לפני כמעט שנה, ביום האישה הבינלאומי, האמניות סשה קורבטוב ווננה בוריאן יצרו מיצג סביבתי מחאתי במרכז תל אביב: במשך חודשים ארוכים, הן אספו כ-10 אלפים כרטיסי זנות המפוזרים ברחבי העיר באין מפריע, ויצרו מהם שטיח באורך של חמישים מטר המוביל לפסל בצורת ואגינה. המסר היה ברור: אי אפשר לטאטא את הבעיה הזאת מתחת לשטיח.
הבוקר השתיים שוב חזרו לרחוב רוטשילד בעיר, הפעם לכבוד הוולנטיינ'ס, חג האהבה המצוין היום (שלישי). מכרטיסי הזנות, שממשיכים לקשט את הרחובות, הן בנו שלט גדול ועליו הכיתוב האירוני: התקשרתי רק כדי להגיד "אני אוהב אותך". למרות שהרעיון די ברור, קורבטוב מסרבת לנסות להגדיר את העבודה שלהן, "אנחנו רוצות לצטט מציאות", היא אומרת בשיחה עם mako נשים, "אבל קשה לי לאסוף את כל התהיות שלי לגבי העניין הזה ולארוז אותן במניפסט. מן הסתם אנחנו רוצות שאנשים ידברו על זה. יחשבו על זה. אולי לא יתעלמו מהשיט הזה שהם דורכים עליו כל יום".
עוד אנחנו מדברות, וקורבטוב מעדכנת אותי שהמיצג שעובדי עירייה כבר הספיקו לסלק את המיצג. "תלינו את זה בשמונה בבוקר ובתשע, כשהוחלט לחזור לעבודה - כי בכל זאת אקשן וצדק חברתי אבל קפיטליזם וצריך לשלם שכירות, היו שם כבר עובדי עירייה שהלכו מסביב למיצג ובטח חשבו איך להכיל את ההפרעה הזאת לסדר הציבורי".
מדהים לגלות את יעילותם של פועלי הניקיון, או מי שמנהל אותם, בהעלמת אמנות ביקורתית לעומת יעילותם בסילוק הכרטיסים עצמם מהמדרכות. אך קורבטוב לא מתרגשת, "אנחנו בסך הכל מחזירות לרחוב את מה שאספנו ממנו. אין לי שום סנטימנטים למיצבים האלה".
מה דעתך על היוזמה של ח"כ מיכאלי, לנתק את מספרי הטלפון שמופיעים על הכרטיסים האלה?
"ברור שזה יפגע בסרסורים אבל שזה יפגע גם בנשים - וברור גם במי זה יפגע יותר. מצד שני אני בעצמי לא רואה שום פתרון קסם. מציעים בכלל אלטרנטיבות לנשים האלה? בא לי להאמין שבעולם המתוקן לאף אחד לא יהיה צורך לשלם עבור גוף של בן אדם אחר. אבל זו אוטופיה. מה שחשוב לי להדגיש זה שאנחנו לא מבקרות את הנשים עצמן או הבחירות שלהן. כל מה שאני אנחנו עושות לא מגיע ממקום מתנשא, אנחנו לא באות לסרטט לכן, מסכנות ואבודות שלנו, את גבולות הנורמטיביות. לפני הכל, אנחנו בעד נשים".