איך אתן מחליטות שאדם מסוים הוא קריפ או סתם מוזר? האם זה המבט המשוגע או אולי משהו במגע? בהבעה? על דבר אחד אפשר להסכים: זה לא עניין פשוט להגדיר קריפ - בעברית אין לנו אפילו מושג מקביל זהה - אבל קשה מאוד לפספס כשפוגשים אחד.
מספר מדענים החליטו להרים את הכפפה ולבדוק אחת ולתמיד מה בדיוק משמעות התואר המפוקפק. בחודש שעבר פרסמו חוקרים מאוניברסיטת נוקס שבארה"ב עבודה מקיפה (בשם "על טבעה של קריפיות"), שמטרתה לקבוע אחת ולתמיד מה הופך אדם לקריפ בעיני זולתו. מוכנים?
הבעיה עם קריפים: אנחנו לא יודעים האם לברוח
"כשנתקלים בקריפ, כל האנרגיה שלנו מתמקדת בניסיון לפתור את המצב, למצוא דרך להיחלץ בלי להביך את עצמנו ואת הקריפ", אומר פסיכולוג פרופ' פרנק מקאנדרו, שעמד בראש צוות החוקרים. "בניגוד לתקיפה ממשית, התנהגות קריפית גורמת לנו להרגיש שאי הנוחות שאנחנו מרגישים היא אולי לא אמיתית. זה, למעשה, עיקר תחושת אי הנוחות במגע עם קריפים - ההתלבטות הזו כלפי מה שאנחנו מרגישים, המלחמה הפנימית בין הרצון לברוח, אי הנעימות והפחד שאם לא נברח יקרה משהו רע".
המחקר הקיף 1,341 אנשים ממדינות שונות, בני 28 בממוצע, וביקש מהם לאפיין "קריפים", וההגדרה שחזרה הכי הרבה פעמים בתשובות הנשאלים הייתה: "אנשים לא צפויים". כשהתבקשו הנשאלים לתאר באילו מקצועות הם צופים שקריפים יבחרו כמשלח יד, ציינו הנבדקים ליצנות, עבודה בחנויות אביזרי מין ויצירת פוחלצים. כשהתבקשו הנשאלים לאפיין התנהגות קריפית, נקבו רובם בעמידה קרובה מדי לבן שיחם, הימנעות מיצירת קשר עין והצגת שאלות אינטימיות או אישיות מדי לזרים.
פרופיל הקריפ: רזה, בעל שיער שומני וגבר
ברמה השטחית יותר, ציינו רוב הנבדקים כי לקריפים יש אצבעות ארוכות, שיער שמנוני, חיוך מוזר ונטייה להיות רזים מהממוצע. "חשוב להבהיר שמראה לבדו לא יכול להפוך מישהו לקריפ, ואין מאפיין בודד שיגרום לכל מי שרואה את בעליו להכריז בביטחון כי מדובר בקריפ", מחדד פרופ' מקאנדרו, "אבל אם למישהו יש תכונות קריפיות, מראה שנתפס כקריפי בהחלט מדגיש ומעצים אותן".
מעניין לציין שההסככמה הגורפת ביותר, שכללה לא פחות מ-95% מהנשאלים, נגעה למגדר של הקריפ - הרוב המוחלט טען כי סביר יותר שקריפ יהיה גבר. "כמובן שיש כאן היבט מיני, ורוב הנשאלות אכן ציינו שלקריפ יש עניין מיני עם האנשים או הנשים שהוא מטריד בנוכחותו", סיכם פרופ' מקאנדרו.
אם נחזור לתחילת המאמר - שאנחנו בעצם לא יודעים איך להגיב לקריפים, הממצא הזה בגיוני לגמרי. נשים במרחב הציבורי תמיד מאויימות יותר. בין אם מדובר בחשש מתקיפה של ממש או סתם שאלות מרגיזות של חניכי מרכז אומנות הפיתוי. והתחושה הזאת, של "האם לברוח שמא מדובר באדם בודד שדווקא צריך עזרה" גורמת לנו לראות כמעט בכל הגברים קריפים. טוב, איך אומר המשפט? זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרי.