בטחון תעסוקתי, אין לי רשת ביטחון מהמשפחה שיכולה להישען עליה. אז אני מחכה שיגיע 'הרגע הנכון' אפילו שרגשית, נפשית ורוחנית - אני מרגישה לגמרי שם".