כרמית הייתה תלמידה באחד הקורסים שלנו. היא הייתה אישה מלאת חוכמה, ידע ותשוקה אקטיביסטית. ולמרות זאת, לפני כמה חודשים, היא שוב נמצאה על ידי איריס שטרן לוי שותפתי להקמת "המכללה", עמותה המכשירה שורדות זנות לחיים שאחרי, ישובה על המדרכה כשהיא גמורה מסמים. זה לא הפתיע אותי, זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לה או לאחרות. הרשיתי לעצמי לחשוב שאם הייתי במקומה, אולי גם אני הייתי רוצה למות.
כרמית לא רחוקה מהמוות. אל הקורס היא הגיעה כשהייתה עוד דיירת בהוסטל, לאחר שהשתחררה מהכלא, אליו התחננה להיכנס רק כדי שתוכל לנוח מהזנות ולהעביר את עצמה גמילה. היא הצטרפה לקורס של "המכללה" והתמלאה ברצון ובמוטיבציה לבנות לעצמה חיים אחרים. למרבה הצער, היא עדיין לא מצאה קורת גג והניסיון להתחיל מחדש לא הצליח, כך שבתקופת הלימודים אצלנו, היא הלכה וכבתה. גם האהבה והידע שהיא קיבלה אצלנו לא הצליחו לספק לה את הבית שכל כך רצתה.
על פי נתוני הסקר הלאומי על תופעת הזנות, כ-59 נשים הלכו לעולמן בעשר השנים האחרונות, כתוצאה מהעיסוק בזנות. וגם הסטטיסטיקה הזו לא לגמרי מדויקת ופוסחת על גברים, טרנסג'נדריות וקטינות שעוסקים בזנות ובכך גורמת גם למספר הזה להיות זעום. האם כרמית תצטרף לסטטיסטיקה העגומה? האם היא תצטרף לג'סיקה שכולנו שמענו את סיפורה לפני כשנתיים, כשהחליטה לשים קץ לחייה בירקון 98, שם ממוקם בית הבושת שבו גם עבדה. ג'סיקה נתנה משמרות של 12 שעות, בין 20 ל-30 גברים פקדו את חדר מספר חמש. את הזמן שאחרי היא העבירה בשינה עמוקה שאיפשרה לה לברוח מהעולם אליו נכנסה כבר בגיל 16, עם עלייתה לארץ.
באותו היום בו החליטה להתאבד, ג'סיקה קיצרה את המשמרת באופן לא מקובל. אחרי הלקוח הרביעי היא נעלמה לכמה שעות והסתגרה בחדר. רק ביום למחרת, כשניסו להעיר אותה למשמרת הבאה ולא ממש הצליחו – הדלת נפרצה והיא נמצאה תלויה, ללא רוח חיים.
מספר שעות מאוחר יותר הסרט המשטרתי כבר הוסר, המיטה שלה עוד לא הספיקה להתקרר אבל זה הספיק למקום כדי לחזור לפעילות. לא נותר זכר למה שקרה ולא היה מי שיספר על ג'סיקה ועל רבות אחרות שמצאו את מותן כתוצאה מחיים בזנות.
אף אחד לא נלחם למען חייהן
כשם שהחושים של ג'סיקה והרצון שלה לחיות eהו, כך גם נדמה שחושיה של החברה הולכים ומתקהים אל מול זרועות ההרס של הזנות כלפי נשים שנפגעות ממנה. למרות שהנושא מדובר יחסית וישנן עדויות רבות על אלימות, קושי וגועל שקיימים בזנות, אנחנו נמשיך לשמוע את קולם של הגברים שצורכים זנות שמתרצים באדישות כי הן בחרו בזה ושאף אחת לא כבולה בשרשראות. החצופים שבהם יטענו שהם בכלל אלו שזכאים לתשלום על העונג שהן לבטח חוות.
הקולות של אלו שלא נהנות בשום צורה – והם רבים, לרוב נדחקים. לא מועברים תקציבים מיוחדים ושום ארגון ממשלתי לא נלחם למען החיים של אלפי נשים, גברים, קטינות, קטינים טרנסג'נדריות וטרנסג'דרים שמתחננים להשתחרר מהזנות.
חשוב להבין שגם אם הן ישקיעו את מיטב המאמצים שנותרו בהן, האטימות החברתית וחוסר המענה כבר יכריעו אותן. ראינו את זה קורה יותר מדי פעמים. בזמן שהן מתרסקות מבפנים, המיתוסים הוותיקים סביב זנות עדיין יציבים ואיתנים, גם כשאשליית האושר, העושר והתהילה שהתעשייה הזו מבטיחה לכאורה החלה להינתץ.
ברגע שקולן של נשים מתחיל להישמע ולהיות נוכח, אי אפשר לסגת מהאמת ואי אפשר להגיד "לא ידענו". ב"המכללה" פגשתי נשים שלא מצליחות למצוא עבודה ובקלות חוזרות לזנות כי אף אחד לא העניק להן הזדמנות תעסוקתית אמתית. אנחנו לא מוותרות ויחד אתן עובדות קשה כדי שיהיה להן מקצוע שיהיה המדרגה הראשונה בדרך לעצמאות כלכלית בעלת אופק.
אנחנו מזמינות אתכן ואתכם להצטרף לעצרת זיכרון לזכר ג'סיקה ולזכר כל קורבנות הזנות, בשעה 19:00 ברחוב הירקון 98, ת"א. העצרת המרכזית תתחיל כשעה מאוחר יותר בשעה 20:00 בגן מאיר, ת"א.
טל חמווי גרנות היא מייסדת ומנהלת במשותף את עמותת המכללה - למען שיקום תעסוקתי עבור נשים החוזרות למעגל העבודה.